מראה מקום: פדאור 14 (88) 727

 

 

 תגיות: פריצה והתפרצות | קשר לביצוע פשע | שוד

 

 

 

 

 

 

 

כללי

1.      הנאשם הורשע, על פי הודאתו, בעבירות הבאות, בכל אחד משני האישומים שבכתב האישום המתוקן: קשירת קשר לביצוע פשע, לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "החוק" או "חוק העונשין"); שוד בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 402(ב) לחוק העונשין; והתפרצות למקום מגורים בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 408 בצירוף סעיף 406(ב) לחוק.

2.      הודאת הנאשם ניתנה בסוף פרשת התביעה, בעקבות הסדר טיעון שהתייחס לתיקון כתב האישום המקורי ולעניין העונש, כפי שיפורט להלן.

3.      על פי האישום הראשון בכתב האישום המתוקן, במועד שאינו ידוע במדויק, סמוך לפני 2/7/07, קשר הנאשם עם אברהים אבו רגילה (להלן: "אברהים"), סופיאן אבו זעילה (להלן: "סופיאן") ואחר שזהותו אינה ידועה (כולם ביחד, להלן: "הקושרים"), לבצע פשע, דהיינו להתפרץ לביתם של מ.ג., של א.ג. (להלן, באישום זה, בהתאמה: "המתלונן והמתלוננת") ושל בני משפחתם בקרית גת (להלן: "הבית"), באישון לילה, בעת שבני המשפחה ישנו, ולשדוד אותם באיומי אקדח ונשק קר (להלן: "הקשר").

במסגרת הקשר ולשם קידומו, הצטיידו אברהים או סופיאן באקדח מסוג טאנגפוליו, שנגנב בהתפרצות מדניאל זר ממושב תימורים בתאריך 26/12/06 (להלן: "האקדח"), ובמחסנית.

כמו כן הצטיידו הקושרים בסכינים, ב"קאטר" וכן בכובעי גרב לראשיהם ובכפפות לידיהם, על מנת למנוע את זיהויים ולמנוע השארת טביעות אצבעות בבית. הקושרים הצטיידו גם ברכב.

במסגרת הקשר ולשם קידומו, בתאריך 2/7/07, סמוך לפני השעה 02:00 בלילה, הגיעו הקושרים ברכב לבית, בעת שהמתלוננים ובני משפחתם נמו בשלווה בבית.

הקושרים פרצו את חלון המטבח, נכנסו לבית ולחדר השינה, שם ישנו המתלוננים, כשהם רעולי פנים, סרקו את הבית והעירו את המתלונן, כשאחד מהקושרים, שזהותו אינה ידועה, מכוון את האקדח לראשו של המתלונן, ומי מהקושרים פנה למתלונן ודרש ממנו הכסף.

באותה עת התקרבו הקושרים למתלוננת ודרשו ממנה כסף. המתלוננת הוציאה את הכסף מארנקה שהיה בחדר ומסרה להם 5,000 דולר ארה"ב. אחד מהקשורים אמר למתלוננת "את זה תשמרי לך" ודחף את הכסף חזרה לתוך הארנק.

הקושרים שבו ודרשו מהמתלונן שיגלה להם היכן מוסתר הכסף ושייתן להם את הכסף, והחלו לחפש בחדר ולהפוך את החפצים והארונות בחיפוש אחר כסף. כמו כן אמרו הקושרים למתלונן כי הם יודעים שהוא עורך דין וכי יש לו כסף רב, וכן כי ישלם על כך ש"מכר" אדם אחר, וזאת על מנת להפחידו.

המתלוננת חששה מפני הקושרים והחלה לרעוד, כשהיא מתחננת שייקחו את מה שהם מוצאים ושלא יפגעו במתלוננים. בעקבות כך, סופיאן הוציא את המתלוננת מחדר השינה לחדר שממול. המתלונן התחנן בפני הקושרים שלא יפרידו בינו לבין המתלוננת, אולם הקושרים לא שעו לו והיכו אותו.

אחד מהקושרים הצטרף לסופיאן שלקח את המתלוננת, והמתלונן נותר עם הנאשם ועם אברהים. המתלוננת התחננה בפני סופיאן והקושר הנוסף שיהיו בשקט, על מנת שלא יעירו ויבהילו את שלוש בנותיהם הקטנות, שישנות בחדרים אחרים בבית.

סופיאן טען בפני המתלוננת כי יש שתי כספות בבית ודרש את מיקומן. המתלוננת הסבירה כי יש רק כספת אחת, והנחתה את סופיאן למיקומה בחדר השינה.

באותה עת המתלונן הצביע בפני הנאשם ואברהים על מקומות מסתור בחדר השינה, שבהם היו מונחים שטרות כסף, בסכומים של 5,000 דולר ארה"ב, 18,000 יורו, 20,000 ₪ ו-2,000 דולר ארה"ב. הנאשם ואברהים חיפשו בחדר השינה ובחדר הארונות אחר כסף ותכשיטים, והנאשם גם שמר על המתלונן. השניים נטלו את הכסף וכן נטלו תכשיטים רבים של המתלוננת, לאחר שהפכו את כל החדר.

אברהים קשר את רגליו של המתלונן בחגורה, וכפת את ידיו מאחורי גבו, כשהוא שוכב על המיטה, וכל העת שמר הנאשם על המתלונן.

לאחר מכן החזירו סופיאן והקושר הנוסף את המתלוננת לחדר השינה, ודרשו ממנה להראות להם איפה מוסתר כסף, אולם המתלוננת הצביעה על מקום שהקושרים כבר איתרו.

הקושרים דרשו מהמתלונן שיגלה להם היכן מוסתר שאר הכסף, וסופיאן דחף את המתלונן בכוח על המזרן בחדר השינה, כשהוא מאיים על המתלונן כי אם לא יגלה להם איפה יש עוד כסף, הוא יחתוך ב"קאטר" אצבע מידו. סופיאן דחף את המתלונן מספר פעמים עם פניו לתוך המזרן, כשהמתלונן אינו יכול לנשום, עד שהמתלונן חש מחנק.

המתלוננת התחננה בפני סופיאן וניסתה לשכנע אותו לחזור בו מכוונתו לפגוע במתלונן, וציינה כי אם יעשה זאת, המתלונן יצרח, הבנות יתעוררו, והדברים ייצאו מכלל שליטה. שני המתלוננים חזרו ואמרו כי אין יותר כסף בבית. סופיאן חזר על איומיו עוד פעמיים, אולם המתלונן שב וטען כי אין לו יותר כסף, ואז שחרר סופיאן את אחיזתו במתלונן, שנותר שוכב כפות על המיטה.

הקושרים ערכו חיפוש נוסף בחפציהם של המתלוננים, אספו את תכשיטיה של המתלוננת, והפכו את כל המגירות והחפצים של המתלוננת במקלחת.

לאחר שסיימו הקושרים את חיפושיהם בכל הבית, הם העירו את שלוש בנותיהם של המתלוננים והביאו אותן, כשהן מבוהלות, לחדר השינה.

הקושרים קשרו את ידיה של המתלוננת בכבל חשמל שהיה בחדר, ונעלו את דלת חדר השינה במפתחות שקיבלו מהמתלוננת. סופיאן דרש מהמתלוננים שלא להתלונן, ואיים לפגוע בהם בכך שאמר להם כי מי שיתלונן, גופתו תהיה בחורשה.

בשל חששם של המתלוננים מהקושרים, הבטיחו להם המתלוננים כי לא יתלוננו עד למחרת היום ושהם יכולים להיות רגועים.

הקושרים אספו את כל הטלפונים הניידים של המתלוננים ושל בנותיהם שהיו בבית וכן את מכשירי הטלפון הקוויים, ונעלו אותם בחדר; לאחר מכן הם עזבו את החדר, כשהם מותירים את האקדח בחדר.

סמוך לאחר מכן חזר אחד מהקושרים לחדר השינה, חיטט בין התכשיטים שהיו מפוזרים על הרצפה, הרים "ענק" של המתלוננת ונטל אותו.

רק מספר דקות לאחר מכן החלו המתלוננים להשתחרר מכבליהם, ואחת מבנותיהם של המתלוננים, יחד עם המתלוננת, שחררו את המתלונן מכפיתתו, והצליחו לצאת מהחדר.

זמן מה לאחר מכן הגיעה בת נוספת של המתלוננים לבית, ובאמצעותה הזעיקו המתלוננים את המשטרה.

הנאשם ושותפיו גנבו מהמתלוננים כסף רב: 5,000 דולר ארה"ב, 18,000 יורו, 20,000 ₪, ועוד 2,000 דולר ארה"ב, וכן תכשיטים וביניהם טבעות יהלומים וזהב לבן, שרשרת זהב ו"ענק" מצופה זהב, כמו גם את הטלפונים הניידים של המתלוננים וטלפונים נייחים אלחוטיים.

4.      על פי האישום השני בכתב האישום המתוקן, במועד שאינו ידוע במדויק, סמוך לפני 8/10/07, קשר הנאשם עם אברהים, עם סלח אבו הוידי (להלן: "סלח") ועם אחרים שזהותם אינה ידועה (כולם יחד, להלן, באישום זה: "הקושרים"), לבצע פשע, דהיינו להתפרץ לביתם של ש.ח. (להלן, באישום זה: "המתלונן") ושל משפחתו, המתגוררים במושב בית הגדי (להלן, באישום זה: "הבית"), באישון לילה, בעת שבני המשפחה ישנו, ולשדוד אותם באיומי סכינים, מקלות ואקדח מפלסטיק הנחזה להיראות כמו אקדח של ממש (להלן: "הקשר").

כמו כן הצטיידו הקושרים בסכינים, בכובעי גרב לראשיהם ובכפפות לידיהם, על מנת למנוע את זיהויים ולמנוע השארת טביעות אצבעות בבית, וכן הצטיידו ברכב.

במסגרת הקשר ולשם קידומו, בתאריך 8/10/07 סמוך לפני השעה 01:45 בלילה, הגיעו הקושרים למושב בית הגדי, בעת שהמתלונן ובני משפחתו לנו בשלווה בבית.

הנאשם, אברהים וסלח פתחו את חלון המטבח ונכנסו דרכו לבית, הנאשם ואברהים נכנסו לחדר השינה שם ישנו המתלונן ואשתו ס.ח. (להלן, באישום זה: "המתלוננת"), כשהם רעולי פנים.

המתלונן התעורר כשהנאשם ואברהים בחדרו והחל לצעוק. המתלוננת אף היא התעוררה.

באותה עת עמד הנאשם ליד המתלונן, כשהוא אוחז מקל, ואברהים עמד ליד המתלוננת כשהוא אוחז סכין. הנאשם הכה את המתלונן, באגרופים לפנים, עד שהמתלונן נפל על הרצפה, ובאותה עת אברהים הנחה אותו להמשיך ולהכות את המתלונן.

אברהים הוציא את המתלוננת מהחדר, עד שהמתלונן צעק. המתלוננת חששה מאד, פנתה לאברהים, והתחננה בפניו שהיא כמו אימא שלו ושלא יפגע בה או בילדים שלה ושתעשה מה שהוא רוצה.

ע.ח., בתם של המתלוננים (להלן: "המתלוננת ע'"), שמעה את צעקותיו של המתלונן והגיעה בריצה לחדר השינה. סלח, שהיה במסדרון, אחז בידיה של המתלוננת ע' מאחורי ידיה, וחסם את פיה בידו. לאחר מכן הוריד סלח את ידו מפיה של המתלוננת ע', על פי הוראת אברהים.

אברהים וסלח ליוו את המתלוננת ואת המתלוננת ע' לחדר הסלון, וסלח נותר עימן לשמור עליהן, ואילו אברהים עלה חזרה למעלה.

בהנחיית אברהים, השתתף הנאשם עם אברהים, הם הפילו את המתלונן על הרצפה והכו אותו מכות נמרצות בפניו, תפסו את המתלונן וקשרו אותו בעזרת חבל שהביאו עימם, וגם בעזרת חוט של מטען חשמלי. כמו כן השניים הושיבו את המתלונן כשהוא קשור, על כסא, כשגבו לעבר דלת הכניסה לחדר.

הנאשם ואברהים נטלו את הטלפונים הניידים של המתלוננים, ערכו חיפוש בחדר, והפכו את הארונות והבגדים.

הנאשם ואברהים דרשו מהמתלונן, לסירוגין, כי יאמר להם היכן הכסף והכספות בבית, כשהם יוצאים ונכנסים מהחדר, אולם אחד מהם נשאר עם המתלונן כל העת.

המתלונן אמר לנאשם ולאברהים, בשל חששו מהם, כי יש לו כסף מזומן בסך 4,000-3,000 ₪, בכיס המכנסיים בחדר, והם הוציאו מהמכנסיים את הכסף.

לאחר מכן דרשו הנאשם ואברהים מהמתלונן שיאמר להם היכן הכספת, ואברהים שלף סכין ואיים עליו שאם לא ישתף עמם פעולה, יחתכו לילדיו את אצבעות הידיים והאוזניים, ושהמתלונן לא ישכח זאת כל חייו.

המתלונן חשש מפני הנאשם ואברהים, על כן כיוון אותם למפתח הכספת שנמצא במגירה, והדריכם כיצד לפתוח את הכספת. בתוך הכספת היו מפתח נוסף של רכבו של המתלונן וכן פנקסי שיקים.

במהלך מעשיהם אלו, סגרו הנאשם ואברהים כל הזמן את דלת החדר, על מנת שהמתלונן לא יידע מה קורה עם בני משפחתו, ולא ענו למתלונן, כשהתחנן בפני הנאשם ואברהים שלא יפגעו בילדיו.

אברהים ניגש למתלוננת ודרש ממנה לספר לו היכן יש כסף והיכן הכספת. המתלוננת אמרה לנאשם כי אין להם כסף וכי אינם מחזיקים כסף בכספת, לאחר שביתם נפרץ בעבר.

באותה עת נותר סלח בסלון עם המתלוננת ועם המתלוננת ח', ודרש מהן כל העת לשתוק. בנם של המתלוננים, ר.ח. (להלן: "המתלונן ר'") הגיע סמוך לשעה 02:30, ונשמע על ידי הקושרים מחוץ לבית.

אברהים וסלח הסתתרו מאחורי הדלת. המתלונן ר' נכנס לסלון ונבהל, ואז השניים צירפו אותו למתלוננת ולמתלוננת ח' שהיו בסלון, כשאברהים דרש מהמתלונן ר' לשתוק ולהתיישב לצידן, באיומי סכין.

באותה עת ערך אברהים חיפוש בבית, בקומה העליונה, ונכנס לחדרה של מ.ח., בתם של המתלוננים (להלן: "המתלוננת מ'"), בעת שישנה במיטתה. אברהים העיר אותה, נטל ממנה את הטלפון הנייד שלה, ודרש ממנה להתלבש, שכן לא הייתה לבושה.

אברהים נותר בחדר בעת שהמתלוננת מ' התלבשה, ודרש ממנה להישאר בחדר. המתלוננת מ' סבלה מקוצר נשימה, ועל כן ביקשה מאברהים שיתיר לה להשתמש במשאף, ורק לאחר שכנוע הסכים לכך אברהים. לאחר מכן הוציא אברהים את המתלוננת מ' מהחדר והתיר לה להצטרף למתלוננת ולמתלוננים ע' ו- ר' בחדר הסלון, שם שמר עליהם סלח.

אברהים ערך חיפוש בחדר של המתלוננת מ'. אחר כך ירד למטבח ועשה גם שם חיפוש, חזר לסלון, ועלה שוב לחדר השינה שבו שהה המתלונן, שם המשיכו בתחקורו ודרשו ממנו לגלות היכן הכסף.

לאחר מכן העלו הנאשם ואברהים את המתלוננת לחדר השינה, על מנת שהמתלונן יראה שהיא בסדר, והנאשם הוריד אותה למטה.

אברהים יצא לסלון שוב, פנה לסלח ואמר לו שיקשרו את המתלוננים. הם הובילו את המתלוננת ראשונה לכיוון חדר השינה. סלח נותר לשמור על יתר המתלוננים בסלון.

סמוך לאחר מכן, שב אברהים לסלון וסימן למתלוננת מ' לקום, והיא הלכה עמו ועלתה במדרגות, כשאברהים מאחוריה.

באותה עת התחננה המתלוננת בפני הנאשם שלא יקשור אותה. הנאשם הסכים, אולם אמר לה שתיזהר אם תזוז ואם תתקשר למשטרה.

במהלך האירוע הופעל המשדר של מערכת האזעקה והמוקד של הבית, ובמקביל הופעלה מערכת האזעקה במוקד. סמוך לאחר מכן הגיע סייר של חברת הביטחון לסייר מחוץ לבית.

הנאשם שמע את מכשיר המירס של הסייר, יצא בריצה מחדר השינה, הדף את המתלוננת מ' שעלתה במדרגות לעבר החדר, וחלף על פניה כשהוא רץ לעבר המטבח, עדכן את אברהים ואת סלח, ושלושתם ברחו דרך חלון המטבח ודרך דלת המטבח, נכנסו לרכב המילוט שבו המתין להם אחר, והם ברחו מהמקום.

במהלך שהותם של הנאשם, של אברהים ושל סלח בבית, החזיק מי מבין הנאשם או אברהים את האקדח מפלסטיק בכיסו, כשהוא נראה לעין, על מנת להפחיד את המתלוננים, וליצור מצג שלפיו הנאשמים חמושים באקדח אמיתי. כמו כן נשא אברהים סכין בכיסיו, על מנת להפחיד את המתלוננים.

במהלך שהותם בבית, נטלו הנאשם, אברהים וסלח מהבית מכשירי טלפון ניידים, הוציאו את כרטיסי הזיכרון מחלק מהמכשירים ושברו חלק ממכשירים. כמו כן הם גנבו שעון יקר ערך של חברת "סייקו", השייך למתלונן ר', וכן תכשיטים של המתלוננת, תיק של המתלוננת, וצרור מפתחות של המתלונן שבו היו המפתחות של הבית, של המשרד ושל רכבו של המתלונן.

במהלך מעשיהם, עקרו הנאשם, אברהים וסלח את גב המיטה של המתלוננים בחדר השינה, פתחו את הכספת שהייתה מאחורי גב המיטה והוציאו את תוכנה, וכן הורידו תמונות מהקיר, והוציאו את כל הבגדים מהארונות ואת כל הניירת מהמדפים.

כתוצאה ממעשיהם של הנאשם, של אברהים ושל סלח, נגרמו למתלונן חבלות של ממש ושריטות בפניו ובאוזנו. בשל מעשיו של סלח, נגרמה אדמומית בפניה של המתלוננת ע'.

5.      על פי הסדר הטיעון, מלבד תיקון כתב האישום המקורי, הגבילה עצמה המאשימה בעתירתה לעונש ל-12 שנות מאסר בפועל, לצד מאסר מותנה.

6.      כמו כן, ביקש בא כוח הנאשם כי יוגש תסקיר שירות המבחן לגבי הנאשם.

7.      אברהים הורשע, על פי הודאתו, בשני מעשי השוד שבהם הודה גם הנאשם, והוטל עליו עונש של 15 שנות מאסר בפועל, אשר אושר על ידי בית המשפט העליון בע"פ 6245/12 אבו רגילה נ' מדינת ישראל (6/7/2014). עוד קודם לכן הורשע סלח, על פי הודאתו, במעשה השוד מושא האישום השני, הושת עליו עונש של 6 שנות מאסר בפועל, והעונש אושר בע"פ 2835/12 אבו הוידי נ' מדינת ישראל (21/3/2013).

עיקרי תסקיר שירות המבחן

8.      בתסקיר של שירות המבחן צוין כי הנאשם הוא בן 28, נשוי ואב לשני ילדים בגילאים 3.5 ו-4.5 שנים. משפחת מוצאו של הנאשם מונה אם ושמונה ילדים. אביו נפטר בשנת 2002 כתוצאה מתאונת דרכים במסגרת שירותו כגשש, בשירות קבע. הנאשם תיאר כי מותו של אביו היה עבורו ועבור בני משפחתו אירוע בעל זיכרון טראומתי, מבחינה רגשית ותפקודית, וכן מבחינה כלכלית. לאחר מותו של אביו עזב הנאשם את המסגרת הלימודית, לאחר 10 שנות לימוד, כיוון שנאלץ לצאת לעבוד על מנת לסייע בפרנסת המשפחה. בגיל 19 החל הנאשם לראשונה לשתות אלכוהול ולצרוך סמים מסוכנים. לדברי הנאשם, הוא ביצע את העבירות מושא כתב האישום תחת השפעת סמים, אלא שמאז נישואיו בשנת 2008, הפסיק לשתות אלכוהול וכן הפחית את תדירות צריכת הסמים. במהלך מאסרו ביצע בדיקת שתן אשר נמצאה תקינה. בהתייחס לעבירות, תיאר הנאשם עצמו כנגרר ומופעל על ידי גורמים חיצוניים בביצוע העבירות. לדבריו, הוא ביצע את העבירות על מנת להשיג כסף לצורך מימון הסמים, שאותם צרך עם חבריו מדי יום באותה תקופה. הנאשם הביע צער על מעורבותו בביצוע העבירות. שירות המבחן התרשם כי התנהלותו של הנאשם בביצוע העבירות משקפת התנהלות בעלת מערכת ערכים ונורמות המאפיינות חברה שולית, וכי העבירות בוצעו באופן מתוכנן ושיטתי, מתוך ידיעה כי הן יגרמו לנזק ולפגיעה באחרים, ועל כן בחר הנאשם להשתמש בסמים על מנת להקהות את חושיו, תוך שפעל בניתוק מוחלט ובהתרחקות מהפגיעה בקורבנות. כמו כן, שירות המבחן התרשם כי חלוף הזמן ותקופת מעצרו של הנאשם הובילו אותו להתחיל תהליך ראשוני של התבוננות מעמיקה על בחירותיו השגויות.

לסיכום, שירות המבחן התרשם כי נדרשת ענישה מוחשית אשר תבהיר לנאשם את חומרת מעשיו, ועל כן המליץ על הטלת עונש מוחשי, מאסר מותנה ממושך ופיצוי למתלוננים.

הראיות לעונש

9.      המאשימה הגישה את הרישום הפלילי של הנאשם, שממנו עולה כי לחובת הנאשם הרשעה בעבירה של העלבת עובד ציבור משנת 2011 והרשעה בעבירות נשק משנת 2012, שבגינן הוטלו על הנאשם עונשי מאסר מותנים, לצד קנס.

עיקרי טענות הצדדים

10.  באת כוח המאשימה הדגישה בטיעוניה, בין היתר, כי מדובר בשני מעשי שוד חמורים שבוצעו בהפרש זמנים של כשלושה חודשים זה מזה, באישון לילה, על ידי כנופיית שודדים מתוחכמת, כשהם רעולי פנים, תוך ששדדו סכומי כסף גדולים. הנאשם תכנן את שני מעשי השוד, והוא וחבריו התכוננו היטב למעשים, הם הגיעו לכל בית שנשדד כשהם מצוידים בכפפות, בכובעים ובכיסויי ראש, היו להם סכינים וכלי נשק אחרים; בשוד מושא האישום הראשון הם הצטיידו באקדח גנוב שהיה טעון, ולאחר ששכחו אותו במהלך השוד, הם הגיעו לשוד מושא האישום השני כשהם מצוידים באקדח מפלסטיק שנראה כמו אקדח אמיתי. בכל אחד משני האישומים, פעלו הנאשם וחבריו תוך הפחדה של בני הבית והפעלת אלימות ואיומים על בעל הבית, בין היתר לעיני בני המשפחה, לאחר שהפתיעו את בעלי הבית ואת דייריו והעירו אותם משנתם בכוונה, באופן מטיל אימה.

לדעת באת כוח המאשימה, הנאשם היה דומיננטי בשני האירועים; הוא היה במגע עם בעלי הבית בשני מעשי השוד וחלקו לא היה שולי יחסית, בהבדל מחלקו של סלח בשוד מושא האישום השני. עם זאת, אין חולק כי העבריין העיקרי בפרשה הוא אברהים, וכי חלקו של הנאשם פחות דומיננטי מזה של אברהים.

באת כוח המאשימה סבורה כי מתחם העונש ההולם ביחס לכל אחד ממעשי השוד הוא 12-6 שנות מאסר בפועל. עתירת המאשימה היא, כאמור, להשית על הנאשם 12 שנות מאסר בפועל, לצד עונשי מאסר על תנאי ארוכים ולצד חיוב בפיצויים למתלוננים.

11.  מנגד, בא כוח הנאשם עתר להסתפק בעונש מאסר בפועל מתון שלא יעלה על 8 שנים. בא כוח הנאשם הדגיש, בין היתר, כי על סלח הוטל עונש של 6 שנות מאסר בפועל, בגין מעשה שוד אחד, וכי בית המשפט אינו עוסק "בניתוח מתמטי" כלשונו, ולכן אין להטיל על הנאשם 12 שנות מאסר בפועל כעתירת המאשימה. בא כוח הנאשם הוסיף כי אברהים, אשר נדון ל-15 שנות מאסר בפועל, היה "ראש הפירמידה", "הרוח החיה, המתכנן, הלוחץ על הכפתורים לפעולה, המגייס ... אשר עודד לאלימות". לעומת זאת, לטענת בא כוח הנאשם, מעשיו של הנאשם "חופפים למעשיו של סלח ואפילו פחות", ככל שמדובר באישום השני. עוד נטען כי ביחס לאישום הראשון, הפעילים ביותר בין השודדים היו אברהים וסופיאן, ואילו הנאשם היה "מספר 3". על כן, לדעת בא כוח הנאשם, עונשו של הנאשם צריך להיגזר לאור העונש שהושת על סלח ולא בהתאם לעונש שהושת על אברהים. בא כוח הנאשם הוסיף כי גם הנאשם, כמו סלח (ואברהים), הודה במיוחס לו. הנאשם הוא צעיר בן 28, שהטראומה הראשונה שחווה הייתה בשנת 2002, עם פטירת אביו במסגרת השירות הצבאי שלו. כן הודגש כי עברו של הנאשם אינו מכביד, וכי ההרשעות שלחובתו הן מגיל צעיר. הנאשם מכה על חטא ומעונין לפצות את המתלוננים, כספית ורגשית. בנוסף, התבקש בית המשפט שלא להחמיר בעונשו של הנאשם, כדי שהטיפול השיקומי של הנאשם בכלא לא יירד לטמיון.

12.  הנאשם ציין כי הוא מצטער על מה שקרה וכי עשה טעות והוא משלם על מעשיו ומוכן לשלם עליהם.

דיון והכרעה

הבניית הענישה ושיקולי ענישה - כללי

13.  כידוע, בעקבות תיקון 113 לחוק העונשין, מקום שמיוחסים לנאשם אישומים אחדים, מלאכת הבניית הענישה היא תלת-שלבית. בשלב הראשון, יש לקבוע האם מדובר ב"אירוע אחד", כך שייקבע מתחם עונש הולם אחד לאירוע כולו, או שמא מדובר ב"כמה אירועים", כך שייקבע מתחם עונש הולם לכל אירוע בנפרד (ראו לעניין הפרשנות של המונח "אירוע": ע"פ 1605/13 פלוני נ' מדינת ישראל, בפסקאות 18-15 לחוות דעתו של השופט ס' ג'ובראן (27/8/2014)). בשלב השני, יש לקבוע מתחם עונש הולם לכל אירוע; ובשלב השלישי, יש לקבוע את העונש בתוך המתחם – אלא אם כן יש מקום לסטות מהמתחם, בין אם לקולה משיקולי שיקום ובין אם לחומרה משיקולים של הגנה על שלום הציבור (ראו סעיפים 40ג-40ה לחוק העונשין).

כאשר הצדדים הגיעו להסדר טיעון, לאחר תיקון 113 לחוק העונשין על בית המשפט לקבוע תחילה את מתחם העונש ההולם ואת העונש בתוך המתחם שהיו נקבעים אלמלא הסדר הטיעון, ולאחר מכן להשוות בין העונש בתוך המתחם ללא ההסדר לבין העונש המוסכם בהסדר הטיעון. באותה דרך, כאשר מדובר בטווח ענישה מוסכם, יש לקבוע תחילה את מתחם העונש ההולם ולאחר מכן לבחון אותו לעומת טווח הענישה המוסכם במסגרת הסדר הטיעון, על פי הפסיקה המתייחסת להסדרי טיעון (ראו למשל: ע"פ 1958/98 פלוני נ' מדינת ישראל, פ"ד נז(1) 577, בעיקר בפסקה 24 לחוות דעתה של השופטת כתוארה אז ד' ביניש). אם ולאחר שטווח הענישה המוסכם יאושר, יש לקבוע את העונש המדויק בתוך הטווח המוסכם (ראו: ע"פ 512/13 פלוני נ' מדינת ישראל, בעיקר בפסקה 19 לחוות הדעת של השופט ח' מלצר (4/12/2013); ע"פ 3856/13 גוני נ' מדינת ישראל, בעיקר בפסקה 12 לחוות דעתה של השופטת ע' ארבל (3/2/2014); ע"פ 9246/12 חמאיסה נ' מדינת ישראל (24/3/2014)).

14.  בהתאם לסעיף 40ב לחוק, העיקרון המנחה בענישה הוא עיקרון ההלימה, דהיינו קיומו של יחס הולם בין חומרת מעשה העבירה בנסיבותיו ומידת אשמו של הנאשם ובין סוג ומידת העונש המוטל עליו.

15.  מתחם העונש ההולם – בהתאם לסעיף 40ג(א) לחוק העונשין, בקביעת מתחם העונש ההולם על בית המשפט להתחשב בעיקרון המנחה, הוא כאמור עיקרון ההלימה, ולשם כך, יתחשב בית המשפט בפרמטרים הבאים: הערך החברתי שנפגע מביצוע העבירה ומידת הפגיעה בו, נסיבות הקשורות בביצוע העבירה, כמפורט בסעיף 40ט לחוק העונשין, ומדיניות הענישה הנהוגה (ראו, למשל, ע"פ 2918/13 דבס נ' מדינת ישראל, בפסקה 6 (18/7/2013); ע"פ 8641/12 סעד נ' מדינת ישראל, בפסקאות 29-18 לחוות דעתו של השופט נ' סולברג (5/8/2013); ע"פ 4741/13 מדינת ישראל נ' נעאמנה, בפסקה 13 (10/6/2014)).

16.  גזירת העונש המתאים –בגזירת העונש המתאים לנאשם, רשאי בית המשפט להתחשב בהתקיימות נסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה, כמפורט בסעיף 40יא לחוק העונשין. כמו כן רשאי בית המשפט להתחשב בשיקולי הרתעה אישית (סעיף 40ו לחוק העונשין) והרתעת הרבים (סעיף 40ז לחוק העונשין), ובלבד שהעונש לא יחרוג ממתחם העונש ההולם.

17.  בנוסף לאמור לעיל, וכנגזרת מעיקרון השוויון, שהוא עיקרון יסוד במשפטנו, מקום שמדובר בנאשמים שונים המורשעים בגדרה של פרשה אחת, יש להתחשב בעיקרון אחידות הענישה ולהחיל שיקולי ענישה דומים על מי שביצעו עבירות דומות במהותן, בנסיבות דומות, במיוחד כאשר לנאשמים נסיבות אישיות דומות. מעיקרון אחידות הענישה נגזר גם עיקרון יחסיות הענישה, שלפיו בגזירת העונש על נאשמים שביצעו מעשים דומים, יש לשמור על יחס של שקילות ושל יחסיות בין העונשים המוטלים עליהם, בהתחשב בשוני בין המעשים ובין הנסיבות האישיות של מבצעיהם. עם זאת, מובן כי הענישה היא לעולם אינדיבידואלית ועיקרון אחידות הענישה או יחסיות הענישה אינם יכולים להוביל להעתקה אריתמטית או מכנית של עונשים או של שיקולי הענישה מנאשם אחד למשנהו (על עיקרון אחידות הענישה ראו למשל: ע"פ 2274/12 אבו מאדי נ' מדינת ישראל, בפסקה 16 (27/2/2013); ע"פ 7350/12 פלוני נ' מדינת ישראל, בפסקה 10 (14/1/2013); ע"פ 4450/11 עספור נ' מדינת ישראל, בפסקה 8 (8/2/2012); ע"פ 3117/12 ארביב נ' מדינת ישראל, בפסקה 13 (6/9/2012); ע"פ 2580/14 אבו ליל נ' מדינת ישראל, בפסקה 19 (23/9/2014). על עיקרון האינדיבידואליות של הענישה ראו למשל: ע"פ 5106/99 אבו ניג'מה נ' מדינת ישראל, פ"ד נד(1) 350, בפסקאות 8-7 (2000); רע"פ 3674/04 אבו סאלם נ' מדינת ישראל, בפסקה 7 (12/2/2006); ע"פ 1535/06 מדינת ישראל נ' לוי (7/6/2006); ע"פ 3141/08 מדינת ישראל נ' דבארי, בייחוד בחוות דעתו של השופט ס' ג'ובראן (27/8/2008); רע"פ 3173/09 פראגין נ' מדינת ישראל (5/5/2009)).

מן הכלל אל הפרט

18.  העבירות שבהן הורשע הנאשם הן עבירות חמורות ביותר, כל אחת כשלעצמה, ובוודאי שעה שהן מצטרפות זו לזו. הנאשם הורשע במעורבות פעילה ואלימה בשני מעשי שוד אכזריים ומסמרי שיער, בנסיבות מחמירות למכביר. כל אחד ממעשי השוד בוצע בצוותא חדא על ידי מספר שודדים, תוך שימוש בנשק, קר או חם, באישון לילה, ותוך הטלת אימה על דיירי הבתים הנשדדים, לרבות על ילדיהם של הדיירים, וכן תוך שימוש באלימות פיזית, גם מצד הנאשם עצמו, ולא רק מצד אברהים. זאת, בנוסף לנזק הכלכלי הניכר שהסבו הנאשם ושותפיו למתלוננים.

19.  אכן, כמוסכם בין הצדדים, אברהים היה העבריין העיקרי בשני מעשי השוד, אך אין לקבל את טענת ההגנה כי חלקו של הנאשם דומה לחלקו של סלח באישום השני, שכן סלח בעיקר שמר על חלק מהנשדדים ולא הפעיל אלימות פיזית חמורה כמו הנאשם (ואברהים). חלקו של הנאשם אמנם נופל מזה של אברהים אך לא במידה רבה.

20.  במקרה דנא, הנאשם – כמו אברהים – הורשע בשני מעשי שוד, ומדובר בשני "אירועים" שונים, שבגין כל אחד מהם יש לקבוע מתחם עונש הולם נפרד.

בנסיבות המקרה דנא, בשים לב לערכים שנפגעו, של ביטחון הציבור בכלל ושל המתלוננים ובני משפחותיהם בפרט לרבות זכותם לשלמות הגוף וכן זכות קניינים ברכוש שנשדד, ובשים לב למכלול הנסיבות של העבירות – מתחם העונש ההולם ביחס לכל אירוע של שוד בנסיבות מחמירות שבו הורשע הנאשם הוא 10-6 שנות מאסר בפועל (ראו למשל והשוו: ע"פ 2163/05 אלייב נ' מדינת ישראל (12/12/2005); ע"פ 2835/12 הנ"ל בעניין אבו הוידי; ע"פ 6245/12 הנ"ל בעניין אבו רגילה, בפסקה 20).

לצד הנסיבות המחמירות של העבירות, כמצוין לעיל, נתתי דעתי לנסיבות המקלות ובהן הודאת הנאשם ונטילת האחריות על מעשיו, אם כי אין להתעלם מכך שהודאה זו באה רק בסוף פרשת התביעה. כמו כן, לא התעלמתי מהשנים שחלפו מהמועדים שבהם בוצעו העבירות, אך לחלוף הזמן בנסיבות המקרה דנא משקל מוגבל, שכן אין מדובר בהתארכות של ההליכים שאינה קשורה לנאשם, אלא בזמן שחלף בעיקר בשל אי-איתורם של הנאשם ושל חבריו השודדים וכן בזמן שבו נמשכה פרשת התביעה, בטרם הודה הנאשם באישומים.

במסגרת המתחם האמור, בנסיבות הכוללות של המקרה ושל הנאשם דנא, היה מקום לגזור על הנאשם עונש מאסר בפועל של 8-7 שנים בגין כל אחד ממעשי השוד, ולא 6 שנות מאסר בפועל כפי שנגזר על סלח, שכאמור חלקו במעשה השוד השני פחות חמור במידה רבה מזה של הנאשם ומזה של אברהים.

אלמלא הסדר הטיעון היה מקום לגזור על הנאשם בגין שני מעשי השוד, עונש כולל של 13 שנות מאסר בפועל, לצד מאסר מותנה וחיוב בפיצויים למתלוננים. זאת, גם בשים לב לעיקרון יחסיות הענישה, לאור העונשים שנגזרו הן על אברהים והן על סלח, כמצוין לעיל.

עם זאת, בנסיבות הכוללות של המקרה, הסדר הטיעון שאליו הגיעו הצדדים אינו בלתי-סביר.

על כן, יש מקום לכבד את הסדר הטיעון, שהרף העליון שלו הוא כאמור 12 שנות מאסר בפועל.

כללו של דבר, לאחר שנתתי את דעתי למכלול שיקולי הענישה, ובראש ובראשונה לעיקרון ההלימה וכן כאמור לעיקרון יחסיות הענישה ולכל השיקולים לקולה ולחומרה, החלטתי לאמץ את עתירת המאשימה, אשר כזכור עתרה להשית על הנאשם 12 שנות מאסר בפועל, לצד מאסר מותנה וחיוב בפיצויים.

21.  סוף דבר, הנני מטיל בזה על הנאשם עונש כולל כדלקמן:

א.      12 שנות מאסר בפועל, שמניינן מיום מעצרו 10/4/11;

ב.       18 חודשי מאסר על תנאי, לבל יעבור במשך 3 שנים מיום שחרורו עבירת אלימות או רכוש מסוג פשע.

בנוסף לכך, הנני מחייב את הנאשם לפצות את משפחות המתלוננים בכל אחד מהאישומים בסכום של 50,000 ש"ח. הפיצוי ישולם לאבי ולאם המשפחה של כל אחת ממשפחת המתלוננים שנשדדו, בכל אחד מהאישומים.

513577170

93538154863

 

זכות ערעור תוך 45 ימים מהיום.

 

ניתן היום, כ"ט תשרי תשע"ה, 23/10/2014, במעמד הצדדים.

 

 

510922244