מראה מקום: פדאור 16 (23) 31

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

בשם המבקש: עו"ד מוניר נבואני

בשם המשיב 1: עו"ד השאם דאוד

בשם המשיב 2: עו"ד חיים דרש

בשם המשיב 3: עו"ד מוסטפה מחאג'נה

בשם המשיב 4: עו"ד קרן אבריאל

בשם המשיב 6: עו"ד הילה ברקי

הצד הקשור: בעצמו

 

 

בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופטת י' קראי-גירון) מיום 26.2.2016 בת"א 53538-11-13 אשר דחה את תביעת המערער להצהיר כי רכש מהמשיב 1 את זכויותיו בדירה ברחוב מאיר 16 בחיפה (להלן: הדירה).

 

1. המשיב 1 רשום בספרי המשיבה 5 (להלן: עמידר) כבעל זכויות חכירה בדירה. בשנת 2013 הגיש המערער תביעה לבית המשפט קמא בה טען כי ביום 25.2.1999 רכש מהמשיב 1 את זכויותיו בדירה ושילם לו את מלוא התמורה בעדן, למעט סך של 100,000 ש"ח אותו הותיר בידיו. המשיב 1 טען מנגד כי אמנם חתם עם המערער בשנת 1999 על הסכם למכירת הדירה, אך הסכם זה בוטל על ידו לאחר שהמערער לא קיים את תנאי העסקה ולא שילם לו את התמורה שעליה הוסכם. ביני לביני הוכרז המשיב 1 כפושט רגל ומונה נאמן על נכסיו (עו"ד אלעד לוי – להלן: הנאמן), וביום 26.2.2016 דחה בית המשפט קמא את התביעה וקבע כי המערער לא הוכיח את זכותו להירשם כבעל הזכויות בדירה.

 

2. בפסק דינו קבע בית המשפט קמא כי מהראיות שהוצגו עולה כי כבר בשנת 2000 שלח המשיב 1 למערער הודעה בדבר ביטול העסקה, אך המערער לא השיב להודעה זו ושקט על שמריו עד שנת 2009, אז ביקש לרשום בספרי עמידר הערת אזהרה על זכויות המשיב 1 בדירה. עוד קבע בית המשפט קמא כי גם בשנים שלאחר כריתת ההסכם המשיך המשיב 1 לשלם ארנונה בגין הדירה, וכי המסמכים הדרושים להעברת זכויותיו של המשיב 1 בדירה מעולם לא הומצאו לעמידר ולא שולם מס שבח בגין מכירת הדירה, אף שנקבע בהסכם המכר כי ביצוע פעולות אלו דרוש להשלמת העסקה. עוד קבע בית המשפט קמא כי הטענה שהעלה המערער לפיה המשיב 1 הפר את ההסכם עמו אינה מתיישבת עם העובדה שגם לאחר ההפרה הנטענת המשיך המערער לנהל עמו עסקים ואף הלווה לו סכומי כסף בלתי מבוטלים.

 

3. בית המשפט קמא הוסיף וקבע כי המערער לא הוכיח כי שילם למשיב 1 תמורה כלשהי בעד הדירה, וכי שובר תשלום מס רכישה, חשבונית מס ודו"ח נכסים והתחייבויות שהציג לתמיכה בביצוע התשלום, אינם מבססים את טענותיו בהקשר זה. במסמכים האמורים, כך נקבע, צוין סכום העסקה המלא והאמור בהם אינו מתיישב עם טענת המערער לפיה נמנע מלשלם למשיב 1 100,000 ש"ח מתוך התמורה. עוד קבע בית המשפט קמא כי המערער נמנע מלהביא לעדות את עורך הדין שייצג אותו בעסקה או כל ראיה אחרת שיש בכוחה לתמוך בטענתו לפיה שילם למשיב 1 תמורה כלשהי, וגרסתו בנקודה זו, כך נקבע, מעלה תהיות שכן עולה ממנה כי הסכים להעביר למשיב 1 את מרבית התמורה שסוכם עליה עוד בטרם הוסרו העיקולים והשעבודים שהוטלו על זכויותיו בדירה. לבסוף, דחה בית המשפט קמא את הטענה לפיה המשיב 1 אישר במסגרת הליך אחר (ת"א 7656-06-12) כי העביר את זכויותיו בדירה למערער וכי הסכם המכר שנכרת ביניהם שריר וקיים. לעניין זה קבע בית המשפט קמא כי כל שנאמר על ידי המשיב 1 באותו הליך הוא כי המערער מחזיק בפועל בדירה והדבר עולה בקנה אחד עם טענתו של המשיב 1 בנוגע להתנהלותו הכוחנית של המערער כלפיו.

 

4. המערער אינו משלים עם פסק דינו של בית המשפט קמא וערער עליו לבית משפט זה. בד בבד עם הגשת הערעור הגיש המערער בקשה שהוכתרה כ"בקשה לעיכוב ביצוע" בה הוא עותר להורות לנאמן על נכסי המשיב 1 להימנע מלממש את הדירה עד להכרעה בערעור. לטענתו, בפסק דינו של בית המשפט קמא נפלו שגיאות מרובות ולפיכך סיכויי הערעור טובים. עוד טוען המערער כי מימוש הדירה על ידי הנאמן יגרום לו נזק כבד וייתר את הערעור, ומנגד לא ייגרם לנושיו של המשיב 1 (המשיבים 2, 3 ו- 4) נזק של ממש כתוצאה מעיכוב במימוש הדירה. המערער מוסיף וטוען בהקשר זה כי הדירה הנה נכס נטוש ולפיכך המשך ההחזקה בה אינו כרוך בהוצאות מרובות ולא יכביד יתר על המידה על קופת פשיטת הרגל. מטעמים אלו סבור המערער כי מאזן הנוחות נוטה לעבר קבלת הבקשה.

 

5. בתגובה לבקשה טוען הנאמן כי נוכח העובדה שמרבית הטענות בערעור מופנות כלפי ממצאי עובדה ומהימנות של בית המשפט קמא סיכוייו להתקבל קלושים. עוד טוען הנאמן כי עיריית חיפה מחייבת את הדירה בארנונה בסכומים גבוהים ועל כן, בניגוד לטענת המערער, המשך ההחזקה בה כרוך בהוצאות מרובות, וכל עיכוב במימוש הדירה יקטין את קופת פשיטת הרגל המדולדלת ממילא ויגרום הפסדים לנושי המשיב 1. מטעמים אלו סבור הנאמן כי אין מקום לעכב את מימוש הדירה ולשיטתו הפתרון הראוי בנסיבות העניין הוא מכירת הדירה לצד שלישי והפקדת התמורה שתתקבל בנאמנות עד להכרעה בערעור. לחלופין עותר הנאמן להתנות את עיכוב המימוש בהפקדת ערובה על ידי המערער. המשיבים 1, 3, 4 ו- 6 טוענים אף הם כי סיכויי הערעור נמוכים וכי מאזן הנוחות נוטה לעבר דחיית הבקשה, ואילו המשיב 2 מותיר את ההכרעה בבקשה לשיקול דעתו של בית המשפט.

 

6. דין הבקשה להידחות.

 

כאמור, הבקשה הוכתרה כבקשה לעיכוב ביצוע, אך משבית המשפט קמא דחה את תביעתו של המערער ולא הורה על סעד אופרטיבי כלשהו, מדובר למעשה בבקשה לסעד זמני בערעור וכדי לזכות בו על המבקש להראות כי סיכויי ערעורו טובים וכי מאזן הנוחות נוטה לטובתו (ראו: ע"א 7909/15 לטין נ' פרימיום קרדיט מימון והשקעות בע"מ, בפסקה 5 (‏22.12.2015)). בחינתם של תנאים אלו בענייננו מובילה אל המסקנה כי אין מקום להיעתר לבקשה. אשר לסיכויי הערעור אומר בזהירות ובלא לטעת מסמרות, כי נוכח העובדה שהמערער מלין כנגד ממצאי עובדה ומהימנות בהם ממעטת ערכאת הערעור להתערב, סיכויי ערעורו אכן אינם גבוהים. ובאשר למאזן הנוחות, נוכח העובדה שהדירה שבנדון אינה דירת מגוריו של המערער אלא נכס נטוש אותו ביקש לרכוש לצרכי השקעה, מכירתה לצד שלישי לא תגרום לו נזק בלתי הפיך אלא נזק כספי בלבד שניתן יהיה לפצות עליו במקרה שהערעור יתקבל. יתר על כן, כפי שטוען הנאמן, כל עיכוב במימוש הדירה כרוך בהוצאות ויקטין את הסכומים שבקופת פשיטת הרגל ובנסיבות אלו אין לומר כי מאזן הנוחות נוטה לטובת המבקש (ראו והשוו: ע"א 8102/15 נסיירי נ' קדורה, בפסקה 7 (‏19.1.2016); ע"א 1333/14 מיטרי נ' דוברונסקי, בפסקה 17 (‏13.4.2014)). עם זאת, המשיב 1 הוא פושט רגל ועל כן, עלול המערער להיתקל בקושי להיפרע ממנו את שווי הדירה במקרה שהערעור יתקבל והתמורה תחולק בינתיים בין נושיו. מטעם זה הסכים הנאמן, ועמדתו זו מקובלת עלי, כי ככל שהדירה תמומש טרם ההכרעה בערעור יועברו כספי התמורה לחשבון נאמנות ולא יחולקו על ידו לנושי המשיב 1 עד הינתן פסק הדין בערעור.

 

הבקשה נדחית, אפוא, בכפוף לאמור בפסקה 6 סיפא לעיל.

 

אין צו להוצאות.

 

510691986

ניתנה היום, ‏כ"ג באייר התשע"ו (‏31.5.2016).