מראה מקום: פדאור 05 (15) 468
בית משפט השלום חיפה
א 23284/01
בפני: כב' השופט מנחם רניאל
התובעות: 1. טולגל דגניה יהלומי תעשיה בע"מ
2. טולגל יישומי לייזר בע"מ
נגד
הנתבעים: 1. נ.א.ס.א ניסור וקידוח בע"מ
2. צ'אלנג'ר עבודות בלחץ מים בע"מ
3. צוותי ביצוע בע"מ
4. פי.וי הנדסה בע"מ
5. יוסף כהן
6. אושר כהן
7. דבורה כהן
8. אורי פלד
התובעת 1 סיפקה סחורה לנתבעת 1 בתקופה מאי 2000 עד ינואר 2001 בהיקף מצטבר של 266,067 ₪ קרן. התובעת 2 סיפקה לנתבעת 1 סחורה בתקופה יולי 2000 עד ינואר 2001 בהיקף של 3,103 ₪ קרן. הנתבעת מסרה לתובעות שיקים דחויים בסכום כולל של כ- 233,000 ₪. השיקים חזרו והנתבע 5 הודיע על קשיים כלכליים. הוא הציע הצעת פשרה, שנדחתה. לטענת התובעות, פעלו הנתבעים 5-8 להברחת עסקיה ונכסיה של הנתבעת 1 לשם ריקונה מתוכן, תוך ניצול מסך ההתאגדות של הנתבעת 1 והנתבעות 2-4 ואישיותן המשפטית הנפרדת. לטענת התובעות, מדובר באשכול חברות המנוהל במשותף תוך עירוב נכסים ע"י הנתבע 5 והנתבע 8, המשמש כאיש קש של הקבוצה כלפי חוץ. התביעה היא אפוא להרים את מסך ההתאגדות ולחייב את הנתבעים בחובות הנתבעת 1. נגד הנתבעים 1,2,5,7 ניתנו פסקי דין. התביעה נגד נתבע 6 נמחקה. נותרו לדיון הנתבעים 3,4,8 בלבד. נתבעים אלה טוענים כי לא קיימו קשר עסקי כלשהוא עם התובעות. הנתבעת 4 הוקמה בשנת 1986 ואין לה קשר עסקי לנתבעים 1,2,5,6,7. כל הטענות להברחת נכסים הוכחשו. לטענת הנתבעים, הנתבעת 3 רכשה מהנתבעת 1 את מספרי הטלפון והפקס וממועד תחילת פעילותה העסקית, לא שימשו אלה את הנתבעת 1 אלא את הנתבעת 3. הנתבעת 4, רכשה מהנתבעת 1 בתמורה ובתום לב רכב שנרשם על שם הנתבעת 4. כמו כן, שכרה הנתבעת 3 את המשרדים שקודם שכנה בהם הנתבעת 1 והנתבע 5 החל לעבוד אצלה כשכיר לאחר שעסקיו כשלו. החברות אינן מנוהלות במשותף ולא היתה כל הברחת נכסים.
לאחר הגשת ראיות בתצהירים, הסכימו הצדדים להכרעה בתביעה לפי סיכומים שיוגשו תוך ויתור על חקירת העדים מבלי להודות בנכונות גירסתם. בהתאם לכך הוגשו הסיכומים.
השאלה העיקרית, דהיינו האם נעשה כאן מצד הנתבעים מהלך המצדיק הרמת מסך, אם לאו, היא שאלה עובדתית. בדרך כלל, שאלות עובדתיות מוכרעות על פי הראיות שמביאים הצדדים (מלבד במקרה של ידיעה שיפוטית). הצדדים הסכימו להכרעה בתביעה לפי סיכומים תוך ויתור על חקירה נגדית, מבלי להודות בנכונות גירסת העדים שאינם נחקרים. על בית המשפט מוטל איפוא לשקול את הראיות ולהגיע למסקנות בהעדר חקירה נגדית, תוך קיום הסכמת הצדדים בענין זה. יצויין, כי הצדדים רשאים להסכים לויתור על חקירות נגדיות, כשם שהם זכאים לשאול בחקירה נגדית רק שאלות כגון "אני אומר לך שהאמור בסעיף 2 לתצהירך אינו אמת. נכון או לא נכון?" וכך הלאה. במקרה זה, שבו הוצגו לפני בית המשפט כל הראיות שהצדדים מבקשים להגיש, לא חסר דבר לשם הכרעה בתביעה, ומוטל על בית המשפט לפעול לפי ההסכם הדיוני.
בקשר לראיה אחת נפלה מחלוקת בין הצדדים, והיא דו"ח הכונס הרשמי לגבי חקירתו של יוסף כהן. בהחלטתי מיום 17.3.05 קבעתי כי דו"ח הכונס הרשמי הוא מסמך שניתן להציגו ולהסתמך עליו כראיה ואף כתעודה ציבורית או תעודת עובד ציבור, ולכן זכאים הנתבעים להגיב על הראיה ועל הטיעונים בקשר אליה, למרות שהתעלמו ממנה בסיכומיהם שהוגשו אחרי טענות התובעות. טיעוני הנתבעים הוגשו בסופו של דבר ביום 23.5.05 וכללו רק טיעונים באשר לכשרות הראיה והאפשרות להסתמך עליה, ולא באשר לתוכנה של הראיה והדברים האמורים בה. זו זכותם של הנתבעים שלא להגיב לתוכן ראיה שהם חושבים שהיא אינה כשרה להגשה, אך בכך נטלו סיכון שבית המשפט יתיחס לתוכן הראיה ללא טיעון מצידם.
דו"ח הכונס הרשמי הוא תעודה ציבורית, דהיינו, תעודה של הכונס הרשמי, שהיא ביצוע של החיקוק המטיל על הכונס להגיש דו"ח לאחר חקירה, אשר העתקה הוגש לבית המשפט, כאשר אישורו מניח את דעתו של בית המשפט.
לפי סעיף 34 ל
על רוב העובדות אין מחלוקת בין הצדדים, אלא רק על פירושן, האם מדובר במעשה תמים ולגיטימי, או שמדובר במעשה מירמה שכוונתו לרמות את הנושים ולהעביר את נכסי החברות 1 ו- 2 לחברות אחרות, על מנת שלא ישמשו לפירעון חובות החברות הראשונות. אציין כבר עתה, כי אני מקבל את פרשנותן של התובעות לעובדות אלה, ואכן נעשתה כאן פעולה בלתי לגיטימית, שהנתבעים שותפים לה, ועל כן יש לראות את הנתבעים כמי שחייבים בחובות הנתבעות הראשונות הנ"ל. אפרט את מסקנתי:
א.הנתבעת 4, פי. וי. הנדסה בע"מ, הוקמה לפני שנים רבות, בשנת 1986, ועסקה בביצוע עבודות הנדסיות. הנתבעת 3 הוקמה על ידי הנתבע 8 ביום 5.3.01, זמן קצר לאחר קריסת הנתבעת 1, לשם ביצוע עבודות הנדסיות, שהוא תחום עיסוקה של החברה הקיימת שבידו ושל הנתבעת 1. הנתבע 8 לא הסביר מדוע היה צריך להקים חברה חדשה לאותו עיסוק, מייד לאחר קריסת הנתבעת 1.
ב.עם הקמתה, החלה הנתבעת 3 לתפקד במקום הנתבעת 1. היא השתמשה במשרדיה, מספרי הטלפון שלה, העובדים שלה, כלי הרכב, הציוד והלקוחות של הנתבעת 1. באשר למשרד, הנתבעים טענו שהגיעו להסכם עם בעל הבית, עם פינוי המושכר על ידי הנתבעת 1. יש בעיה עם התאריכים, מכיוון שההסכמה היתה ביום 15.3.01, כאשר הנתבעת 1 הפסיקה פעילותה ב- 31.3.01, אבל נניח לזה. באשר למספרי הטלפון, טענו שזיהו הזדמנות עסקית לקבל את פניות לקוחות הנתבעת 1 שלא ידעו על הפסקת השירותים של הנתבעת 1. אני דוחה את טענת הנתבעים כאילו היתה זו "הזדמנות עסקית" לגיטימית. אפילו לפי גירסת הנתבעים, זו היתה הזדמנות להטעות את לקוחות הנתבעת 1, שחשבו שהם מתקשרים לנתבעת 1 ולא ידעו על הפסקת פעילותה, כך שימשיכו לעבוד עם הנתבעת 3 במקום עם הנתבעת 1. אם הכוונה היתה להטעות, הרי שזהו מעשה שנועד להטעות נושים, שהרי גם לקוחות הם נושים פוטנציאליים, ודי בכך לשם הרמת מסך. ואולם, לאור כל צירופי העובדות, איני מסיק שהכוונה היתה להטעות את הלקוחות, אלא הכוונה היתה שלא להטעות את הלקוחות, והנתבעת 3 לא הטעתה את הלקוחות כאילו היא הנתבעת 1, אלא אמרה את האמת. היא באמת הנתבעת 1. לכן, הנתבעת 3 לא היתה צריכה לשלם לנתבעת 1 עבור המוניטין שנגזל ממנה, מכיוון שהנתבעת 1 והנתבעת 3 היינו הך. לכך יש להוסיף את העובדה שלפי הראיות שבפני, המשיכה הנתבעת 1 להשתמש בטלפון שהועבר כביכול לנתבעת 3 גם לאחר תחילת פעילותה של זו ב- 1.4.01.
ג.מסקנה זו מתחזקת על ידי נטילת עובדי הנתבעת 1. הנתבע 8 אינו מכחיש זאת בתצהירו ואומר ששכר אותם עקב בקיאותם בתחומים הרלבנטיים. לפי הראיות שבפני, ההנדסאי ספי בהאא, שהציג עצמו כעובד הנתבעת 1, פירט את שמות לקוחות הנתבעת 1 ואת הרובוט הייחודי שלה, ואישר שהם הקימו חברה בשם הנתבעת 3 באותם משרדים, לאותה פעילות. כך גם לגבי הנתבע 5 עצמו, שלאחר שניהל את הנתבעת 1, החל לעבוד אצל הנתבעת 3. מילא, אם לוקחים עובד מחברה אחרת כדי שיעשה את העבודה, אבל למה לקחת מנהל? הרי הנתבע 8 ניהל בהצלחה כנראה אותו סוג של פעילות. על כורחך אתה מסיק את המסקנה כי הנתבע 5 כאילו נשכר כמנהל של החברה שיש לה אותה פעילות, כדי לנהל את החברה שלו, תחת כיסוי הנתבע 8. כך גם לגבי עובדים אחרים, שלפי מה שנמסר על ידי מנהל הפרוייקטים מטעם חברת טר ארמה, למרות שהעבודה נמסרה לנתבעת 1, הגיעו לבצעה עובדי הנתבעת 1 ברכב שעליהם סימוני הנתבעת 3, באוגוסט 2001.
ד.זו הנקודה להתיחס למה שאמר הנתבע 5 לנציג הכונס הרשמי בחקירתו. לפי דו"ח הכונס, החייב הצהיר כי החברה הנתבעת 3 הוקמה על ידו ונרשמה על שם חברו הנתבע 8 שהגיע מרקע עסקי שונה. הסבר זה של הנתבע 5 נותן כותרת מתאימה לכל הראיות האחרות, המתיישבות היטב עם גירסה זו. הנתבעת 3 היא החברה החדשה של הנתבע 5, והעובדה שהיא נרשמה על שם הנתבע 8 אינה אלא כיסוי, וגירוד קל של הציפוי שציפו הנתבעים 5 ו- 8 את פעילותם מצביע על הזיקות העמוקות בין הנתבעת 1 ופעילותה לבין הנתבעת 3 ופעילותה.
ה.אין חולק שהחל מיום 1.4.01, השתמשה הנתבעת 3 ברכב GMC ונדורה שהיה בשימוש הנתבעת 1 קודם לכן, וביום 19.8.01 השתמשה הנתבעת 3 במשאית וויקו ורכב סיטרואן ברלינגו של הנתבעת 1. ובימים שלאחר מכן גם בטנדר איסוזו של הנתבעת 1. הנתבעים לא סיפקו הסבר כלשהוא לשימוש במשאית האיווקו. לגבי הונדורה נטען שרכב זה נרכש על ידי נתבעת 3 באוגוסט 2001 לפי חשבונית שהוצגה. אין בכך הסבר כיצד נעשה ברכב זה שימוש גם חודשים קודם הרכישה על ידי הנתבעת 3, לאחר קריסתה של הנתבעת 1. אין הסבר גם כיצד למרות שהרכישה נעשתה כאמור בחשבונית רק ביום 1.8.01, העברת הבעלות היתה כבר ביום 1.5.01. לגבי כלי הרכב האחרים נטען על ידי הנתבעים
שהם היו בשימוש הנתבעת 3 כנגד דמי שימוש ששילמה לנתבעת 1, עד אשר נמכרו על ידי הנתבעת 1 זמן קצר לאחר הקמת הנתבעת 3, דהיינו לאחר 5.3.01. לא הוצגה כל ראיה על תשלום דמי שימוש. כלי הרכב היו בשימוש גם באוגוסט והשעבוד ברשם החברות לא נמחק גם באוקטובר 2002.
ו.אין חולק, שהנתבעת 2 קבלה מהנתבעת 4 שיק ע"ס 5,850 ₪ אותו נתנה ביום 28.2.01 לתובעת 1 עבור סחורה שנרכשה. לטענת הנתבע 8, היתה זו עזרה שנתן לחברו הנתבע 5, כאשר הגיע נציג התובעת עם סחורה והנתבע 5 ביקש ממנו לקבל את הסחורה ולשלם במקומו. נראה כאילו מדובר באספקת סחורה בהפתעה, ולא היא. החשבונית יצאה מראש על שם הנתבעת 4, ומכאן שעוד לפני שהגיעה הסחורה היה ידוע שמי שישלם עבורה היא הנתבעת 4. יש כאן עירוב נכסים בין הנתבעת 4 לנתבעת 1 שלא הוסבר, והוא מחזק את המסקנה שכל העסקים נוהלו ביחד.
ז.יוצא איפוא, שהנתבעת 3 נמצאת במשרדי הנתבעת 1, בטלפונים שלה, פועלת באמצעות העובדים שלה, ובניהול אותו מנהל, משתמשת בכלי הרכב שלה ומקיימת את החוזים שלה. זאת, ללא מעבר של כסף כלשהוא מהנתבעת 3 לנתבעת 1 עבור קניית כלל העסק והמוניטין. מכאן, שלא היתה שום העברה של העסק. הוא נשאר באותו מקום. רק המסגרת המשפטית נחזתה כאילו שונתה. הנתבעת 1 והנתבעת 3 היינו הך.
על פי כל האמור לעיל, אני מקבל את טענות התובעות, כי הנתבעת 1 והנתבעת 3 היינו הך, ויש לחייב את הנתבעת 3 בתשלום חובותיה של הנתבעת 1, וכן להרים את מסך ההתאגדות בין הנתבעת 3 לנתבע 8 ובין הנתבעת 4 לנתבע 8, שכן אלו היו שותפים במעשי המירמה וההטעייה של הנושים ועירבו נכסים בין החברות השונות. לפיכך, אני מקבל את התביעה ומחייב את הנתבעים 3,4,8 לשלם לתובעת 1 266,067 ₪ בצירוף הפרש הצמדה וריבית מיום 16.1.01 ועד לתשלום המלא בפועל וכן לשלם לתובעת 2 3,103 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 9.2.01 ועד לתשלום המלא בפועל. כמו כן אני מחייב את הנתבעים הנ"ל לשלם לתובעות אגרות המשפט ועוד שכ"ט עו"ד בסך 25,000 ₪ בתוספת מע"מ.
המזכירות תמציא העתק לב"כ הצדדים
ניתן היום י"ט בסיון, תשס"ה (26/06/2005) בהעדר הצדדים.