מראה מקום: פ"ד מח (1) 635

 

אודות פסק הדין

 ע"פ 2885/93

 

  דן תומר

 

 נגד

 

  מדינת ישראל

 

 בבית המשפט העליון בשבתו כבית-משפט לערעורים פליליים [4.1.94]

 

לפני הנשיא מ' שמגר והשופטים ג'בך, צ'א'טל

 

 חוק העונשין, תשל"ז-1977, ס"ח 226, סעיפים 199(א), 199(א)(2).

 

 המערער, בעל משרד שתיווך בין נערות ליווי ללקוחותיהן, הורשע בבית המשפט המחוזי בעבירה של סרסרות למעשה זנות לפי סעיף 199(א) לחוק העונשין, תשל"ז-1977. לטענתו, קבלה של עמלת תיווך אינה נופלת לגדר העבירה משום שהתיווך היה רק למטרה הכללית של הליווי ולא למעשה זנות, שכן הנערות שנשלחו למפגשים יכלו לקיים יחסים או לסרב לקיימם, כרצונן.

 

 בית המשפט העליון פסק:

 א. (1) בהוראת סעיף 199(א) לחוק העונשין המדובר במחיה על רווחיה של זונה או בקבלה ביודעין של מה שניתן בעד מעשה זנות של אישה או חלק ממה שניתן כאמור (637 ב).

 (2) מי שמתווך בין לקוח לבין פרוצה וגובה חלק מן האתנן כעמלתו, עובר בכך עבירה על סעיף 199(א)(2) לחוק (637 ג-ד).

 ב. (1) בנסיבות המקרה, האישה שנשלחה על-ידי המשרד הייתה יכולה לסרב למגע עם פלוני שחששה מפניו או שסלדה ממנו, אולם בכך לא הייתה שונה מכל פרוצה, שזכותה על גופה נשמרת לה גם בעת עיסוקה בזנות (637 ה-ו).

 (2) במקרה דנן, ברגיל נסתיים המפגש בין האישה לבין הלקוח במגע מיני, מלא או חלקי; לשם מטרה זו נערך המפגש, ולמענו שולם הכסף מראש. העובדה שלא נשאלו שאלות ושלא דובר מראש על מטרת המפגש בשיחות טלפון, אינה הופכת את אשר היה מובן מאליו לכל המעורבים בעניין לדבר שלא היה ידוע (637 ו-ז).

 

 ערעור על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (השופטת ר' אור) מיום 4.1.94

 

 בת"פ 382/91. הערעור נדחה.

 

  א' בן-הדור - בשם המערער;

  ח' ארצי, סגן לפרקליט המדינה - בשם המשיבה.

 

 


= 636 =

 

 

512274964

 

פסק-דין

 

 הנשיא מ' שמגר: 1. ערעור על הרשעתו של המערער בעבירה של סרסרות למעשי זנות, לפי סעיף 199(א) לחוק העונשין, תשל"ז-1977, ולחלופין על העונש שהוטל על המערער, שהוא ארבעה חודשי עבודת שירות וכן מאסר-על-תנאי של שנים-עשר חודש. כן הושת על המערער קנס בסך 3,000 ש"ח או חמישה חודשי מאסר תמורתם.

 

 2. המערער ניהל משרד בשם .V. I. P, שתיווך בין נערות ליווי ללקוחותיהן.

 שיטת הפעולה תוארה באימרתה של אחת הבנות:

 

 "בירושלים המשרד מתנהל באותו הסדר כאשר כל פעם מתקשרים אלי הביתה מישהו אחר מהמשרד, ונותן לי פרטים של לקוח ואני לאחר שמקבלת את הפרטים מתקשרת אל הלקוח ומדברת איתו, כמה זמן הוא רוצה שאני יהיה אצלו, קובעים את הסכום שהוא ישלם כבר בטלפון. אני משתדלת שבטלפון אני לא ידבר עם הלקוח על המשמעות של הפגישה, כלומר לא מפרטים מה יתרחש בפגישה עצמה. לאחר מכן אני מגיעה למקום המפגש וברגע שאני עם הלקוח העניינים מתפתחים כל פעם בצורה שונה. לרוב המפגשים עם הלקוח כוללים יחסים מיניים, שהם לעיתים מלאים ולעיתים לא. אני רוצה לציין שהלקוח משלם לי את הכסף מראש אבל לא עבור יחסי מין אלא עבור הזמן שאני נמצאת איתו.

 רוב הלקוחות דורשים יחסי מין, הכוונה שהמטרה שלשמה הם הזמינו אותי למקום המפגש הוא לצורך קיום יחסי מין. ישנם מקרים שבהם אני אפילו מחזירה את הכסף ללקוח או לפני שאני לוקחת את הכסף אני עוזבת את המקום מאחר והלקוח לא נראה לי. המפגש מתנהל בצורה כזו, אני מגיעה למקום המפגש, אני מציגה את עצמי בפני הלקוח בשם כינוי ירדן, ולאחר שאנחנו מכירים אני מקבלת את הכסף מראש, הסכום הוא בין 350 שקלים ל-450 שקלים.

 הסכום הזה נקבע על ידי בהתאם לאותה הפגישה, ואז אני מקיימת יחסי מין עם הלקוח והם באים לידי ביטוי ביחסי מין מלאים ולעיתים ביחסי מין חלקיים. הפגישה בדרך כלל מתארכת בין שעה לשלוש שעות, ואז אני הולכת הביתה. אני מדי כמה ימים אני ניגשת למשרד ברחוב הבנאי 2 ומשלמת להם עבור התיווך שלהם, והסכום עבור התיווך שאני משלמת למשרד וי.אי.פי. הוא 140 שקל עבור כל לקוח שהמשרד שלח אותי אליו".

 

 3. טענת הסניגור המלומד, עורך-דין א' בן-הדור, הייתה כי תיווך כמתואר אינו

 נכנס לגדר עבירה לפי סעיף 199(א) הנ"ל. לפי דבריו, קבלת עמלת התיווך Q כמתואר

 לעיל Q איננה בגדר מחיה, כולה או מקצתה, על רווחיה של זונה, ואין בכך קבלה ביודעין של מה שניתן בעד מעשה זנות של אישה או חלק ממה שניתן כאמור. הבחורות שנשלחו למפגשים יכלו לקיים יחסי מין או למאן לקיימם, והתיווך היה רק למטרה הכללית של ליווי ולאו דווקא לשם קיום מעשה זנות.

 

 


= 637 =

93536852657

 

 

 

 4. סעיף 199(א) לחוק העונשין, קובע לאמור:

 

 "סרסרות למעשי   199. (א) אלה דינם מאסר חמש שנים:

 זנות (1) מי שמחייתו, כולה או מקצתה, דרך קבע או בתקופה כלשהי, על רווחיה של זונה;

 (2) מי שמקבל ביודעין מה שניתן בעד מעשה זנות של אשה או חלק ממה שניתן כאמור".

 

 בהוראת החוק שלפנינו המדובר אפוא במחיה על רווחיה של זונה או בקבלה ביודעין של מה שניתן בעד מעשה זנות של אישה או חלק ממה שניתן כאמור.

 

 הזנות עצמה איננה עבירה; אולם משמעותו של המונח ברורה מימים ימימה, והוא כי המדובר במי שמקיימת מגע מיני תמורת תשלום. מכאן, כי לאור סעיף 199(א), ובעיקר פיסקה (2) שבו, יש משום מעשה עבירה בכך שפלוני העבריין מקבל ביודעין חלק ממה ששולם לאישה כאתנן בעבור מעשה זנות.

 

 מי שמתווך בין לקוח לבין פרוצה וגובה חלק מן האתנן כעמלתו, עובר בכך עבירה על סעיף 199(א)(2) הנ"ל.

 

 הסניגור המלומד טוען כאמור, כי התיווך היה למען שירותי ליווי ולא לשם זנות, שהרי המערער לא קבע מה תעשה האישה הנשלחת על-ידיו ללקוח, ואליבא דכולי עלמא היה לאישה שיקול-דעת שלא להסכים למגע מיני.

 

 הבאתי לעיל מדבריה של אחת העדות שאימרותיה הוגשו בהסכמה, והתיאור שמובא בהם חוזר ונשנה בעדויות נוספות. אכן, היה כלל והיו יוצאים מן הכלל: הפניית האישה ללקוח נעשתה לפי בקשת הלקוח, שהייתה בעלת מגמה מינית. לא הייתה כל מטרה אחרת, ולו מדומה, להזמנת הבחורה למקום המפגש שנקבע על-ידי הלקוח. האישה שנשלחה על-ידי המשרד הייתה יכולה לסרב למגע עם פלוני שחששה מפניו או שסלדה ממנו, אולם בכך לא הייתה שונה מכל פרוצה, שזכותה על גופה נשמרת לה גם בעת עיסוקה במקצוע העתיק.

 

 כאמור, ברגיל נסתיים המפגש בין האישה לבין הלקוח במגע מיני, מלא או חלקי;

 לשם מטרה זו נערך המפגש, ולמענו שולם הכסף מראש. העובדה שלא נשאלו שאלות ושלא דובר מראש על מטרת המפגש בשיחות טלפון, אינה הופכת את אשר היה מובן מאליו לכל המעורבים בעניין לדבר שלא היה ידוע.

 

 מכאן שהוכחה כאמור העבירה לפי סעיף 199(א)(2) הנ"ל.

 

 


= 638 =

 

 

 

 5. שאלה נפרדת היא, אם יש ממש בטענת הסניגור, שלפיה אין היגיון במדיניות התביעה הכללית, וכי אין היא משרתת מטרה ציבורית ראויה.

 

 נדוש הוא שנזכיר כי מקצוע הזנות הוא עתיק מבין העתיקים, וכי אין גורם בר-דעת שיחשוב שניתן לבער את קיומו. מדיניות הטיפול בתופעת הזנות היא כמובן בידי המחוקק ובידי הרשות המבצעת.

 

 יכולה, כמובן, להישאל השאלה, אם מבחינת בריאות הציבור, מניעת מטרדים, טעמי חינוך ובעיקר כבודם האנושי של כל הנוגעים בדבר, טוב ורצוי הוא לדחוק את הפרוצות לעסוק במקצוען דווקא ברשות הרבים ליד חוף ימה של שכונה פלונית מצפון לתל-אביב, או בפינות דומות בערים אחרות; ואם אין הפרוצות טרף קל יותר לסרסורים ולמשתלטים על גופן, וגם פגיעות יותר, כאשר הן נמצאות ברשות הרבים בחוצות העיר, מותרות לכול.

 

 עניין זה הוא, כאמור, נושא לבחינה ולשיקול על-ידי הרשויות - המחוקקת והמבצעת, ולפי הידוע גם נתמנתה בשעתו ועדה ציבורית לבדיקת הנושא. על-כן, אין מקום שנוסיף על כך, בשלב זה, מטעמנו.

 

 הייתי דוחה את הערעור.

 

 השופט ג' בך: אני מסכים.

 

 השופט צ' א' טל: אני מסכים.

 

 הוחלט כאמור בפסק-דינו של הנשיא.

 

 ניתן היום, כ"א בטבת תשנ"ד (4.1.94).

 

 

 


 

מפתח עניינים:

- עונשין - עבירות - סרסרות למעשה זנות

 

מחיה על רווחי זונה - קבלה ביודעין של מה שניתן בעד מעשה זנות - זכות האישה לסרב למגע המיני - האם משנה את אופי המעשה.

 

 תגיות: זנות | סרסרות למעשה זנות

512224450