מראה מקום: פדאור 06 (8) 416
בית משפט השלום אשדוד
בשא 566/05
בתיק עיקרי: א 111/05
בפני: כב' הרשמת ענת אלפסי
המבקשים: 1 . הסטודיו של סיגלית בע"מ
2 . מאיר סיגלית
3 . רוסיניול ניקולא
ע"י ב"כ עו"ד טוקרב
נגד
המשיבה: בנק לאומי לישראל בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד בן-דוד שלמה
בפני בקשת רשות להתגונן מפני תביעה שהוגשה בסדר דין מקוצר.
1. בכתב התביעה, דורש בנק לאומי מן המבקשים (הם הנתבעים) להשיב לו הלוואות שניטלו ממנו בסכום כולל של 92,891 ₪.
בהודעתו מיום 6.4.05 עדכן ב"כ המשיב אודות מכירת כלי הרכב הממושכן, ובהחלטתי מיום 10.4.06 הוריתי על הפחתת סכום התביעה ב- 43,556 ₪ בהתאם.
כיוון שכך, עומד סכום התביעה על 49,335 ₪, ביחס לשלושת הנתבעים, ביחד ולחוד, כדלקמן:
הנתבעת מס' 1 - הסטודיו של סיגלית בע"מ – נטלה את ההלוואות.
הנתבעת מס' 2 - הגב' סיגלית מאיר (מנהלת ובעלת מניות בסטודיו) – היתה ערבה להחזר ההלוואות האמורות לעיל.
הנתבע מס' 3 - מר ניקולא רוסניול – בן זוגה של הגב' סיגלית מאיר, היה ערב לפירעון ההלוואה של הגב' סיגלית מאיר.
2. בקשת הרשות להתגונן, הוגשה מטעם שלושת הנתבעים, אשר עתרו גם למחיקת הבקשה על הסף. בתגובתו הסביר ב"כ המשיבים מדוע אין בסיס לכך.
בדיון שנערך בפני אתמול, הודיע ב"כ המשיב כי חוזר הוא על הטענות שבתגובתו ואין לו צורך בחקירת המצהירים. כיוון שכך, סיכמו הצדדים את טענותיהם בעל פה.
כאן המקום להבהיר כי ויתור על החקירה רלוונטי רק לגבי הטענות העובדתיות, אך לא לגבי הטענות המשפטיות.
לאחר שעיינתי בכתב התביעה על נספחיו ובהתנגדויות על נספחיהן ולאחר שעיינתי שוב בסיכומי הצדדים, להלן החלטתי ביחס לכל אחד מן המבקשים:
א. ביחס למבקשת מס' 1 "הסטודיו של סיגלית בע"מ -
לא הועלתה כל טענה המבססת רשות להתגונן.
הטענות היחידות שהועלו בבקשה, נוגעות לערבותם של המבקשים 2 ו- 3 ולמערכת היחסים שבינם לבין הבנק, אך אין לכך כל נגיעה לעצם ההלוואה.
הדברים נאמרו אף על ידי ב"כ המשיב בסיכומיו ולא זכו לכל התייחסות בסיכומיו של ב"כ המבקשים.
הטענה היחידה שהועלתה, נוגעת באופן כללי לגובה החוב לאור מכירת כלי הרכב הממושכן, ובעניין זה הוגשה הודעה מטעם הבנק וניתנה החלטתי בדבר הפחתת החוב, כפי שמופיע בפתח החלטה זו.
כיוון שכך, ביחס למבקשת מס' 1 – הבקשה נדחית, ועל כן ניתן נגדה פסק דין לתשלום סכום התביעה המתוקן בתוספת ריבית והפרשי הצמדה ובתוספת אגרה ושכ"ט עו"ד.
ב. ביחס למבקשת מס' 2 – הגב' סיגלית מאיר
הועלו שתי טענות בבקשת הרשות להתגונן:
האחת -כי מדובר ב"ערבה יחידה" כמשמעותו של מונח
זה ב
ביחס לטענה הראשונה- הבהיר ב"כ המשיב (הן בתגובתו והן בסיכומיו) כי מן הבחינה המשפטית, המבקשת אינה חוסה בצילה של הגנת "ערב מוגן", כמשמעותה בחוק, וזאת מעצם היותה בעלת עניין ובעלת מניות בחברה הלווה.
ב"כ המבקשים השכיל להבין זאת ובסיכומיו כמעט ולא חזר על עניין זה, ולמעט אזכור הטענה, לא השיב במאום על טענות ב"כ המשיב.
ביחס לטענה השניה – טוענת המבקשת כי הבנק לא הסביר לה שמדובר בהלוואה בלתי מוגבלת בסכום. זאת, חרף העובדה שבכותרת כתב הערבות צוין באותיות קידוש לבנה "ערבות מתמדת ללא הגבלה בסכום",למרות שהמבקשת מס' 2 (הגב' סיגלית מאיר) היא המנהלת ובעלת כל המניות במבקשת מס' 1 (הסטודיו של סיגלית בע"מ), ואף מבלי לציין מהו סכום החוב שבו היא מודה.
טענה זו היא בעייתית משתי סיבות:
מן הבחינה המשפטית – מדובר בטענה שאינה מפורטת כנדרש, אין בה התייחסות לאופן שבו חתמה המבקשת על כתב הערבות, לדברים שכן נאמרו לה בבנק ולסכום החוב שבו היא מודה.
מן הבחינה העובדתית – גם כן קשה להלום את טענותיה של המבקשת:
טענתה כי לא ידעה על כך שהיא חותמת על ערבות בלתי מוגבלת בסכום – אינה מתיישבת עם העובדה שהדבר צוין בכותרת כתב הערבות, באותיות מוגדלות ומודגשות.
ודוק, המבקשת מס' 2 אינה טוענת כי לא ידעה בפועל מהם סכומי החוב בהם חבה המבקשת 1, שכן היא זו שניהלה אותה בפועל, החזיקה בכל מניותיה ואף חתמה בחתימת ידה על כל המסמכים שנדרשו בבנק מטעם המבקשת מס' 1. כל טענתה מסתכמת בכך שהבנק לא הסביר לה כי מדובר בערבות בלתי מוגבלת בסכום. כאמור, לא נטען כלל מה הבנק כן הסביר לה.
כיוון שכך, עניין לנו בטענה הגובלת ב"הגנת בדים",
כמשמעותו של מונח זה בהלכה הפסוקה כגון ב- ר'
מטעם זה, יש להתנות את מתן הרשות להתגונן ביחס לטענה זו של העדר גילוי, בהפקדת מלוא סכום התביעה בקופת בית המשפט.
ביחס למבקש מס' 3 (הערב לחובות המבקשת מס' 2) -
נטענו טענות דומות לאלה של המבקשת מס' 2.
לגבי הטענה הראשונה – כפי שהובהר לעיל, המבקש, בהיותו בן זוגה של המבקשת מס' 2, בעלת המניות של המבקשת מס' 1, אף הוא אינו נכנס בהגדרת "ערב מוגן" ועל כן טענות אלה אינן רלוונטיות לגביו.
לגבי הטענה השניה- לדבריו הינו עולה חדש שאינו דובר עברית ועל כן לא ידע מה פירוש הערבות שאינה מוגבלת בסכום.
טענה זו אף היא נשמעת מלאכותית, הן משום שבתצהיר לא מציין כי תוכן התצהיר (הכתוב בעברית) הוסבר לו בשפה המובנת לו, והן משום שהדעת נותנת כי בהיותו בן זוגה של המבקשת מס' 2, הבין הוא היטב כי ערב הוא לחובותיה בגין הסטודיו שאותו היא מנהלת.
במצב דברים זה, גם טענותיו של המבקש מס' 3, הן על גבול הגנת בדים ואין מקום ליתן לו רשות להתגונן בגינה, אלא בכפוף להפקדת ערובה בגובה מלוא סכום התביעה.
3. לאור האמור לעיל, התוצאה היא כדלקמן:
א. ביחס למבקשת מס' 1 – הבקשה נדחית וניתן פסק דין על סכום התביעה המתוקן, בצירוף ריבית והפרשי הצמדה, הוצאות ושכ"ט עו"ד.
פסיקתא לחתימה ניתן להגיש תוך 7 ימים.
ב. ביחס למבקשים מס' 2 ו- 3 – מותנית הרשות להתגונן בהפקדת מלוא סכום התביעה בגובה 43,445 ₪ בקופת ביהמ"ש בתוך 30 יום.
לא יופקד הסכום כאמור – יינתן פסק דין כנגד המבקשים מס' 2 ו- 3 על מלוא סכום התביעה בתוספת הוצאות ושכ"ט עו"ד.
ג. הוצאות בקשה זו, בגובה 2,000 ₪ בצירוף מע"מ, ישולמו באופן יחסי לתוצאות התיק העיקרי.
אחרית דבר, צר לי על העיכוב בכתיבת החלטה זו, אשר אכן החלה בתום הדיונים כמובטח, אך בשל עומס העבודה הכבד נשלמה רק עתה.
ניתנה היום בלשכתי ה' בניסן, תשס"ו (03/04/2006) בהעדר הצדדים