מראה מקום: פדאור 09 (28) 402
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים
ע"פ 8760/07
בפני: כבוד השופט א' א' לוי
כבוד השופט ס' ג'ובראן
כבוד השופט י' דנציגר
המערער: מימון אדרי
נגד
המשיבה: מדינת ישראל
ערעור על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי בבאר-שבע, מיום 3.9.07, בת.פ.ח. 1147/06, שניתן על ידי כבוד השופטים: ב' אזולאי, נ' זלוצ'ובר, צ' צפת
תאריך הישיבה: כ"ז באלול התשס"ט (16.09.09)
בשם המערער: עו"ד גולן דוד
בשם המשיבה: עו"ד אריה פטר
בשם
שירות המבחן: גב' ברכה וייס
1.שני אישומים נכללו בכתב האישום שהוגש נגד המערער לבית המשפט המחוזי בבאר-שבע. באישום הראשון נטען, כי בחיפוש שנערך בדירתו בחודש אוקטובר 2005, הוא נמצא מחזיק ב-35.4 גרם של סם מסוכן מסוג הרואין וכן 10 גרם של חשיש. באישום השני נטען, כי בעקבות מעצרו חשד המערער כי אחמד סממרה (להלן: סממרה) היה זה שמסר מידע על הסם שנתפס בדירתו, ועל כן החליט לפגוע בו. בדרך כלשהי נודעה כוונת המערער למשטרה, ובעקבות כך יצרו עמו קשר שוטרים מוסווים, ובפני אחד מהם הביע את המשאלה לרצוח את סממרה. המערער ביקש מאותו שוטר (להלן: ווליד) להוביל את סממרה ליער, להכותו, להתעלל בו ואחר כך לבתר את גופתו ולהעלים את חלקיה. משהציע ווליד לשכור את שרותיו של שכיר-חרב, הביע המערער את הסכמתו, אולם ביקש להיות נוכח בזירת הרצח. בשלב הבא הוצג שוטר מוסווה נוסף בפני המערער כ"שכיר-חרב" (להלן: עבד), וזה נסע עם המערער ליער כדי לעמוד על נתוני הזירה ולתכנן את הרצח. בתאריך 14.11.06 נסע עבד עם המערער לכיוון היער בהנחה ששם הם עתידים לפגוש את סממרה, ואותה שעה היה המערער מצויד בכבל חשמלי, כפפות, מברג ומזמרה, אולם בבואו לזירה הוא נעצר על ידי שוטרים.
2.בחודש סיון התשס"ז (מאי 2007), הודיעו באי-כוח הצדדים כי גיבשו הסדר טיעון, בגדרו נוסח כתב אישום מתוקן ממנו הושמטה העבירה של ניסיון לרצח. בהמשך, הודה המערער בעובדות שיוחסו לו, ובית המשפט הרשיעו בעבירות של החזקת סם לצריכה עצמית, החזקת סם שלא לצריכה עצמית, החזקת כלים לסם, וניסיון לקשור קשר (ביצוע רצח). בגין כל אלה נדון המערער לשבע שנות מאסר ושנתיים מאסר על-תנאי.
3.בערעור שבפנינו עותר המערער לאפשר לו לחזור בו מהודאתו, כולה או מקצתה, ולהחזיר את הדיון לבית המשפט המחוזי כדי שיקויים מה שהוגדר כ"דיון ממצה" בעניינו. לגרסתו, הפללתו היתה מתוכננת מראשיתה עד סופה, והיא נועדה לאלץ אותו לשתף פעולה עם המשטרה בחקירת פרשה אחרת במהלכה בוצע רצח. על פי גרסה זו, סם ההרואין שנמצא בביתו הוטמן שם על ידי סממרה או שוטרים, מתוך כוונה לעצור אותו, ובדרך זו לעורר בו שאיפה לנקום בסממרה. ואכן, כך קרה, תוך שהשוטרים המסווים מדרבנים אותו לקדם את הקשר לבצע את הרצח. באשר להודאתו בפני בית המשפט המחוזי, טען המערער כי בא-כוחו דאז, עו"ד מיכה גבאי, שאת שכרו שילמו אחרים, לחץ עליו להודות תוך שהוא מבטיח לו כי עונשו לא יעלה על שנתיים מאסר. המערער לא חסך את שבט לשונו מעו"ד גבאי, והגדירו בהודעת הערעור כמי "שלא סייע לעשות משפט וגרם לעיוות דין" (ראו סעיף 3.9 לנימוקי הערעור), וכן שעו"ד גבאי "פעל משיקולים זרים ולא ראה את טובת המערער נגד עיניו" (סעיף 3.14 לנימוקי הערעור). לעניין זה נעיר, כי המערער ובא-כוחו הנוכחי, עו"ד דוד גולן, לא טרחו לבקש את תגובתו של עו"ד גבאי להאשמות החמורות שהטיחו בו, וזו בלשון המעטה התנהגות חמורה של הסנגור הנוכחי, שלא חס על כבודו של קודמו והטיח בו דברים שכלל לא ברור אם יש בהם גרעין של אמת.
4.באשר לטענות המערער לגופן, נקדים ונאמר כי לא מצאנו בהן ממש. בעקבות הודעתם של באי-כוח הצדדים על הסדר הטיעון אותו גיבשו, הכריז עו"ד גבאי על הודאת שולחו, אולם בית המשפט לא הסתפק בכך וביקש לשמוע את תשובת המערער מפיו-שלו, וכך נרשם בפרוטוקול: "כתב האישום המתוקן הוקרא והוסבר לי ואני מבין את תוכנו, ואני מודה בעובדות..." (ראו עמ' 15 לפרוטוקול). הכרעת-הדין נחתמה ביום י"א בסיון התשס"ז (28 במאי 2007), והטיעונים לעונש התקיימו רק ביום כ"ט בתמוז התשס"ז (15 ביולי 2007). חרף אותה ארכה שנמשכה מספר שבועות ובמהלכם היה יכול המערער לכלכל את צעדיו, משהתחדש הדיון הוא לא ביקש לחזור בו מהודאתו, אדרבא, לאחר שבית המשפט חזר וקרא באוזניו כל אחת מן העובדות שיוחסו לו, הוא שב והודה בהן.
בהמשך טענה התובעת לגזר הדין, ואם פיעמה במערער תקווה לעונש מתון נוכח "הבטחתו" של עו"ד גבאי, זו נתבדתה, הואיל והתובעת עתרה לגזור לו "מאסר לתקופה ממושכת". לשמע דברים אלה לא נזעק המערער, לא הקים קול מחאה ולא ביקש לחזור בו מכפירתו. אדרבא, בדברו האחרון אמר, בין היתר, את אלה: "אני מודה בהחזקת הסם, כמו כן אני מודה בקשירת קשר שהשוטרים הסמויים יזמו... אני מביע חרטה מעומק לבי ומבקש התחשבותכם בכך שמעולם לא היתה לי עבירת סמים, להתחשב במצב בריאותי, אני מקבל כל עונש שיושת עלי".
כפי שעינינו רואות, המערער לא מיהר להשלים עם העונש שנגזר לו, ונראה כי הגיע למסקנה כי עשה מקח טעות בהחלטתו להודות בעובדות במסגרת הסדר טיעון. ואם נדרשה ראייה לעניין זה, די להפנות לכך שלכל אורך ההליכים עד כה, לא נשמעה מפיו של המערער, ולו פעם אחת, אותה תיאוריה בדבר הקשר המתוחכם של המשטרה להפלילו, כי להניעו לסייע לה בפענוח פרשת רצח.
5.כידוע, עומדת לנאשם הזכות לבקש לחזור בו מהודאתו בכל שלב
של המשפט, אולם גם נקבע כי בית המשפט יתיר לו לעשות זאת "מנימוקים מיוחדים
שירשמו" (ראו סעיף 153(א) ל
לא שוכנענו כלל ועיקר כי יש בידי המערער להצביע על אותם "נימוקים מיוחדים" המצדיקים להתיר לו לחזור בו מהודאתו. נהפוך הוא, נראה כי לבקשתו זו יש זיקה הדוקה לעונש שהושת עליו. משלא מצאנו מקום להתיר לו לחזור בו מהודאתו, ממילא אין בידינו להיעתר לבקשתו לגילוי ראיות.
6.באשר לערעור כנגד העונש – אכן, תקופת המאסר שהושתה על המערער אינה קלה, אולם היא תוצאה של מעשים חמורים להם נתן את ידו. אנו סבורים כי ממערער זה נשקפת סכנה מוחשית לציבור, ועל כן ההחלטה לכלוא אותו לתקופה ממושכת, היתה במקומה.
ניתן היום, ג' בתשרי התש"ע (21.09.09).