מראה מקום: פדאור 09 (29) 786
בפני: כבוד השופט י' דנציגר
המערער: אמאל בשארה
נגד
המשיבה: מדינת ישראל
תאריך הישיבה: כ"ג בתשרי תש"ע (11.10.2009)
בשם המערער: עו"ד ירון ברזילי
בשם המשיבה: עו"ד ירין שגב
עובדות והליכים קודמים
1.במסגרת הסדר טיעון בין הצדדים, הודתה המערערת בעובדות כתב האישום המתוקן והוסכם כי יערך בעניינה תסקיר לעונש על ידי שירות המבחן למבוגרים. כתב האישום המתוקן שהוגש כנגד המערערת ונאשם אחר, ייחס למערערת שלושה אישומים שעיקרם נוגע להתפרצויותיה לבתי מגורים במטרה לגנוב מיטלטלין בשלושה מועדים שונים במהלך חודש אפריל 2008, כאשר להתפרצויות אלה נלוו עבירות נוספות כמפורט בכתב האישום, ביניהן היזק בזדון בשל פריצתה לבתי מגורים באמצעות שבירת שלבי התריסים המותקנים בחלונות. על פי האישום הראשון, בעקבות מעצרה של המערערת נערך בביתה חיפוש ונמצא בו רכוש רב החשוד כגנוב.
3.מתסקיר שירות המבחן שנערך בעניינה של המערערת ביום 17.6.2009 עולה כי המערערת לקחה אחריות על מעשיה והביעה חרטה. שירות המבחן הצביע על כך שלימודיה של המערערת הופסקו בכיתה ג' ולמעשה היא אנלפבתית, כשלתפיסתה היא חווה תחושת ניצול וקיפוח. שירות המבחן התרשם כי ביצוע העבירות היווה עבור המערערת מעין פיצוי למצוקותיה. המערערת ציינה בפני שירות המבחן כי מאז מות אמה בשנת 2007 מצבה הנפשי התדרדר ותחושת הפחד והחרדה שחוותה במות אחיה לפני שמונה שנים התעצמה. עוד ציין שירות המבחן כי התרשם מהמערערת כי היא בעלת מוטיבציה להשתלב בתהליך שיקומי וכי היא מביעה נזקקות "לקשר מכיל, מכוון ומטפל". לפיכך, המליץ שירות המבחן על העמדתה של המערערת בפיקוחו למשך שנה.
4.בגזר הדין, ציין בית המשפט השלום כי חומרת התנהגותה של המערערת מתעצמת נוכח עזות המצח שהפגינה בעת שהתפרצה לבתי מגורים בשעות האור ובריש גלי. עוד ציין בית משפט השלום כי עבירות הרכוש הפכו ל"מכת מדינה". זאת ועוד, בית משפט השלום הדגיש שאינטרס הרבים מחייב הגנה על רכושם של אזרחים תמימים העומדים חסרי אונים נוכח התפרצויות לבתיהם תוך פגיעה בפרטיותם ובקניינם. לפיכך, קבע בית משפט השלום כי יש להשית על נאשמים כמו המערערת עונשים מרתיעים מאחורי סורג ובריח. בית משפט השלום התייחס לעמדת שירות המבחן אך דחה את המלצותיו, תוך שציין כי ההלכה היא כי המלצות שירות המבחן לא מחייבות את השופט היושב לדין. בהקשר זה הטעים בית משפט השלום כי שיקומה של המערערת הינו שיקול חשוב, אולם יש ליתן משקל הולם גם לאינטרס הציבורי, ובכל מקרה שאיפותיו השיקומיות של נאשם אינן יכולות להוות מגן מפני ענישה. בית משפט השלום ציין כי בגזירת דינה של המערערת הוא התחשב בנסיבות חייה הקשות. עוד הוסיף בית משפט השלום כי הוא זוקף לקולא, בין היתר, את העובדה כי העבירות נעברו על פני תקופת זמן קצרה יחסית. מעבר לכך ציין בית משפט השלום, בהתייחסו לטענת בא כוחה של המערערת לפיה ענישה של מאסר בפועל תלווה את המערערת באופן שבחברה
הערבית יאמרו: "זאת הגנבת שנכנסה למאסר בפועל", כי אם הענישה אמנם תשמש כהרתעה ציבורית הרי שאחת מתכליות הענישה העיקריות אכן הושגה.
5.לפיכך, גזר בית משפט השלום על המערערת 36 חודשי מאסר, מתוכם 24 חודשים בפועל בניכוי ימי מעצרה והיתרה על תנאי, והתנאי הוא שבמשך שלוש שנים המערערת לא תעבור עבירת רכוש מסוג פשע. עוד השית בית משפט השלום על המערערת שישה חודשי מאסר על תנאי, והתנאי הוא שבמשך שלוש שנים לא תעבור המערערת עבירת רכוש מסוג עוון כמו גם עבירה של גניבה ו/או עבירה של הכשלת שוטר ו/או עבירה של היזק במזיד ו/או עבירה של קבלת נכסים שהושגו בפשע. עוד חויבה המערערת, זאת מכוח הסדר הטיעון, בפיצוי כספי בסך של 1,500 ש"ח לכל אחד מהמתלוננים, גם לאלו שהיו מעורבים באישומים שנמחקו מכתב האישום במסגרת הסדר הטיעון. בנוסף לכך, הושת על המערערת קנס כספי בסך של 1,000 ש"ח או 30 ימי מאסר תמורתו. בית משפט השלום עיכב את ביצוע העונש עד ליום 29.9.2009 בשל חג הרמאדן ולבקשת המערערת, תוך קביעת תנאים מגבילים וערבויות. על גזר דינו של בית משפט השלום הוגש ערעור לבית המשפט המחוזי.
6.במסגרת הערעור טוענת המערערת כי שגה בית המשפט המחוזי בהתייחסו למספר העבירות בגינן הועמדה לדין שכן בסופו של יום מדובר על מסכת עובדתית אחת בגין עבירת גניבה. מסכת עובדתית זו, כך טוענת המערערת, מתפרסת על פני פרק זמן קצר ביותר במהלך חייה של המערערת, ובהתחשב בנסיבות חייה הקשות היה מקום ליתן משקל הולם יותר לאינטרס השיקום בהתאם להמלצות שירות המבחן, מה גם שהמערערת הביעה חרטה ונטלה אחריות על מעשיה. לטענת המערערת, שגה בית המשפט המחוזי משביסס את גזר הדין על שיקולי הרתעה וגמול אשר מגשימים את האינטרס הציבורי, אך התעלם משיקול רלוונטי כמו שיקול השיקום. עוד מוסיפה המערערת לטעון כי על פי פסיקתם של בתי משפט אחרים, הגם שעבירות רכוש הן בגדר "מכת מדינה", אין הם מוציאים מגדר השיקולים הרלוונטיים את נסיבותיו האישיות של נאשם והחשיבות בשיקומו. מעבר לכך, טוענת המערערת כי בית משפט השלום התעלם משיקולים אחדים המטים את הכף לקולא וכן כי הוא לא נתן את המשקל ההולם לשיקולים אחרים. כך למשל: לעניין הודאת המערערת במעשיה, היעדר עבר פלילי, נסיבותיה האישיות והמשפחתיות, השבת הרכוש לבעליו, פרק הזמן הקצר בו בוצעו העבירות ומצבה הנפשי של המערערת. כל אלו, כך טוענת המערערת, היו צריכים להוביל את בית המשפט להעדיף בעניינה את אינטרס השיקום.
7.בד בבד עם הגשת הערעור, הגישה המערערת בקשה לעיכוב ביצוע העונש עד לשמיעת ערעורה. בא כוחה של המערערת טען כי סיכויי הערעור טובים, שכן למערערת אין עבר פלילי קודם, ועל פי המלצות שירות המבחן היא בת שיקום, ולכן יתכן כי ניתן יהיה להמיר את עונש המאסר בפועל לעבודות שירות. עוד הוסיף בא כוח המערערת כי מרשתו לוקה בנפשה ומאושפזת נכון להיום על רקע פסיכיאטרי. לטענת בא כוח המערערת, קיומה של אפשרות לקבלת עמדת שירות המבחן בערכאת הערעור מצדיקה את דחיית ביצוע עונש המאסר. מעבר לכך, טען בא כוח המערערת כי שלום וביטחון הציבור לא יפגעו אם יעוכב ביצוע העונש שכן המערערת הייתה משוחררת עד שנגזר דינה ובתקופה זו לא ביצעה כל עבירה. בנוסף לכך טען בא כוח המערערת כי אין חשש לאי התייצבותה של המערערת לריצוי העונש אם תידרש לכך, שכן היא התייצבה לכל הדיונים בעניינה עד כה וממילא ישנם תנאים מגבילים וערבויות שנקבעו על ידי בית משפט השלום. בשל כל אלו התבקש בית המשפט המחוזי לעכב את ביצוע העונש. המשיבה התנגדה לעיכוב ביצוע העונש תוך שהדגישה כי אין לבקשתה של המערערת כל הצדקה עניינית.
8.בית המשפט המחוזי דחה את בקשתה של המערערת לעיכוב ביצוע העונש. בית המשפט המחוזי ציין כי סיכויי הערעור אינם טובים שכן ספק גדול אם ערכאת הערעור תמיר את עונש המאסר בפועל לעבודות שירות. עוד הוסיף בית המשפט המחוזי כי גם אם ערכאת הערעור תקצר את תקופת המאסר במחצית עדיין תיוותר תקופת מאסר בת שנה לריצוי בפועל, ולכן גם אם המערערת תחל עתה בריצוי עונשה הרי שהדיון בערעורה לא יתייתר. מעבר לכך הטעים בית המשפט המחוזי כי שמיעת הערעור נקבעה ליום 24.11.2009 ולכן עד אז תרוצה תקופה מזערית מתקופת המאסר, גם בהנחה שזו תוקטן כדי מחציתה. לפיכך, קבע בית המשפט המחוזי כי הגם שעסקינן במערערת ללא עבר פלילי ונסיבותיה האישיות אינן פשוטות, הרי שהאינטרס הציבורי מחייב אכיפה מיידית של ריצוי עונש המאסר. על החלטה זו הוגש הערעור שלפניי.
9.למען שלמות התמונה יצויין כי ביום 7.10.2009 הוריתי על עיכוב ביצוע המאסר באופן ארעי עד להחלטה אחרת, תוך שמירת התנאים המגבילים שנקבעו בהחלטתו של בית משפט השלום.
הטענות בערעור
10.המערערת – באמצעות בא כוחה, עו"ד ירון ברזילי – מעלה טיעונים דומים לאלו שהעלתה לפני בית המשפט המחוזי. המערערת מדגישה את סיכויי הערעור הטובים נוכח המלצות שירות המבחן והיעדר עבר פלילי. לטענתה, בית המשפט המחוזי לא נתן את המשקל ההולם לאפשרות כי נוכח המלצות שירות המבחן והעונש המופרז שהושת עליה, תתערב ערכאת הערעור ותמיר את עונש המאסר לעבודות שירות. מעבר לכך מדגישה המערערת כי סיכויי הערעור טובים שכן בית משפט השלום התעלם משיקולים שונים כמפורט לעיל ואף לא נתן משקל הולם לנסיבותיה האישיות. המערערת מוסיפה לטעון כאמור כי אין כל חשש לשלום וביטחון הציבור בשל עיכוב ביצוע העונש וכן אין חשש לאי התייצבותה לריצוי העונש אם תידרש לכך. עוד מטעימה המערערת כי הגם שתקופת המאסר שהושתה אינה קצרה ולכן לכאורה אי עיכוב ביצוע העונש לא ייתר את הדיון בערעורה, אולם העונש שהושת עליה מופרז מלכתחילה. מעבר לכך, טוענת המערערת כי העובדה שערעורה ישמע בקרוב דווקא צריכה להטות את הכף לעיכוב ביצוע העונש. לבסוף, טוענת המערערת כי מצבה הנפשי התדרדר לאחר גזירת דינה כפי שעולה מהמסמכים הרפואיים שצרפה לערעור.
במהלך הדיון שנערך לפניי הגיש בא כוח המערערת לעיוני מספר החלטות של הערכאות הדיוניות ושל בית משפט זה אשר לטענתו תומכות בקבלת הערעור. מכל הטעמים שלעיל מבקשת המערערת להורות על עיכוב ביצוע עונשה.
תגובת המשיבה
11.לטענת המשיבה – באמצעות באת כוחה, עו"ד ירין שגב – יש לדחות את הערעור. המשיבה טוענת כי סיכויי הערעור להתקבל אינם גבוהים, שכן הגם שלמערערת אין עבר פלילי הרי שבתיק נשוא ההליך דנן היא הורשעה בעבירות רבות כמפורט בכתב האישום ובהן: התפרצות, גניבה, היזק בזדון, החזקת רכוש החשוד כגנוב והכשלת שוטר. זאת ועוד, ברשותה של המערערת נמצא רכוש רב החשוד כגנוב והועבר אליה על ידי אחר. לטענת המשיבה, בהתחשב בריבוי העבירות כאמור, האיזון שערך בית משפט השלום בגזרו את דינה של המערערת הינו ראוי ואין עילה להתערב בו. מעבר לכך, טוענת המשיבה כי מהתסקיר עולה שהמערערת התקשתה להתייחס בפני שירות המבחן לעבירות שביצעה והסתפקה בהודאה, ולפיכך התסקיר לא מטה בהכרח את הכף לטובת המערערת. מעבר לכך, טוענת המשיבה כי בית משפט השלום שקל במסגרת גזר הדין את נסיבותיה האישיות של המערערת ואף ציין כי הוא שוקל לקולא את העובדה שלמערערת אין עבר פלילי, וגם בשל כך אין לערעור סיכויים רבים להתקבל. עוד טוענת המשיבה, מבלי להביע עמדה לעניין הערעור גופו, כי גם אם בית המשפט המחוזי יתערב בעונש שהושת על המערערת על ידי בית משפט השלום, הרי שהוא לא יפחית אותו לכדי עבודות שירות נוכח ריבוי העבירות, ובשל כך טוענת המשיבה כי אי עיכוב ביצוע העונש לא ייתר את הדיון בערעור, במיוחד נוכח העובדה כי הערעור עתיד להישמע תוך פרק זמן קצר. לבסוף, ציינה המשיבה כי שירות בתי הסוהר ערוך להתמודד עם כל בעיה שעשויה להתעורר בנוגע למצבה הנפשי של המערערת ולכן אין הדבר מהווה שיקול רלוונטי לעניין עיכוב ביצוע עונשה.
דיון והכרעה
12.לאחר שעיינתי בהודעת הערעור ובנספחים לה ולאחר ששמעתי את
טיעוני הצדדים בדיון שנערך לפניי, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות. לא
מצאתי כי נפלה טעות בהחלטתו של בית המשפט המחוזי בדחותו את בקשת עיכוב הביצוע.
הלכה היא כי נאשם שנגזר דינו למאסר חייב להתחיל בריצוי העונש באופן מיידי. אין
מעכבים ביצוע של עונש מאסר אלא בנסיבות יוצאות מגדר הרגיל או אם קיימות נסיבות
מיוחדות המצדיקות דחייה [ראו:
כבר נקבע על ידי בית משפט זה כי ככלל אין לעכב את ביצוע העונש מקום בו הערעור מכוון כנגד גזר הדין בלבד (שם, בעמוד 282). בענייננו הערעור מכוון כנגד חומרת העונש בלבד, לאחר שהמערערת הורשעה בבית משפט השלום על פי הודאתה, לכן לא יהיה זה מוצדק לעכב את ביצוע עונשה.
שיקול משמעותי בבחינת קיומן של נסיבות מתאימות לעיכוב ביצוע
העונש הוא עד כמה סיכויי הערעור להתקבל טובים (שם, בעמודים 278-280). מבלי לקבוע
מסמרות בעניין, נדמה כי על פניו סיכויי הערעור נשוא ההליך דנן להתקבל אינם גבוהים
במיוחד שכן הערעור מכוון כאמור אך ורק כנגד חומרת העונש, אולם אין זו דרכה של
ערכאת הערעור להתערב בעונש שנגזר על ידי הערכאה הדיונית. ערכאת הערעור אינה נכנסת
לנעליה של הערכאה הדיונית בסוגיה זו ואינה יושבת בשנית על המדוכה, כך שהתערבותה
מוגבלת למקרים בהם הערכאה הדיונית נכשלה בטעות של ממש או שהעונש שנגזר על ידה חורג
בצורה קיצונית מן העונשים המוטלים בדרך כלל בנסיבות דומות. מבלי לקבוע מסמרות
בעניין, איני סבור כי אחד משני תנאים אלו מתקיים בנסיבות העניין [ראו למשל: פסק
דינו של השופט ס' ג'ובראן ב
כפי שנפסק בעניין שוורץ שיקול חשוב נוסף בבחינת קיומן של נסיבות מתאימות לעיכוב ביצוע העונש הוא אורכה של תקופת המאסר שהושתה על נאשם, שכן ככל שתקופת המאסר קצרה יותר כך גובר החשש כי אי עיכוב ביצוע העונש ייתר את שמיעת הערעור (שם, בעמוד 278). בענייננו, בית משפט השלום גזר על המערערת שנתיים מאסר בפועל, תקופת מאסר לא קצרה, וגם אם בית המשפט המחוזי יפחית מתקופה זו, ומבלי להביע עמדה בעניין, הרי שספק אם עונש המאסר בפועל יומר בעבודות שירות. לפיכך, איני סבור כי אי עיכוב ביצוע עונשה של המערערת ייתר את שמיעת ערעורה, מה גם שהמועד לשמיעת הערעור קרוב ונקבע לחודש נובמבר 2009.
13.על אף כל האמור לעיל, ברצוני לשוב ולהדגיש כי אין בהחלטה זו להביע עמדה כלשהי לעניין סיכויי ערעורה של המבקשת.
14.אשר על כן, הבקשה נדחית. המערערת תתייצב לריצוי עונשה ביום 14.10.2009 בשעה 10:00 במזכירות בית משפט השלום בכפר-סבא. עד אז יעמדו בתוקפם התנאים המגבילים שנקבעו בהחלטתו של בית משפט השלום מיום 2.9.2009.
ניתנה היום, כ"ג בתשרי תש"ע (11.10.2009).