מראה מקום: פדאור 10 (2) 834

 

 

בית המשפט המחוזי בירושלים

 

פ"ח 624/09

 

לפני:           כבוד השופט יעקב צבן – סגן נשיא

כבוד השופטת חנה בן-עמי

כבוד השופט רפי כרמל

 

המאשימה: מדינת ישראל

ע"י עו"ד ניק קאופמן מפרקליטות מחוז ירושלים

 

נגד

 

הנאשמים:  1. דרור ויקטור דיין

2. יעקב חפותה

ע"י עו"ד חנן רובינשטיין

3. שמעון דרור דיין

512763816

 

גזר דין – נאשם 2

 

1. הנאשם 2, יעקב חפותה, הורשע, על-פי הודאתו, בעבירה לפי סעיף 298 לחוק העונשין, הריגתו של דוד בועזיז. ואלה המעשים כפי שהודה בהם הנאשם 2: הנאשם מצוי בקשרי הכרות עם ויקטור ושמעון דיין, הם הנאשמים 1, 3 בכתב האישום. שמעון דיין היה מצוי בסכסוך עם האחים יהושע ודוד בועזיז על רקע חוב כספי. הדבר לא היה ידוע לנאשם. בתאריך 19.3.2009, בשעה 20:00 בערך, פגשו יהושע ודוד בועזיז את שמעון וויקטור דיין ברחוב דֹב הוז בשכונת פת. שמעון שוחח עם האחים בועזיז, כשהנאשם נמצא במרחק של כ-5 מ'. יהושע בועזיז חיבק את שמעון, האחים בועזיז הפילו את שמעון ארצה, בעטו בו וגרמו לשריטה בפניו. זמן קצר לאחר מכן התגודדו הנאשם 2, ויקטור ושמעון דיין והאחים בועזיז על גבעה בקצה רחוב דֹב הוז, המשקיפה על צומת הרחובות פת וגולומב, כשויקטור דיין מחזיק סכין בו להב 10 ס"מ ואילו נאשם 2 מחזיק סכין חיתוך יפנית שקיבל קודם לכן מויקטור. עובר לשלב זה לא ידע הנאשם 2 מה כוונותיו של ויקטור. כאשר ניסו האחים בועזיז להימלט ולעזוב את המקום, ויקטור דקרם בפלג גופם העליון במטרה להרגם. לאחר שנדקרו, המשיכו האחים בועזיז בניסיונם להימלט מהמקום, כשהם פצועים ותשושים, כשהנאשמים רודפים אחריהם. האחים בועזיז נמלטו לעבר צומת פת, לשם הגיעו פצועים ותשושים וחסרי יכולת להגן על עצמם, שם השיגום הנאשם 2 והאחים דיין. ויקטור דקר את האחים בועזיז בפלג גופם העליון במטרה להרגם והנאשם 2 חתך את דוד בועזיז שלושה חתכים ארוכים ועמוקים בפניו. יהושע בועזיז נדקר שמונה דקירות עמוקות בפלג גופו העליון, שתיים מהן בגבו, ואילו דוד בועזיז נדקר חמש דקירות בפלג גופו העליון, אחת מהן בגבו. כן נחתך דוד בועזיז בפניו שלושה חתכים עמוקים וארוכים, נדקר פעמיים בידיו ונגרם לו פצע פתוח בקרקפת. הנאשם 2 ביצע אך ורק שלושה חתכים עמוקים בפניו של דוד בועזיז.

 

הדקירות גרמו למותם של דוד ויהושע בועזיז. החתכים שגרם הנאשם 2 בפניו של דוד בועזיז לא גרמו למותו.

93537341509

 

2. הנאשם 2, יליד 1955, גרוש בשלישית ואב לבן ובת. כבר בבית הספר העממי היה אלים, בגיל 11 נשלח לראשונה לפנימייה ובהיותו בן 14 שהה שנה בבית ספר חקלאי "ניצנים". לדבריו, הוא מכור לסמים מגיל 14. שירות המבחן פירט בתסקירו את הרקע האישי והמשפחתי של הנאשם 2, אשר מאז ילדותו חווה "כאוס, הזנחה, דחייה ונטישה, ופיתוח דפוסי התנהגות אלימים וכוחניים, חוסר יציבות, עבריינות, התמכרות לסמים ולאלכוהול, עבודה בלתי סדירה פה ושם ונטייה להיגררות". נאשם 2 עצמו תיאר אורח חיים עברייני. לפני שירות המבחן תיאר הנאשם 2 את יחסיו (המעורערים) עם הנאשמים האחרים, סיפר כי עובר לביצוע העבירה נטל מנת מתדון יומית וכן שתה כמות גדולה של אלכוהול עם כדורים פסיכיאטריים. המעשים שביצע היו תחת השפעת החומרים הללו ורק לאחר מכן נודע לו כי האחים בועזיז נפטרו. לפני שירות המבחן ביטא הנאשם 2 צער על מותם של המנוחים והכאב שנגרם למשפחה. קצינת המבחן התרשמה כי העבירה משקפת מאפייני אישיות אימפולסיביים של נאשם 2 יעקב חפותה, שמלווים בתחושת אשמה ונוכח אופי העבירה ומאפייני התנהגותו ואישיותו, שירות המבחן לא בא בהמלצה בעניינו.

 

3. ב"כ המאשימה טען, כי תוצאות מעשיו של הנאשם הם נטילת חיי אדם. הוא חתך את המנוח וצפה בכך תוצאה קטלנית. לנאשם עבר פלילי כבד. לפיכך עתר לגזור עליו תקופת מאסר משמעותית, מאסר על תנאי ופיצוי למשפחת הקורבנות.

 

4. ב"כ הנאשם טען כי אומנם למרשו עבר פלילי משמעותי, אולם בשש השנים האחרונות חדל לעבור עבירות, שוקם, והוא אף בהליך גמילה מסמים בממ"י תוך שימוש במתדון. הנאשם 2 היה למעשה חסר דיור, גר בדירה שכורה אליה הגיעו גם הנאשמים האחרים, ויקטור ושמעון דיין. נאשם 2 ניסה להיפטר מנוכחותם, כאשר הבין שהם מנהלים תחנת סמים בדירה, ואף התלונן על כך במשטרה חרף פחדו מויקטור דיין. באשר לאירוע עצמו, נוצרה סיטואציה על-ידי המנוחים שתקפו את שמעון דיין, הפילוהו וגרמו לשריטות בפניו. מעשיו של הנאשם, שהיו בחלק אחר של האירוע, לא גרמו למוות, והוא הורשע מכוח ביצוע בצוותא. יש לבחון כל מקרה על-פי נסיבותיו, וכאן מדובר ברף התחתון של

עבירת ההריגה: מצב נפשי של קלות דעת, שכן הנאשם היה בגילופין ובהשפעת תרופות ותפיסת המציאות שלו הייתה מעוותת. אשמו המוסרי לתוצאה הקשה אינו גבוה. האירוע היה ספונטאני, לא מתוכנן מראש, הסכינים הובאו על-ידי ויקטור שצייד את הנאשם 2 בסכין יפנית. הנאשם נגרר לאירוע ולא יזם אותו. ב"כ הנאשם ביקש להתחשב בכך שהנאשם 2 הודה כמעט מייד, כך גם בבית המשפט, הביע חרטה אמיתית וכן ביקש לתת משקל מיוחד לרקע האישי והמשפחתי הקשה של הנאשם והמצב העגום של ילדיו. בהפנותו לפסיקה, הדגיש כי הריגה תוך קטטה מפחיתה הענישה. עוד הציג פסיקה בה נגזרו עונשים מתונים על עבירות הריגה ועתר לעונש שלא יעלה על שבע שנות מאסר.

 

הנאשם הביע חרטה וצער, אמר שאינו ישן בלילות לאחר שהיה מעורב באירוע בו אם איבדה שני ילדיה. עוד הציג לפנינו צלקות שלדבריו הן תוצאה של התנכלויות שעבר בכלא.

 

5. העבירה בה הורשע הנאשם הינה חמורה ותוצאתה מוות. עבירות האלימות הן נגע בארצנו וענישה מחמירה הינה אחד הכלים להתמודד עם תופעה רעה ומתפשטת זו. בפסיקה נקבע, פעם ועוד ופעם, כי השיקולים המרכזיים בעבירות אלימות הינו שיקול הגמול וההרתעה. יש צורך חברתי ראשון במעלה להתריע בפני כל כי שימוש באלימות, ובוודאי בדרך של תקיפה בסכינים, הוא מסוכן עם פוטנציאל של פציעה או נטילת חיים, שאין מנוס אלא להטיל עונשי מאסר משמעותיים. הנאשם שלפנינו אומנם לא גרם באופן ישיר למותו של דוד בועזיז, אולם הוא הצטרף לתקיפה, צויד בסכין, השתתף במרדף, וכאשר דוד המנוח היה על הקרקע חסר אונים, שלח את ידו וחתך את פניו בשלושה חתכים עמוקים ונמלט מהמקום. נוכח המעשה הקשה, התוצאה הקטלנית והרקע האישי של הנאשם, נמנע שירות המבחן מהמלצה בעניינו. העובדה כי הנאשם היה בגילופין בעת האירוע, אינה יכולה לשמש נסיבה לקולא, אלא להיפך.

 

באשר לנסיבות לקולא, נציין את אלה: לנאשם רקע אישי ומשפחתי עגום ביותר, הוא מחוסר בית, מחוסר מקצוע ועיסוק, התגרש מספר פעמים, נולדו לו ילדים עם בעיות, כמפורט בתסקיר. למעשה לאורך שנים רבות לא חי חיים נורמטיביים ורק בשנים האחרונות ניסה לחזור למסלול רגיל כשהוא עושה ניסיונות להיגמל מסמים ואף לעבוד בעבודת ריצוף. באשר לאירוע עצמו, אכן הנאשם לא יזם אותו ונגרר לתוכו.

 

השיקולים לקולא יש בהם כדי למתן העונש הראוי לנאשם, ולאי מיצוי מלוא חומרת הדין. כיוון שהנאשם 2 הינו חסר בית ועונש המאסר שיושת עליו אינו קצר, לא מצאנו מקום לפסוק פיצוי.

 

לאור האמור אנו גוזרים על הנאשם 2, יעקב חפותה, עונש מאסר של 10 שנים, מתוכם 9 שנים לריצוי בפועל, שנה אחת על תנאי אותה ירצה אם יעבור במשך 3 שנים מיום שחרורו עבירת אלימות, למעט תקיפה סתם.

 

תחילת המאסר ביום 20.3.2009.

 

זכות ערעור לבית המשפט העליון תוך 45 יום מהיום.

 

ניתן היום, י' בשבט התש"ע (25/01/2010), במעמד הצדדים.

 

511735598