מראה מקום: פ"ד כו (1) 574
בג"צ מס' 337/71
אלג'מעיה אלמסיחיה ללאראצ'י אלמקדסה
(האגודה הנוצרית למקומות הקדושים)
נגד
1. שר הבטחון
2. מפקד אזור יהודה ושומרון
3. קצין מטה לעניני עבודה, מפקדת אזור יהודה ושומרון
4. ועד עובדי מסיון ארץ הקודש המתקרא אלג'מעיה אלמסיחיה
ללאראצ'י אלמקדסה (האגודה הנוצרית למקומות הקדושים)
5. אדמונד חביב שחאדה, ואחרים
בבית-המשפט העליון בשבתו כבית-משפט גבוה לצדק [30.8.71, 12.1.72, 17.2.72, 14.3.72]
לפני מ"מ הנשיא (זוסמן), והשופטים ח' כהן, י' כהן
= 575 =
(יהודה
ושומרון) (מס' 439), תשל"א-1971, סעיפים 2, 4, - אמנת האג בדבר חוקי המלחמה
ביבשה ונוהגיה, 1907 (אמנת האג הרביעית), סעיף 43 - אמנת ג'נבה מיום 12.8.1949,
בדבר הגנת אזרחים בימי מלחמה [כתבי אמנה, כרך 1, מס' 30, ע' 359], סעיף 65 -
במהלך
מאמציו ליישוב סכסוך עבודה שפרץ בין העותרת ועובדיה יזם המשיב השלישי שינוי
בית-המשפט הגבוה לצדק פסק -
א. (1) סעיף 43 לאמנת האג הרביעית מחייב את שלטון הכיבוש לכבד את החוק שעמד בתוקף בשטח המוחזק, אלא אם הוא מנוע לחלוטין מלעשות כן (ע' 581-ה).
(2) בצד זכותה של המעצמה המחזיקה בשטח אויב לאחר כיבוש, לעשות את כל הדרוש למטרות המלחמה ולבטחון כוחותיה, קמה חובתה לדאוג לשלום האוכלוסיה (ע' 581 - ו-ז).
(3) הכלל הוא שהמחזיק ממשיך לנהל את עניני השטח המוחזק לפי חוקי הארץ כמו שעמדו בתקפם בזמן הכיבוש, אך יש וחובתו כלפי האוכלוסיה מחייבת אותו לשנות מן החוקים, לפי צרכי החברה המשתנים במרוצת הזמן (ע' 581 - ז-582 - למעלה).
(4) בבדיקת השאלה אם דבר חקיקה של מעצמה מחזיקה עולה בקנה אחד עם הוראות סעיף 13 לאמנת האג, נודעת חשיבות רבה לבדיקת מניעו של המחוקק; האם פער לקידום ענינו הוא, שאז דבר החקיקה פסול, או שמא פעל מתוך רצון לדאוג לשלום האוכלוסיה האזרחית (ע' 582 - ג-ד).
(5) פרשנות סבירה של המרים "מניעה מוחלטת" בסעיף 43 לאמנת האג מחייבת פירוש הסעיף בסמוכין לחובה המוטלת על המעצמה המחזיקה כלפי הציבור בשטח המוחזק, וחובה זו כוללת גם את החובה להסדיר ענינים כלכליים וסוציאליים (ע' 582-ו).
(6) כל אימת שהחוקים העומדים בתוקף בשטח המוחזק אינם מאפשרים לשלטון הצבאי למלא את החובה המוטלת עליו כלפי תושבי השטח, הרי זו מניעה מוחלטת, המסמיכה אותו לשנות מאותם חוקים (ע' 584-ד).
(7) המפקד הצבאי רשאי היה לאייש את מועצת הבוררות בענין דנא כדי לאפשר את פעילות המוסד שהוקם בחיקוק הירדני (ע' 583-ג).
דעת המיעוט (השופט ח' כהן):
ב. (1) הסמכות הנתונה בסעיף 43 לאמנת האג הרביעית אינה אלא להחזרת הסדר והחיים הציבוריים לישנם, כפי שהיו שרירים ועומדים לפני המלחמה (ע' 586-ה).
= 576 =
(2) רק אם קיימת מניעה מוחלטת להחזרת הסדר והחיים הציבוריים על כנם בלא שינוי החוקים כפי שעמדו בתקפם לפני המלחמה, ניתן לשנות חוקים אלה, ובלבד שהשינוי לא יחרוג ממידת הצורך האבסולוטי (ע' 586 - ו).
(3) שינוי החוק הירדני דנא אינו החזרתו לתקפו או הבטחת קיום הסדרים והחיים הקודמים, כי אם הבטחת קיומם של סדרים וחיים אחרים (ע' 588 - למעלה)- (4) מעשה החקיקה הנדון חורג מהסמכות המוקנית בסעיף 43 לאמנת האג.
ג. (1) החוק הירדני הנדון שואף להסדרת יחסי עבודה בעוד העבודה נמשכת (ע' 585 - א).
(2) אם התיישן סכסוך עבודה והעובדים מצאו עבודה אחרת והמעביד הרכיב את צוות העובדים מחדש, אין צידוק להפעיל את המנגנון הקבוע בחוק העבודה כדי להחזיר את הגלגל אחורה (ע' 585-ד).
ד.
הפיכת תצהיר תשובה המוגש לפי תקנה 8(א) ל
פסקי-דין ירדניים שאוזכרו:
[1] בית-המשפט לערעורים לגדה המערבית; ג'ברי נגד כרים, מיום 17.6.68, פורסם
כתרגום אנגלי, בכרך 42 של .INTERNATIONAL LAW REPORTS, P. 484
פסקי-דין יווניים שאוזכרו:
.[2] L. V. N.; ANNUAL DIGEST, 1947, NO. 110. AT P. 243
פסקי-דין בלגיים שאוזכרו:
[3] CITY OF MALINES V. SOCIETE CENTRALE POUR L'EXPLOITATION DU
.GAZ; ANNUAL DIGEST, 1925/26, NO. 362
פסקי-דין בינלאומיים שאוזכרו:
,[4] GRAHAME V. DIRECTOR OF PUBLIC PROSECUTIONS (LAUTERPACHT
ANNUAL DIGEST AND REPORTS OF PUBLIC INTERNATIONAL LAW
.(CASES, 1947, NO. 103
.[5] ABOITIZ V. PRICE; INTERNATIONAL LAW REPORTS, 1951, NO
F. SUPP. 602, 609 (FEDERAL DISTRICT 99 ,)1951) ;182
.(COURT, UTAH
הערות:
1. (א) לחקיקה כשטחים המוחזקים, עיין ד"ר י' דינשטיין, סמכות החקיקה בשטחים המוחזקים; המאמר עומד להופיע ב-עיוני משפט, כרך ב', חוברת 2 (יוני 1972).
(ב) עיין גם
Y.Z. BLUM, THE MISSING REVERSIONER: REFLECTION ON THE STATUS
.OF JUDEA AND SAMARIA, ISR. L.R. (1968), VOL. 3, P. 279
= 577 =
התנגדות
לצו-על-תנאי מיום ט' באלול תשל"א (30.8.71), המכוון למשיבים מס' 1, מס' 2,
מס' 3, והדורש מהם לבוא וליתן טעם, מדוע לא יימנעו מלמנות מועצת בוררות לפי
ש' תוסיה-כהן - בשם העותרת;
י' ברסלע, סגן בכיר לפרקליט המדינה - בשם המשיבים מס' 1, מס' 2, מס' 3;
גב' מ' שידלובסקי - בשם המשיבים מס 4, מס 5
צו
מ"מ
הנשיא (זוסמן):
לא יושב הסכסוך כאמור, רשאי השר. בהסכמת הצדדים או אם ראה לטוב לפניו לעשות כן אף בלעדיה, להעביר את הענין, בשלב השני, למועצת בוררות. אף למועצה זו לא ניתנה סמכות שיפוט, אלא סעיף 96 (1) לחוק מורה, כי עליה להשתדל וליישב את הסכסוך "בצורה ידידותית". לא הצליחה המועצה במאמציה, עובר ההליך לשלבו השלישי, ועל-פי סעיף 96 (2) מועבר הענין על-ידי השר לבית-דין לעניני תעשיה, וזה חייב לפסוק בו. פסק-הדין אינו ניתן לערעור (סעיף 98).
2. החוק הנ"ל אף מגביל את זכות השביתה וההשבתה. סעיף 103 לחוק מורה, כי עובד החפץ לשבות או מעביד החפץ להשבית, חייב ליתן לצד שכנגד הודעה על כך.
מועד ההודעה הוא בדרך כלל 14 ימים, ואם היה המפעל "שירות ציבורי" כאמור בסעיף 90 (4) לחוק, 28 ימים. על שביתה או השבתה בלתי-חוקית נענשים בהתאם לסעיף 106 לחוק.
נראה הדבר, שמינוי המתווך, בשלב הראשון של הנסיון ליישוב סכסוך עבודה, אינו מונע שביתה, ובלבד שניתנה הודעה עליה כדבעי. אך אם עבר הסכסוך לשלב השני ונמסר לטיפולה של מועצת הבוררות. חייבים העובדים, על-פי סעיף 96 (3) לחוק, להפסיק שביתה בה התחילו. סעיף 104 לחוק חוזר על איסור זה של שכיתה במשך קיום ההליכים במועצת הבוררות. או בפני בית-הדין.
= 578 =
3. האגודה העותרת שמרכזה בארצות-הברית, מחזיקה בבית-לחם בית-חולים, בית-יתומים ומוסדות סעד אחרים, הנתמכים על-ידי תרומות הנאספות בארצות-הברית.
היא העסיקה רופא, ד"ר שחאדה שמו, בתור מנהל בית-החולים, אך פרץ סכסוך בינו ובין מנהל האגודה הד"ר בני. היא טוענת שד"ר שחאדה זה הסית את עובדי בית-החולים נגדה וגרם לכך ש-75 מתוך 119 עובדי בית-החולים - בשאר מוסדות האגודה מועסקים עובדים נוספים - יגישו לאגודה ביום 23 באפריל 1970 (לפי גירסה אחרת ביום 24 שבו) עצומה. בעצומה זו העלו העובדים דרישות מדרישות שונות, וביניהן "הגנה על זכויות העובדים בתשלום משכורותיהם בזמן הקבוע, מינוי ועד עובדים, וזכות חופש מחלה". העובדים מכחישים שחילוקי הדעות בינם לבין האגודה קשורים בסכסוך שנפל בינה ובין ד"ר שחאדה, אך מאין צורך בכך, לא אחווה דעתי בשאלת גירסתו של מי נכונה היא. עובדה היא שהעצומה הוגשה לאגודה, ובה נאמר שעם תום התקופה של 14 יום, כקבוע בחוק, יפתחו העובדים בשביתה, אלא אם דרישותיהם יתקבלו.
עברה התקופה והעובדים לא נענו, וכעכור 14 יום, ביום 9 במאי 1970, התחילו בשביתה. האגודה הודיעה לשובתים, שהיא רואה את הפסקת העבודה כהתפטרות והפסיקה את תשלום המשכורות. חלק מהעובדים נתקבלו בחזרה, אך מרביתם חדלו מאז לעבוד אצל האגודה.
4. אחד מעובדי האגודה השובתים-המפוטרים, חנא בישארה אלמחדי, הגיש לבית-משפט השלום בבית-לחם תובענה נגד האגודה, בה תבע שכרו לחודש מאי 1970.
שופט השלום חייב את האגודה בפסק-דינו מיום 24 ביולי 1971 בתשלום המשכורת לשמונה ימים בלבד, בקבעו כי השביתה לא היתה חוקית, הואיל ומוסד האגודה שירות ציבורי הוא, כמוגדר בסעיף 90 (4) לחוק, ובתור שכזה היתה זכאית לקבל הודעה של 28 יום. אלמחדי עירער על פסק-הדין לפני בית-המשפט לערעורים ברמאללה, וזה אישר ביום 4 בנובמבר 1971 את פסק-הדין, אך לא מטעמו של שופט השלום. נימוקו של בית-המשפט לערעורים היה, שהודעת העובדים על השביתה, "העצומה", היתה לוקה בחסר, ואיל ולא נתקיימה בה דרישת הסעיף 103 (1) (ב) לחוק, לאמור, לא ניקב בה התאריך של התחלת השביתה. בהקשר זה לא למותר לציין, כי לפי טענת העובדים מפקח העבודה בשכם הוא אשר סייע בידם לנסח את העצומה, על-מנת שכעבור 14 יום יהיו רשאים לשבות.
5. העתק העצומה הגיע עוד בחודש אפריל 1970 לידי קצין מטה לעניני עבודה, מפקדת אזור יהודה והשומרון, הוא המשיב השלישי לפנינו (להלן - המשיב). עובדי המשיב ערכו בירורים ולבסוף הגיע המשיב לידי מסקנה שפרץ סכסוך עבודה, והוא פתח בהליך ליישוב הסכסוך כמצוות החוק הנ"ל. לצורך כך מינה המשיב ביום 12 במרס 1971 אחד מעובדיו, את חמדי אל בכרי, לתפקיד מתווך, כאמור בסעיף 95 לחוק. חמדי אל בכרי הגיש למשיב דין-וחשבון ביניים בו הוא מפרט את האמצעים שנקט ליישוב הסכסוך (מוצג ע/4) ולאחר מכן הגיש לו דין-וחשבון נוסף, המכונה תמצית עובדות הסכסוך (ע/5). מהדין-וחשבון האחרון מתברר שלא עלה בידי חמדי אל בכרי ליישב את הסכסוך בדרכי שלום. בזה נסתיים השלב הראשון של התהליך בו מדובר בחוק.
= 579 =
משלא הצליח המתווך במאמציו, החליט המשיב המשתמש בסמכותו של שר הענינים הסוציאליים והעבודה, להעביר את הענין לטיפולה של מועצת הבוררות, בהתאם לסעיף 96 לחוק. לענין הרכב המועצה האמורה קובע סעיף 92 (2) לחוק לאמור:
"המועצה תורכב מיושב-ראש, בלתי-תלוי בארגוני העובדים או המעבידים נשוא הסכסוך, שימונה על-ידי שר הענינים הסוציאליים והעבודה ומשני חברים או יותר שייצגו את המעביד והעובדים במספרים שווים וייבחרו על-ידי נציגי ארגוני המעבידים והעובדים."
ביום 14 במאי 1971 שיגר המשיב אל האגודה ואל נציגי העובדים שלה דרישה למנית נציגיהם במועצה. דרישה זו, כנראה בעליל, היתה חסרה יסוד חוקי, שכן על-פי סעיף 92 (2) הנ"ל אין הצדדים מיוצגים במועצה על-ידי נציגים שהם עצמם מינו, כי אם על-ידי נציגים שנבחרו על-ידי הארגונים. האגודה היתה איפוא רשאית לסרב לדרישה הנ"ל, והיא עשתה כן. דא עקא. ארגוני מעבידים ועובדים שמדובר בהם בסעיף 92 (2) אינם קיימים בממלכה הירדנית, ונמצא, נבצר מהמשיב מלהפעיל את מנגנון הבררות. ויושם אל לב שכל עוד לא נעשה נסיון תיווך על-ידי מועצת הבוררות, גם לא ניתן להעביר את הענין להכרעתו של בית-הדין לתעשיה, שכן שיפוטו של זה מותנה בכך שהשר יעביר את הענין להכרעתו, ועל-פי סעיף 96 (2) אין השר מוסמך להעביר סכסוך לבית-הדין, אלא אם "מועצת הבוררות לא הצליחה ליישב את הסכסוך". כדי להתגבר על קושי זה יזם המשיב שינוי החוק הירדני הנ"ל. ביום 5 באוגוסט 1971 הוציא מפקד אזור יהודה ושומרון, צבא ההגנה לישראל, צו בדבר תיקון חוק העבודה, חוק מס' 21 לשנת 1960 (יהודה ושומרון) (מס' 439), תשל"א-1971. הצו האמור מתקן אחדות מהוראות החוק, וביניהן את סעיף 92 שבו.
על-פי סעיף 2 לצו הנ"ל בו תוקן סעיף 92 הנ"ל, בהעדר ארגוני מעבידים או ארגוני עובדים, הרשות בידי המעביד והעובדים שהם צד לסכסוך. למנות כל אחד חבר אחד למועצה, תוך 15 יום למן יום מינוי היושב-ראש. ואם לא עשו כן. תורכב המועצה מהיושב-ראש ושני חברים שנתמנו על-ידי המשיב. הצו נכנס לתקפו כיום 5 באוגוסט 1971, אך על-פי סעיף 4 שבו, חלות הוראותיו גם על עני שהובא לפני המתווך לפני תחילתו של הצו.
משתוקן החוק. מינה המשיב ביום 16 באוגוסט 1971 את יושב-ראש המועצה ושיגר אל האגודה ואל העובדים דרישה למינוי נציגיהם. האגודה פנתה אל בית-משפט זה ולבקשתה הוצא צו-על-תנאי הדורש מהמשיבים 1-3 להראות טעם, מדוע לא יימנעו ממינוי מועצת הבוררות. ומדוע לא יבוטל המינוי של יושב-ראש המועצה שנעשה ביום 16 באוגוסט 1971, כאמור. על-פי בקשתם צורפו ועד העובדים של האגודה וכמה עשרות מעובדיה הנוגעים בדבר בתור משיבים מס' 4 ו-5 למשפט. והגישו אף הם תשובה לעתירה.
6. טענתו הראשונה של מר תוסיה-כהן. כשם האגודה העותרת, היתה כי הצו האמור של מפקד האזור, בו תוקן החוק הירדני, חסר תוקף מפאת חריגה מסמכות החקיקה. בא-
= 580 =
כוח העותרת ביסס טענה זו על אמנת האג בדבר חוקי המלחמה ביבשה ונוהגיה משנת 1907 (אמנת האג הרביעית), ועל אמנת ג'נבה בדבר הגנת האזרחים בימי מלחמה שנחתמה ביום 12 באוגוסט 1949 ואושררה על-ידי ישראל ביום 6 ביולי 1951 (כתבי אמנה מס' 30, בע' 559).
שתי האמנות האמורות אינן אלא בבחינת התחייבות שבין האומות החתומות עליהן, והן נמנות על המשפט הבינלאומי, המחייב את המדינות בינן לבין עצמן. האם הלכת האמנות גם כחזקת דין אשר לפיו בית-משפט זה פוסק במחלוקת "פנימית", שבין אזרח לבין המדינה? סגן פרקליט המדינה הודיענו שאין בכוונתו להעמיד שאלה זו לדיון, הואיל ומפקד האזור נוהג כמצוות האמנות, וטענתו-הגנתו מבוססת על הטענה, שהוא קיים את האמנות כהלכתן. נוכח הודעה זו פטורים אנו מלדון בשאלה, אם ניתן לאכוף את האמנות על המדינה בבית-משפט זה, ונעבור לדון בגוף הענין.
על שום מה עומד הצו בסתירה לאמנת ג'נבה? על שום כך, אומרת האגודה, שבסעיף 65 לאמנה נקבע לגבי הוראות-עונשין שהוחקו מאת השלטון המחזיק, כי -
"הוראות כאלה לא יינתן להם (!) תוקף למפרע."
בהקשר זה מפנה בא-כוח האגודה אל סעיף 106 לחוק הנ"ל, לפיו נשקף למעביד עונש על השבתה לא-חוקית של מפעלו, והוא טוען שמשהוחל התיקון גם על סכסוך שפרץ לפני שתוקן החוק, עומדת האגודה עכשיו בפני הסיכון של אישום פלילי בשל מעשה שנעשה בעבר.
טענה זו אין בידי לקבלה, וכמה טעמים יש לדבר. ראשית, אין טוען שהאגודה הכריזה עד כה על השבתת העובדים. נהפוך הוא, הטענה היא שהעובדים פתחו בשביתה לא-חוקית וגלל כן בדין פוטרו. סיכון של אישום פלילי נשקף להם, אם בכלל, והם דוקא תומכים בנסיון המשיב ליישב את הסכסוך. שנית, אם אמנם תועמד האגודה לדין בפני בית-משפט פלילי, תגיע שעתה של טענתה. ובית-המשפט יפסול את החיקוק ויזכה את הנאשמת אם סבור יהא שמטעם זה או אחר אין לאכוף עליה את הסנקציה הפלילית.
ואילו ההליך בו אנו דנים עכשיו אינו פלילי כלל ועיקר.
נוכח שני נימוקים אלה, נמנע אני מלדון בשאלה אם אמנם החיקוק בר-פועל למפרע הוא, כמו שהאגודה טוענת.
7. ומה סתירה יש בין צו המפקד ובין אמנת האג? כאן מסתמכת האגודה על סעיף 43 לאמנה וזה לשונו בנוסח האנגלי:
ARTICLE 43. THE AUTHORITY OF THE POWER OF THE STATE HAVING"
= 581 =
PASSED DE FACTO INTO THE FACTS OF THE OCCUPANT THE LATTER
SHALL DO ALL IN HIS POWER TO RESTORE, ND ENSURE, AS FOR AS
,POSSIBLE, PUBLIC ORDER AND SAFETY, RESPECTING AT THE SAME TIME
".UNLESS ABSOLUTELY PREVENTED, THE LAWS IN FORCE IN THE COUNTRY
הבאתי לעיל את הנוסח האנגלי של סעיף 43, אך עלי להעיר כי הנוסח הצרפתי הוא הקובע ותרגומו האנגלי הנ"ל אינו מדוייק. אין זו תגלית, שכן בתי-המשפט שדנו בסעיף האמור כבר העירו על כך, ראה פסק-דינו של בית-המשפט לערעורים פליליים
לאזור הבריטי בענין [GRAHAME V. DIRECTOR OF PUBLIC PROSECUTIONS, [4
LAUTERPACHT, ANNUAL DIGEST AND REPORTS OF PUBLIC INTERNATIONAL)
(LAW CASES, 1947, NO. 103
והרי הנוסח הצרפתי, המחייב:
ARTICLE 43. L'AUTORITE DU POUVOIR LEGAL AYANT PASSE DE FAIT"
ENTRE LES MAINS DE L'OCCUPANT, CELUI-CI PRENDRA TOUTES LES
MESURES QUI DEPENDENT DE LUI EN VUE DE RETABLIR ET
D'ASSURER, AUTANT QU'IL EST POSSIBLE, L'ORDRE ET LA VIE
,PUBLIQUE EN RESPECTANT, SAUF EMPECHEMENT ABSOLU
".LES LOIS EN VIGEUR DANS LE PAYS
במאמרו המאלף של SCHWENK, שנתפרסם בכרך 54 ל- ,YALE LAW REVIEW
בע' LEGISLATIVE POWER OF THE MILITARY OCCUPANT UNDER ARTICLE) 339
HAGUE REGULATIONS ,43) נאמר (בהערה 1, שם), כי מעולם לא נערך תרגום אנגלי
מדוייק של הסעיף, שכן המלים במקור LA VIE PUBLIQUE, אין הוראתן SAFETY
(בטחון) כי אם CIVIL LIFE. אך יורשה לי להעיר בהקשר זה, שגם התרגום האנגלי המוצע על-ידי שוונק עצמו הוא לקוי, כי בתרגמו את המלים
UNLESS PREVENTED - SAUF EMPECHEMENT ABSOLU השמיט מלה אחת: .ABSOLUTELY
הכלל: סעיף 43 הנ"ל מחייב את שלטון הכיבוש לכבד את החוק שעמד בתוקף בשטח המוחזק, אלא אם הוא מנוע לחלוטין מלעשות כן. טוען מר תוסיה-כהן, שמפקר האזור כלל לא היה מנוע מלכבד את החוק הירדני, כי מה מנע אותו מלהשאיר את החוק כמות שהוא?
8. אף לטענה זו אין בידי להסכים. כיבושו של שטח האויב מעניק למעצמה המחזיקה את הזכות לעשות את כל הדרוש למטרות המלחמה ולבטון כוחותיה, וכמו
שמבאר OPPENHEIM-LAUTERPACHT, בספרו על המשפט הבינלאומי, מהדורה ז', בסעיף 169, סמכותה לצורך כך היא כמעט מוחלטת. המעצמה המחזיקה רשאית להטיל מרותה על תושבי השטח ולהכריז על מצב צבאי. אך בצדה של זכות המחזיק קמה חובתו לדאוג לשלום האוכלוסיה. הכיבוש הצבאי מתלה את כוחות הריבון שהיה שולט בשטח, והוא
הנדחה מפני המחזיק. ובלשון סעיף 43 הנ"ל, עוברים כוחות אלה בפועל ((DE FACTO
אל המחזיק. אכן הכלל הוא, שהמחזיק ממשיך לנהל את עניני השטח המוחזק לפי חוקי
= 582 =
הארץ כמו שעמדו בתקפם בזמן הכיבוש. אך לא נעלם מעיני חכמי המשפט הבינלאומי, שמקום שכיבוש צבאי נמשך עת רכה, עד שהושג שלום, חובתו של המחזיק כלפי האוכלוסיה האזרחית אפילו מחייבת אותו לשנות מן החוקים, שכן צרכי החברה משתנים במרוצת הזמן. והחוק חייב לענות על אותם הצרכים המשתנים. במאמרו הנ"ל של
SCHWENK מובא בהקשר זה (בע' 399) קטע מדברי הפרשן LEURQUIN האומר, בדברו על הכיבוש הגרמני של בלגיה במלחמת העולם הראשונה. ואלה דבריו:
WHEN THE OCCUPATION IS PROLONGED AND WHEN OWING TO THE WAR"
THE ECONOMIC AND SOCIAL POSITION OF THE OCCUPIED COUNTRY
UNDERGOES PROFOUND CHANGES, IT IS PERFECTLY EVIDENT THAT NEW
".LEGISLATIVE MEASURES ARE ESSENTIAL SOONER OR LATER
גם בית-המשפט. בפסק-דינו בפרשת, [GRAHAME, ]4 הנ"ל. אומר:
L'ORDRE ET LA VIE PUBLIQUE' (IS) A PHRASE WHICH REFERS TO THE"
".WHOLE SOCIAL, COMMERCIAL AND ECONOMIC LIFE OF THE COMMUNITY
החיים אינם עומדים במקום, ושום שלטון, בין מחזיק ובין אחר, אינו ממלא את חובתו כלפי האוכלוסיה כראוי אם הוא מקפיא את מצב החקיקה ונמנע מלהתאימו אל צרכי הזמן בבואנו לבדוק אם דבר חקיקה של מעצמה מחזיקה עולה בקנה אחד עם הוראת הסעיף 43 לאמנה. נודעת חשיבות מרובה לשאלה, מה היה מניעו של המחוקק? החקק למען קידום ענינו הוא, או מתוך רצון לדאוג לשלום האוכלוסיה האזרחית.
שהוא LA VIE PUBLIQUE בה מדובר בסעיף 43? הכל מסכימים שמעשה חקיקה שדבר אין לו עם הדאגה לשלום התושבים, פסול הוא, והוא חורג מגדר סמכותו של המחזיק. דרך משל, חלוקת בלגיה לשני אזורים נפרדים. אחד פלמי ואחד צרפתי, על-ידי השלטון הגרמני, במלחמת העולם הראשונה, למען מטרותיו הפוליטיות שלו, והפיכתה של האוניברסיטה בגנט אשר בבלגיה למוסד פלמי. היו מעשה לא-חוקי. שכן הן לא נעשו כדי להבטיח לא את הסדר הציבורי ולא את חייהם התקינים של תושבי הארץ.
פרשנות סבירה של המלים "מניעה מוחלטת" בסעיף 43 מחייבת אותנו לפרש את הסעיף בסמוכין לחובה המוטלת על המעצמה המחזיקה כלפי הציבור בשטח המוחזק, וכבר הראיתי, כי חובה זו כוללת גם את החובה להסדיר ענינים כלכליים וסוציאליים.
9. תקפו של דבר-חקיקה ישראלי כאזור יהודה והשומרון נדון בבית-המשפט לערעורים לגדה המערבית בפרשת ג'ברי נגד כריס, [1]. שם נדרש בית-המשפט לפסוק בשאלה, אם מוסמך היה המפקד הצבאי להרשות עורכי-דין ישראליים להתייצב לפני בתי-המשפט בשטח המוחזק. תוך שינוי החוק הירדני המייחד את זכות הטיעון לעורכי-דין ירדניים בלבד. בפסק-דינו מיום 17 ביוני 1968 (שתרגמו האנגלי מובא
בכרך 42 ל- INTERNATIONAL LAW REPORTS בע' 484) השיב בית-המשפט על השאלה האמורה בחיוב, בסמכו על שני נימוקים. נימוקו הראשון. המבוסס על דברי הפרשנים
ABU EL WAFA ו- GHANEM
= 583 =
(שלא עלה בידי לעיין בהם) ו- VON GLAHN היה, שאין בית-המשפט רשאי לחקור אם היה קיים הכרח לשנות מן החוק המקומי, לשם מילוי חובת השלטון להבטיח את הסדר הציבורי בשטח מוחזק. דעה זו יש לה אמנם מהלכים בין חכמי המשפט הבינלאומי (ראה שוונק, בע' 411, שם). אך נוכח הסכמתו של סגן פרקליט המדינה נכנסנו אנו בעבי הקורה. נימוקו השני של בית-המשפט היה, שמרבית עורכי-הדין הירדניים סירבו להמשיך כעבודתם כפני בתי-המשפט הפועלים כשטח המוחזק, ועל-ידי כך נוצר מצב חירום. החוק הירדני. שנאמר בתקפו מחייב חתימת עורך-דין על כתב-תביעה כשסכום התביעה עולה על 500 דינר. ובמשפטים פליליים מסויימים ההגנה על-ידי עורך-דין היא הכרח. סירובם של עורכי-הדין הירדניים לעשות את מלאכתם היה משתק את פעילותם התקינה של בתי-המשפט. ומכאן סמכותו של השלטון הצבאי לדאוג לתחליף.
בעלי תריסין מאוחדים בדעותיהם, ששלטון הכיבוש חייב לדאוג לכך ששערי בתי-המשפט יהיו פתוחים בפני תושבי השטח המוחזק, ושבתי-המשפט יפעלו כראוי.
לצורר כך רשאי הוא להעביר שופטים מתפקידם ולמנות אחרים במקומם, ראה
OPPENHEIM-LAUTERPACHT סעיף 172, שם.
בלבי אין ספק בכך שכדרך שמוסמך היה המפקד הצבאי להרשות עורכי- דין ישראליים להתייצב בפני בתי-המשפט בשטח המוחזק כדי למנוע שיתוק עבודתם של בתי-המשפט. כך רשאי הוא גם לאייש את מועצת הבוררות בענין דנא כדי לאפשר את פעילות המוסד שהוקם בחיקוק הירדני. בזה משלים הוא רק את החיקוק הירדני שנשאר
עד כה בבחינת .LEX IMPERFECTA
10. דבר חקיקה של שלטון צבאי שנעשה בגדר סמכותו מחייב גם את הריבון כשהשטח חוזר לשליטתו. אין לך דרך טובה יותר לעמוד על תקפו של דבר חקיקה שכזה מאשר לברר כיצד התייחסו בתי-המשפט של ארץ כבושה אל המעשה אחר השחרור. בענין
(L.V.N.,(2 דן בית-המשפט היווני לערעורים בתקפה של עיסקת מקרקעין שנעשתה בזמן
הכיבוש הגרמני-הבולגרי במלחמת העולם השניה (ANNUAL DIGEST לשנת 1947, מס' 110). החוק היווני מחייב עריכת החוזה על-ידי נוטריון, אך בזמן עשיית העיסקה לא נמצא בשטח המוחזק נוטריון יווני; אלה ביחד עם השופטים ועובדי ציבור אחרים עזבו את השטח כדי לא לשרת את הכובש. במקומם מינה השלטון הצבאי שופט בולגרי לכהונת נוטריון והחוזה נערך על-ידיו. בית-המשפט היווני, בשנת 1947, אחר תום המלחמה, הכיר בתקפו של חוזה שנעשה בפני מי שהוסמך על-ידי השלטון הצבאי לעשותו, ואמר כך (בע' 243, שם):
THE OCCUPANT..... ALSO HAS THE DUTY TO ENSURE PUBLIC"
SAFETY, IN THE WIDEST SENSE, AND TO MAINTAIN THE
INTERESTS, SOCIAL LIFE AND LEGAL RELATIONS OF THE INHABITANTS
OF THE OCCUPIED TERRITORY, WHILE PROTECTING AND RESPECTING
....THE LAWS IN FORCE IN THE COUNTRY, UNLESS ABSOLUTELY PREVENTED
AS IN THE CASE WHERE THE MATERIAL CONDITIONS FOR THE ENFORCEMENT
OF NATIONAL LAW ARE LACKING.....IN THAT
= 584 =
-CASE THE OCCUPANT WHO IS BOUND TO ENSURE PUBLIC ORDER AND RE
ESTABLISH NORMAL PUBLIC LIFE, AS FAR AS POSSIBLE, IS NOT
ONLY ENTITLED BUT COMPELLED TO ABROGATE THE LAWS IN FORCE IN
THE COUNTRY.....AS HE IS BOUND TO ENSURE THE REGULAR
FUNCTIONING OF THE ADMINISTRATION OF JUSTICE, HE IS ALSO
ENTITLED, SHOULD THE NATIONAL JUDGES LEAVE THE COUNTRY OR
REFUSE TO ACT UNDER THE OCCUPANT, PROVISIONALLY TO ESTABLISH
."COURTS
כיוצא בזה חייב בית-משפט בלגי לערעורים, בפסק-דינו בפרשת
CITY OF MALINES V. SOCIETE CENTRALE POUR L,EXPLOITATION
[DU GAZ, ]3; שנתפרסם ב- ANNUAL DIGEST לשנים 1925/26, מספר 362) תקפו של חיקוק צבאי גרמני ששינה את תעריפי הגז הקבועים בחוק הבלגי, בזמן מלחמת העולם
השניה. ובענין, [ABOITIZ V.PRICE ,[5
;INTERNATIONAL LAW REPORTS משנת 1951, מס' 182) הורה בית-משפט אמריקני, כי שלטונות הכיבוש היפאניים היו מוסמכים, מכוח סעיף 43 לאמנה, להוציא שטרי כסף
ולהחליף בהם את המטבע המקומי. ב-ANNUAL DIGEST לשנת 1947, במספרים 118 עד 120, מובאים פסקי-דין נוספים. שיצאו בהולנד, בהונג קונג ובצרפת, אחרי תום מלחמת העולם השניה, ובכולם ניתן תוקף למעשי שיפוט שנעשו בעת הכיבוש תוך סטיה מן הדין הלאומי.
סקירת ההלכה מביאתני למסקנה, שכל אימת שהחוקים העומדים בתוקף בשטח המוחזק אינם מאפשרים לשלטון הצבאי למלא את החובה המוטלת עליו כלפי תושבי השטח, הרי זו מניעה מוחלטת, המסמיכה אותו לשנות מאותם חוקים. מפקד האזור, בענין דנן, בוודאי לא חרג מגדר סמכותו, שכן הוא רק השלים את המנגנון שהוקם על-ידי חיקוק ירדני, שבלעדי השלמה זו לא ניתן להפעילו.
11. ואולם האגודה מעלה השגות נוספות על מינוי מועצת הבוררות. היא אומרת שמשפתחו העובדים בשביתה לא-חוקית והותרו שבכך יראום כמתפטרים, באו יחסי מעביד ועובד לקצם, ושוב אין כאן סכסוך עבודה. בהקשר זה מצביעה היא על הרעיון המונח ביסודו של החוק הירדני, שהליך ליישוב סכסוכי עבודה מיועד למנוע שביתות וחייב להיעשות בעוד העבודה נמשכת כתקנה. ועוד מדגישה העותרת שהענינים השתהו בענין זה יתר על המידה. הסכסוך פרץ בחודש אפריל 1970, והעבודה הופסקה בחודש מאי אותה שנה, ואילו יושב-ראש מועצת הבוררות נתמנה רק באוגוסט 1971.
אמנם, כזכור, פסק בית-המשפט לערעורים ברמאללה בענינו של אחד העובדים, אלמחדי, שהודעת השביתה היתה לקויה וגלל כן לא זכה הוא במשכורת לגבי הזמן שלאחר הפסקת העבודה, ביום 9 במאי ((197. אך לגבי שאר העובדים לא היה מעשה-בית-דין, ובעוד שבאת-כוח המשיבים מס' 4 ו-5 הסכימה לפנינו למחוק את שמו של אלמחדי הנ"ל מרשימת המשיבים, עדיין לא נפלה הכרעה בין שאר העובדים ובין האגודה לגבי תקפה של ההודעה ותוצאותיה. העותרת הגישה לנו רשימה המראה שמקצת העובדים המשיבים עובדים עכשיו במקום אחר, ואכן קשה לראות מה יוכלו אלה עוד לתבוע לגבי סדר תשלום
= 585 =
משכורותיהם בעתיד ונוהג העבודה במוסד האגודה, עליהם התלוננו בעצומתם. ואולם חלק אחר אינו עובד ולגביהם לא מן הנמנע הוא שסכסוך העבודה בעינו עומד.
האמת ניתנה להיאמר כי התרשמתי מטענתו של מר תוסיה-כהן, אשר הראה לנו כי החוק הירדני שואף להסדרת יחסי עבודה בעוד העבודה נמשכת. ואולם סעיף 96 (3) לחוק הנ"ל מורה על הפסקת השביתה - בהנחה שחוקית היא - רק למן הרגע בו הועבר הסכסוך למועצת הבוררות (השלב השני). משמע, המתווך יכול שיפעל בשלב הראשון אפילו שובתים העובדים ממלאכתם. בעניננו הגיע הנסיון ליישב את הסכסוך רק באוגוסט 1971 אל השלב השני, ומקודם לא ניתן היה להפעיל את מועצת הבוררות.
אמנם השינוי היה רב, ובדרך כלל ניתן לומר שאם מוסמכת רשות לפעול למען יישוב סכסוך עבודה, לא תעשה כן אחרי עבור שנה ויותר מפרוץ הסכסוך. אך בעניננו היו קיימים קשיים אובייקטיביים, נוסף על מצב החקיקה, שגרמו להשהיה. מנהל האגודה הד"ר בני השיב רק בחודש יוני 1970 על העצומה (מוצג ע/2 לתצהיר המשיבים 4 ו-5). משיבים אלה טוענים שהמשא-ומתן עם האגודה לא נפסק ואמנם יש סמוכין לטענה זו בדין-וחשבון של קצין מטה סעד מיום 26 בינואר 197 (מוצג ע/3), ממנו נובע שאותה שעה היו קיימים סיכויים לפשרה עקב תיווכו של קצין המטה. ברי גם שחלק מן ההשהיה נגרמה על-ידי העובדה שמנהל האגודה הד"ר בני נעדר מן הארץ ונזקק להתייעצויות עם אנשי האגודה היושבים בארצות-הברית.
בינתיים, אומרת העותרת, לאחר שהודיעה לעובדים שהיא רואה אותם כמפוטרים, שיפצה את בית-החולים וקיבלה סגל עובדים חדש. בזה שינתה את מצבה, ואחרי זמן כה רב יקשה עליה להחזיר את העובדים הקודמים לתפקידיהם. זוהי בוודאי טענה כבדת משקל שאין להתעלם ממנה. אם "התיישן" סכסוך עבודה, והעובדים מצאו עבודה אחרת והמעביד הרכיב את צוות העובדים מחדש, אין אני סבור שיש צידוק להפעיל את המנגנון הקבוע בחוק העבודה כדי להחזיר את הגלגל אחורה. במידה שיש לעובדים תביעה כספית על העותרת, אם תביעת משכורת ואם תביעה אחרת, רשאים הם לאכפה בבית-משפט רגיל. לשם כך אין צורך בהרכבת מועצת הבוררות, שממילא נטולת כוח הכרעה, וגם לא בפניה אל בית-הדין לעניני תעשיה.
12. ההליך של יישוב סכסוך עבודה צופה כול פני עתיד. אין לעובדים כל ענין בדברים שהעלו בעצומתם, כגון סדרי תשלום המשכורת בעתיד, חופש מחלה ומינוי ועד עובדים, אלא אם ישובו לעבודה אצל העותרת. והשאלה היא, מי ומי מן העובדים שמקצתם כבר הסתדרו בעבודה אחרת. מעוניין עוד עכשיו לשוב אל מקום עבודתו הקודם. הצדק דורש שאחרי עבור תקופה של כ- 22 חודש מפרוץ הסכסוך יברר המשיב תחילה, ובהקדם האפשרי, איזה הם העובדים המשיבים החפצים בתום-לב לחזור; עם האחרים אין לאגודה סכסוך עבודה הצריך יישוב לפי הוראות החוק הנ"ל. אך במידה שהמשיב ייווכח לדעת, שישנם עוד עובדים שרצונם לחזור לעבודה, חושבני שלא לנו למנוע את הנסיון למצוא פתרון לתביעתם. במועצת הבוררות יכול שיימצא פתרון מוסכם בין הצדדים, בעזרת
= 586 =
יושב-הראש הניטרלי. ולא. יעבור הענין לבית-הדין בהתאם לסעיף 96 (2) הנ"ל.
הטענות שהועלו לפנינו על-ידי בא-כוח העותרת ברוב כשרונו הרגיל, מקומן בבית-הדין לעניני תעשיה. חזקה על חברי בית-הדין שהם מומחים לדבר וייטיבו מאתנו לפסוק, לאחר חקירה ודרישה, אם אמנם מן הדין להיזקק עוד עכשיו לתביעות העובדים שלא נשרו.
בכפוף
לאמור לעיל, הייתי מבטל את הצו-על-תנאי. לסיום דברי רואה אני להוסיף הערה אחת
הנוגעת לתצהיר המשיבים 4 ו-5. אלה ראו לטוב לפניהם להעלות על דפי תצהירם דברי
עלבון אישיים כלפי מנהל האגודה הד"ר בני. אילו היה צורך בכך כדי להשיב על
עובדות העתירה, היו המשיבים כמובן רשאים להביא כל טענת-תשובה, אפילו יש בה משום
פגיעה ביריב. אך הפגמים בחייו הפרטיים של הד"ר בני שהמשיבים הנ"ל מבקשים
לגלות, אין להם כל שייכות לענין, והרי על-אף אפיו השלילי שהמשיבים חפצים להראות.
הם תובעים כאילו להוסיף ולשרת את המוסד תחת הנהלתו. תצהיר תשובה המוגש לפי תקנה 8
(א) ל
השופט י' כהן: אני מסכים.
השופט ח' כהן: השאלה שהטרידתני היא אם מעשה החקיקה של המשיב מס' (להלן - המשיב) אמנם נכנס בגדר "אמצעים, התלויים בו, למען החזר ולמען הבטח, במידת האפשר, את הסדר והחיים הציבוריים", כאמור בסעיף 43 לאמנת האג. ואם זוהי השאלה היחידה המטרידתני במשפט זה, אין זאת כי אם בשל החסד שעשה עמנו סגן פרקליט המדינה בהסכימו שלענין ההכרעה בעתירה זו נוכל להניח שסעיף 43 לאמנת האג חל על השטחים המוחזקים עתה בידי ישראל, או - אפילו אינו חל - הוראתו היא, על-כל-פנים, רמת ההתנהגות החקיקתית אשר מפקדי צבא-הגנה לישראל אימצוה לעצמם.
הדבר הראשון המזדקר לעין הוא שהסמכות נתונה למען "החזר" (RETABLIR) את הסדר והחיים הציבוריים - ואין "מחזירים" אותם אלא לישנם. מוסמך אתה להחזיר אח הסדר והחיים הציבוריים לישנם, כפי שהיו שרירים ועומדים לפני המלחמה - אבל אין זאת אומרת שמוסמך אתה להכניס סדר וחיים ציבוריים חדשים, שכמותם לא שררו בשטחים מעולם. ולשכמותם לא זכו עוד תושביהם מימיהם. לשם החזרת העטרה של הסדר והחיים הציבוריים לישנה, אתה מבצע קודם כל את החוקים כפי שעמדו בתקפם באותם
השטחים מלפני המלחה; ורק אם קיימת "מניעה מוחלטת" ((EMPECHEMENT ABSOLU
להחזירם על כנם בלא לשנות חוקים אלה, מותר לך לשנותם, ובלבד שלא תחרוג ממידת הצורך האבסולוטי.
= 587 =
הוא שיעמוד עתה ביתר תוקף וביתר הדר מאשר עמד אז ואי-פעם? ובמידה שהחוק היה חוק-מסגרת בלבד שטרם ניתן לבצעו - האם אמנם על המשיב הוא למלא את המסגרת תוכן ולהשלים את החסר לביצועו, בו בזמן שהשלטונות שקדמו לו בשעת שלום ראו להשאיר את החוק על החלק בצורתו הבלתי-מושלמת? ויש דברים בגו: יכולתי להעלות על הדעת, למשל, שמא התכוון המחוקק הירדני להנחות במעשה חקיקתו את העובדים ואת המעבידים לקראת התאגדותם בארגונים יציגים, ולא התכוון לבצע את החוק הלכה למעשה עד אשר התאגדויות אלה יצאו מן הכוח אל הפועל והארגונים הוקמו. על שום מה יקח המשיב שררה לעצמו וידחה את הקץ, בהפעילו את החוק טרם זמנו? אילו היו הארגונים היציגים קיימים כיום, ניתן לטעון ולהבין שהמשיב לא עשה אלא את אשר השלטון בשעת שלום היה עושה, בהסיקו את מסקנתו מקיומם של הארגונים ובהסמיכו אותם לפעול ולבצע את החוק; אבל בהעדר ארגונים כאלה, כמו אז כן היום, מה לו למשיב כי ייצור תחליפים מלאכותיים על-מנת שהחוק יבוצע מכל מקום?
ויש להשיב שהסמכות לפי סעיף 43 נתונה לא רק "למען החזר" אלא גם "למען הבטח" את הסדר והחיים הציבוריים, והבטחתם של הסדר והחיים הציבוריים יכולה, בעיני המשיב, להצריך אמצעים שונים מאלה ונוספים על אלה שהיו נחוצים בעיני השלטון הקודם. וכבר הראה חברי הנכבד, מ"מ הנשיא, בחוות-דעתו ובאסמכתאות המרובות שהביא באמתחתו, שסמכות זו רחבה היא עד מאד, ולמעשה נתונה ההכרעה בשאלה מה ומה דרוש להבטחת הסדר והחיים הציבוריים. לשיקול-דעתם החפשי של שלטונות הכיבוש.
ואולם נראה לי, ראשית, שיש לקרוא את שתי המטרות "למען החזר ולמען הבטח", יחדיו - לאמור, סמכותו וחובתו של שלטון הכיבוש היא להחזיר את הסדר והחיים הציבוריים על כנם ולהבטיח קיומם להבא:בהחזרתם לא סגי, דרושה גם הבטחת קיומם.
יכול ומשחזרו הסדר והחיים הציבוריים לתיקנם, יתעורר עוד צורך בנקיטת אמצעים נוספים כדי להבטיח שאמנם בעינם ובתיקנם יעמודו; אבל גם אמצעי הבטחה אלה לא ישנו מטיבם של הסדר והחיים הציבוריים כפי שהוחזרו וחזרו לאיתנם תחילה.
שנית, יכול והסדר והחיים הציבוריים תחת השלטון הצבאי יהיו, מבחינות רבות ומטבע הדברים, שונים מן הסדר והחיים הציבוריים תחת השלטון הקודם: מבחינת השינויים הללו לא תועיל החזרת הסדרים והחיים הציבוריים לישנם כקדם, אלא יש צורך בנקיטת אמצעים חקיקתיים ואחרים שונים מאלה ונוספים על אלה הדרושים להחזרת סדרים קודמים על כנם. גם משום כך היה מן הצורך להוסיף את הסמכות "להבטיח" על הסמכות "להחזיר" - בלא שיהא בהוספת הסמכות, "להבטיח" כדי לגרוע מן הסמכות "להחזיר".
ושלישית, יכול והסדר והחיים הציבוריים ששררו תחת השלטון הקודם לא היו, בעיני השלטון הצבאי, לא סדר ולא חיים - משל למעצמה נאורה המחזיקה בשטחים של שבטי קניבלים פראיים, או למעצמה דמוקרטית המחזיקה בשטחים של מעצמה טוטליטרית.
בכגון דא אין מה "להחזיר", ויש מה "להבטיח".
= 588 =
הענין שלפנינו אינו לא בשטחים ובאוכלוסין חסרי חוק וסדר, ולא בהבטחת הסדרים המיוחדים אשר השלטון הצבאי גרמא, כי אם בהפעלת חוקי עבודה אזרחיים שנעשו בידי השלטון הקודם. כולי עלמא לא פליגי שיש "להחזיר" את החוק הזה לתקפו, ואמנם מוחזר הוא ובתקפו עומד. ואף גם זאת אינו מוטל בספק שיש "להבטיח" שיוכל החוק לעמוד בתקפו גם להבא, כל עוד נמשך השלטון הצבאי. אבל מה ענין השינויים והתיקונים בחוק הזה להחזרתו לתקפו ולהבטחת קיום תקפו? אין זאת עוד חזרה לסדרים ולחיים הקודמים, כי אם שינויים; וממילא אין זאת הבטחה של קיום הסדרים והחיים הקודמים, כי אם הבטחת קיומם של סדרים וחיים אחרים.
בלבי
אין שמץ ספק או פקפוק שהמשיב פעל כפי שפעל בענין זה בתום-לב ושקל את דעתו לגופם של
הענינים אשר
הסמכות המסורה למשיב על-פי סעיף 43 אינה לתקן עולם במלכות שדי ולהשליט בשטחים סדרים וחיים ציבוריים אידיאליים, או אפילו סדרים וחיים ציבוריים הנראים בעיניו טובים וישרים ביותר; הסמכות היא להחזיר את אותם הסדרים והחיים הציבוריים ששררו בהם מקודם ולהבטיח את קיומם להבא.
ואם יטען הטוען שזכאים האוכלוסין שבשטחים המוחזקים ליהנות לפחות מאותם הסדרים והחיים הציבוריים אשר המדינה מעניקה לאזרחיה בשטחיה שלה, כלומר שסמכות המשיב היא (או צריכה להיות) להנהיג בשטחים המוחזקים אותם הסדרים והחיים הציבוריים השוררים בישראל, אף אני אשיב לו שרחוקים אנחנו מאד בישראל, בעוונותינו הרבים, מסדרי הבוררות והשפיטה בסכסוכי עבודה כפי שהחוק הירדני מנסה להסדירם. המחוקק הירדני ראה שלא להפעיל עוד את החוק שחוקק לענין זה;
המחוקק הישראלי אפילו לא ניגש עוד לעצם החקיקה של חוק המחייב בוררות ושפיטה ליישוב סכסוכי עבודה. יכולים אוכלוסי השטחים המוחזקים לומר לו למשיב, עד שאתה מזכה אותנו בסדרים חדשים שלא ידענום מקודם, לך ותנהיג סדרים בביתך שלך: כל עוד עומדים "הסדר והחיים הציבוריים" בתיקנם בישראל כלא שתהא בהם בוררות-חובה ושפיטת-חובה בסכסוכי עבודה, נסתתמו טענותיך כאילו "הסדר והחיים הציבוריים" בשטחים מצריכים דוקא בוררות-חובה ושפיטת-חובה זו. ואפילו אין בהשגה אפשרית שכזאת של אוכלוסי השטחים משום השגה משפטית תופסת, השגה מדינית סבירה בוודאי יש בה.
לדעתי יש לעשות את הצו-על-תנאי למוחלט.
ברוב דעות אנו מבטלים את הצו-על-תנאי.
ניתן היום, כ"ח באדר תשל"ב (14.3.1972).
- עבודה - יישוב סכסוכי עבודה - חובות
החובה ליישב סכסוכי עבודה - בשטחים המוחזקים - היקפה.
- משפט בינלאומי פומבי - אמנות - אמנת האג הרביעית
סעיף 43 לאמנה - פירושו.
- משפט בינלאומי פומבי - שטחים מוחזקים - חקיקה
טענת חריגה מסמכות החקיקה - בענייני יחסי עובד ומעביד - סעיף 43 לאמנת האג הרביעית - פירושו.
- משפט מינהלי - חקיקת משנה - תוקפה
חריגה מסמכות - בחינתה.
תגיות: שטחים מוחזקים | תוקפה של חקיקת משנה | תחולת השלטון והמשפט הישראליים | יישוב סכסוכי עבודה | סכסוך עבודה | אמנות בינלאומיות | אמנת האג