מראה מקום: פ"ד כח (1) 759
ערעור אזרחי מס' 591/73
עוזיאל בשיסט נגד אגודת הכורמים
של יקבי ראשון-לציון וזכרון-יעקב בע"מ
בבית-המשפט העליון בשבתו בבית-משפט לערעורים אזרחיים [13.3.74]
לפני השופטים ברנזון, מני, אשר
בקשת המערער למנות בורר בסכסוך שבינו ובין האגודה-המשיבה, שהוא חבר בה, נדחתה בבית-המשפט המחוזי כאשר, לדעת בית-המשפט, הסכסוך אינו נושא לבוררות.
הסכסוך נסב על חלקם של חברי האגודה בתשלומי האגודה עבור הענבים שמסרו לה בעת הבציר.
בית-המשפט העליון פסק -
א. (1) בתחום המשפט הציבורי נתונים בדרך כלל מעשי השלטון ומחדליו לבקורת שיפוטית.
= 760 =
(2) בתחום המשפט הציבורי ישנם מקרים יוצאים מהכלל בהם סוגר בית- המשפט את שעריו בגלל טיבו המיוחד של הנין.
(3) גם בתחום המשפט הפרטי ישנם ענינים לא שפיטים.
(4) כל סכסוך כספי או עסקי ראוי מטיבו להכרעה משפטית.
(5) כל סכסוך או מחלוקת בעלי אופי שיפוט. שניתן להביאם להכרעת בית- משפט ניתן גם, בהסכמת הצדדים, להפנותם לבוררות.
(6) לבוררות רגילה ניתן למסור כל סכסוך, יהא טיבו ואפיו אשר יהא, כל עוד אין הדבר נמנע על-פי הוראת חוק מיוחדת השייכת לענין.
ב. (1) כל עניני אגודה שיתופית הינם שפיטים מעצם טיבם, אם כי סכסוכים הנוגעים לניהול הענינים הפנימיים של האגודה ראוי להם להידון בפני גוף פנימי של האגודה, וסכסוכים הנוגעים לחוקיותם של מוסדות האגודה ראוי להם להידון בבית-משפט.
(2) תקנון האגודה דנן רואה את ענין התשלום לחברים בעד תוצרתם כחלק מעסקי האגודה, ועסקי האגודה הם מן הענינים המסורים לבוררות.
(3) אף שהסכסוך דנן הוא בשאלת שינוי המבחנים הקיימים בדבר התשלומים של האגודה לחבריה, אין מניעה לקיים הבוררות.
פסקי-דין של בית-המשפט העליון שאוזכרו:
[1]
הערות:
לענינים שאפשר להעבירם לבוררות, עיין
.RUSSELL ON ARBITRATION, 18TH, ED., P. 20
ערעור
ברשות על פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי. תל-אביב-יפו (השופט ש' לובנברג), מיום
10.7.73, ב-
הערעור נתקבל.
בן-ציון כהן - בשם המערער; א' לשם - בשם המשיבה
= 761 =
פסק-דין
השופט ברנזון: לפנינו ערעור על החלטת בית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, שבה נדחתה בקשת המערער למנות בורר בסכסוך שבינו לבין האגודה המשיבה, שהוא חבר בה.
המשיבה היא אגודה שיתופית המאגדת בתוכה כורמים המתחלקים בעיקר לקבוצה הדרומית (כורמי יהודה רחובות וגדרה) ולקבוצה הצפונית (תושבי שומרון, זכרון-יעקב.
בת-שלמה. עתלית וגבעת-עדה). המערער הוא כורם מרחובות והסכסוך נוגע לו ולכורמי עירו.
כורמי הדום טוענים ביחס לבציר של השנים 1971 ו-1972 שהם - כמספקים העיקריים של ענבים מהזן אליקנט - מקופחים בתשלומי האגודה בשל חלוקה בלתי-צודקת של התשלומים בין הזנים השונים המסופקים על-ידי החברים לאגודה, בהתחשב בתכולת הבומה (סוכר) שבהם, וכו'.
ביום 16.2.73 שלח בא-כוח המערער בשם כורמי רחובות מכתב לאגודה בו הפנה את תשומת לבה לסכסוך האמור הקיים זה יותר משנתיים, וביקש שהאגודה תמנה בורר מצדה לבירור הסכסוך לפי סעיף 1 בחלק ו' של תקנות האגודה, לאחר שהפונים מצדם הודיעו על הבורר שלהם. משלא נענתה האגודה לדרישה, פנה המערער לבית-המשפט המחוזי, בשמו וכדובר של כורמי רחובות, בבקשה למנות בורר במקומה.
הסכסוך נשוא הערעור שלפנינו אינו הראשון בין חברי האגודה בענין זה. לא פעם נתגלעו חילוקי דעות בין קבוצות כורמים שונות על חלקם בתשלומי האגודה עבור הענבים שמסרו לה בעת הבציר. בנין חילוקי דעות אלה ואחרים נתקיימה בוררות בפני ועדת בוררות, שמונתה על-פי תקנון האגודה עוד בשנת 1961. ביום 2.7.65 נתנו הבוררים החלטת-ביניים. שבה נקבעו מבחנים לקביעת המחירים עבור זנים שונים של ענבים לפי ערכם ותכולת הבומה שבהם, והיא אושרה על-ידי האגודה באסיפתה הכללית.
ביום 17.4.68 ניתנה החלטת-ביניים נוספת בה נקבעו בעיקר דרכי ניהול האגודה וסמכויות מוסדותיה השונים. בהחלטה זו נקבע גם כי -
"מועצת האגודה רשאית להחליט בענין שינוי שיטת התשלומים עבור הענבים רק אחת לכל חמש שנים. בל החלטה בענין זה תוכל להתקבל רק ברוב של 2/3 במועצת האגודה ותקבל תוקף רק לאחר שתאושר באסיפה הכללית."
החלטה זו עדיין לא אושרה על-ידי אסיפה כללית של האגודה ותקנות האגודה לא שונו כדי להתאימן לתוכן ההחלטה.
בית-המשפט המחוזי דחה את הבקשה למינוי בורר ונימק את החלטתו בדברים אלה:
"בעת בירור הבקשה כסבור הייתי שענין קביעת המחירים והיחס בין הזנים והמינים הוא ענין שלטוני של הנהלת האגודה. ואיננו ענין לבוררות,
= 762 =
כי איננו 'סכסוך או תביעה' במשמע. אולם לאחר שראיתי כי כבר ישבו בוררים על מדוכת הבעיות הללו, או דומיהן, אין לומר עוד כי נושא זה אינו כשר לבוררות.
אלא מאי? המבקש ואנשיו מזה וכורמי הצפון מזה היו צדדים לבוררות הקודמת שהוציאה שתי החלטות ביניים, כאמור. והם קשורים להחלטות אלו כי מרצון קיימו את הבוררות.....
הנה בכל זאת חזר הענין להיות שלטוני, אף כי היה בשעתו נושא לבוררות.
הבוררים הם שקבעו לו אופי שלטוני מחדש ואופי שלטוני חמור בבחינת חוק יסוד - .... שלא בוררים ולא המועצה בעצמה רשאים עוד לשנות את שיטת התשלומים אלא המועצה ואחריה האסיפה הכללית."
דעה זו של השופט המלומד אינה נראית לי ודומה שאפשר לסתרה על נקלה. שוליה הייתי במשפט וגם זקנתי בו ולא שמעתי, כי בתחום המשפט הפרטי ישנם ענינים בתאגיד, אשר מפאת אפיים ה"שלטוני" אינם שפיטים ועל-כן אינם ראויים להכרעת בוררות. תמיד חשבתי, שמה שקובע בראש ובראשונה בתאגיד הוא החוק החל על צורתו המשפטית ותקנונו המהווה הסכם בין האיגוד לבין חבריו ובין החברים בינם לבין עצמם.
אין
צריך לומר, כי בתחום המשפט הציבורי נתונים בדרך כלל מעשי השלטון ומחדליו לבקורת
שיפוטית. באין דרך מיוחדת בחוק לעשיית הבקורת בענין פלוני, היא נעשית על-ידי
בית-המשפט הגבוה לצדק, אשר בכוחו להעניק סעד למען הצדק. רק במקרים מיוחדים, יוצאים
מהכלל, סוגר בית-המשפט את שעריו בפני אזרח בגלל טיבו המיוחד של הענין. למשל,
כשנשוא פנייתו נוגע לתכנו של מעשה חקיקה של הכנסת, או כשהוא מתייחס לעניני ממשל
ומדיניות, או לעניני מדינה גבוהים הקשורים ביחסי חוץ וכיוצא בזה מן הדברים שמפאת
טיבם ואפיים בית-המשפט אינו רואה עצמו מסוגל להכריע בהם. גם בתחום המשפט הפרטי או
המעין-ציבורי ישנם מקרים מיוחדים כאלה - לא שפיטים - כמו בעניני ציונים בבחינות או
תוצאותיהן של תחרויות למיניהן בתחומי הספורט, התרבות האומנות והרוח, שנקבעו על-ידי
הגופים או האישים המוסמכים לכך. אבל מעודי לא שמעתי על סכסוך כספי או עסקי, שמפאת טיבו
או אפיו אינו ראוי להכרעה משפטית ומשום כך לא למסירה לבוררות. אני יודע מן ההבחנה
שנעשתה ב-
ענינים אלה ראוי להם מטעמים שבטובת הציבור, שיבואו על פתרונם על-ידי בית-המשפט. משמע, שעניני האגודה כולם, אלה כמו אלה, שפיטים. וההבחנה היא רק בין הראשונים, שראוי להם להידון בפני גוף פנימי של האגודה, לבין האחרונים שמטעמים שבטובת הציבור ראוי להם להידון בבית-משפט. אבל גם ענינים
= 763 =
אחרונים אלה אין מסירתם לבוררות נמנעת מכוח חוק כלשהו. בדרך כלל, כל סכסוך או מחלוקת בעלי אופי שיפוטי, שניתן להביאם להכרעת בית-משפט, ניתן גם, בהסכמת הצדדים, להפנותם לבוררות. ראה הולסברי, מהדורה 4, כרך 2, סעיף 503, ע' 256.
ולא עוד, אלא שלבוררות רגילה ניתן למסור כל סכסוך, יהא טיבו ואפיו אשר יהיה, כל עוד אין הדבר נמנע על-פי הוראת חוק מיוחדת השייכת לענין. בענין הנדון לא מצינו כל הוראת חוק כזאת, ועל-כן תקנות האגודה, הן בלבד, הן הקובעות בדבר.
נפנה איפוא לתקנון האגודה ונראה מאי קא משמע לן בענין זה. סעיף 1, חלק ו', של התקנון קובע לאמור:
"כל הסכסוכים והתביעות הנובעים מעסקי האגודה או הנוגעים למובנן של התקנות הללו אשר יתגלעו בין החברים..... מצד אחד ובין האגודה או המועצה או הפקידים של האגודה מצד שני, ימסרו לבוררות של ועדת בוררות ...... (להלן ניתן אופן הרכבה של הוועדה)."
הנושא של חלק ד' של התקנון הוא "הוראות מיוחדות בנדון עסקי האגודה" וסעיף 3, (ו) בו קובע לאמור:
"אחרי ניכוי התשלומים השנתיים לפיק"א ולהוצאות, תקציב המועצה את הסכומים שאפשר לשלם לכורמים בעד הענבים..... "
הנה-כי-כן, רואה תקנון האגודה את ענין התשלום לחברים בעד תוצרתם כחלק מעסקי האגודה, ועסקי האגודה הרי הם מן הענינים המסורים לבוררות.
טוען בא-כוח האגודה, כי ניהול עניניה מתבצע באמצעות מוסדותיה המייצגים את כלל החברים ומקבלים את החלטותיהם ברוב דעות. והוא מקשה ושואל: כלום יתכן לנהל אגודה שיתופית באמצעות בוררות על כל ענין קטן וגדול, כאשר כל חבר שאינו מרוצה מהחלטה זו או אחרת של מוסדות האגודה יוכל לתבוע קיום בוררות לגביה? פעולת האגודה תשותק, ולמעשה לא תוכל לפעול. הוא מצביע על סעיף א (ז) בחלק ה' של תקנות האגודה, הקובע לגבי החלטה של האסיפה הכללית של האגודה שהיא מחייבת "את כל חברי האגודה בין אם נוכחו ובין אם נעדרו ובין אם הצביעו בעדה או נגדה". אם כן, כיצד יוכל חבר לדרוש קיום בוררות לגבי החלטה שנתקבלה, אפילו הצביע נגדה, בטענה כי קיים סכסוך או תביעה בינו לבין האגודה ביחס אליה?
אין צורך המתין לבוא התשבי שיתרץ את הקושיה. התשובה ברורה. ראשית לכל, לא מדובר בדבר של מה בכך. הדבר נוגע לכורמי הדרום המספקים לאגודה כ-4,500 טון ענבים מזן אליקנט לשנה לעומת 200 טון שמספקים כורמי הצפון - בסך הכל כמות נכבדה למדי. שנית, מה שהיה הוא שיהיה. בהסכמת הכל נמסר בשנת 1961 אותו דבר עצמו - קביעת המחירים והיחס בין הזנים ומיני הענבים השונים - להכרעת בוררות.
= 764 =
מדוע, מה שהיה אז כשר לבוררות לא יהיה כשר לבוררות גם עתה? וזה העיקר - הדבר תלוי כמובן ברצונם של הצדדים שמצא את ביטויו בסעיף התקנון הדן בבוררות החל על כל ענין הנובע מעסקי האגודה ללא יוצא מהכלל. המושג הזה "ענין שלטוני", שהשופט המלומד אימץ אותו לעצמו ואמר עליו שאינו יכול להיות נושא לבוררות. אינני יודע מה מקורו ומדוע הוא כזה. על-כל-פנים, כבר ראינו, כי הענינים שביחס אליהם מבוקשת הבוררות הם חלק מעסקי האגודה ובתור שכאלה הם ללא ספק נופלים בגדרו של סעיף הבוררות.
לבסוף, טוען בא-כוח האגודה, שאילו היה מדובר בסכסוך בדבר התשלומים המגיעים לחבר עבור הענבים בהתאם למבחנים הקיימים - ניחא. היה חל סעיף הבוררות. אבל תביעת המערער היא לשות את המבחנים הקיימים ולקבוע חדשים במקומם. כלומר, אין הוא מבקש לממש זכויות קיימות בדרך השפיטה, כי אם יצירת זכויות חדשות. זה אינו יכול לשמש נושא לשפיטה, לרבות להכרעת בוררות. גם טענה זו אינה יכולה להתקבל.
האבחנה
בין מימוש זכויות קיימות לבין יצירת זכויות חדשות ידועה בעיקר ביחסי עבודה. שבהם
מבדילים בין תביעות הנובעות מחוזה קיים לבין סכסוכים של עשיית חוזה חדש וקביעת
תנאי עבודה חדשים. תביעות מהסוג הראשון הן תביעות משפטיות מובהקות וביום הן
בסמכותו של בית-הדין לעבודה. אך גם סכסוכים מהסוג השני יכולים, בהסכמת הצדדים.
להיות ענין לבוררות אם על-פי
"(1) כריתתו, חידושו. שינויו או ביטולו של הסכם קיבוצי;
(2) קביעת תנאי עבודה;
(3) קבלת אדם לעבודה או אי-קבלתו או סיום עבודתו;
(4) קביעת זכויות וחובות הנובעות מיחסי עובד ומעביד."
אבל גם בסכסוכי עבודה מסוג זה מן המפורסמות שקורה לא אחת שהסכסוך. במום להימסר לבוררות לפי חוק זה, הוא נמסר בהסכמת הצדדים לבוררות רגילה לפי חוק הבוררות. הוא הדין במקרה שלפנינו. אף שהסכסוך הוא על קביעת מבחנים חדשים. אין מניעה לקיום הבוררות לא לפי התקנון ולא לפי החלטות-הביניים של הבוררות הקודמת, שאגב גם הן לא פסקו במחלוקת בעלת אופי משפטי על-פי המצב המשפטי שהיה קיים אז. לא הובהר אם הבוררות ההיא היתה בין שתי קבוצות כורמים בלבד, או שגם האגודה היתה שותפה לה. אם כה ואם כה הדבר, אין זה משנה ולא כלום.
החלטת-הביניים הראשונה, שקבעה את המבחנים למחירי הענבים השונים, אושרה ער-ידי אסיפה כללית של האגודה, ולפחות מסיבה זו מחייבת היא גם אותה. החלטת-הביניים השניה דנה בעיקר בסדרי הארגון והניהול של האגידה אבל היא קבעה גם מועדים וסדרים להכנסת שינויים בשיטת התשלומים לחברים. החלטה זו לא אושרה על-ידי האגודה והתקנות לא שונו בהתאם לכך.
= 765 =
אבל, גם אם היא מחייבת את האגודה מכוח הבוררות, לפי המועדים שנקבעו בה לגבי הכנסת שינוי בשיטת התשלומים לחברים, אין בעת מניעה לדון בענין זה אחרי שכבר עברו למעלה מחמש שנים מאז שנקבעו המבחנים הקודמים.
אינני רואה צורך לדון בענין הקיפוח ועושק המיעוט, שגם אותו העלה המערער בטיעונו לפנינו וזכה לתשובה מפורשת מצד המשיבה. זה ענין לעיצומה של הבוררות ולא להליך הזה, שהוא רק צעד מוקדם לקיום הבוררות.
אשר-על-בן אנו מחליטים לקבל את הערעור ומבטלים את ההחלטה של בית-המשפט המחוזי נשוא הערעור. התיק יחזור לבית-המשפט המחוזי, והיה אם המשיבה לא תמנה בורר תוך 15 יום מיום מתן פסק-דין זה בנוכחותה, אחרת תוך 15 יום מהיום שיימסר לה העתק מאושר ממנו, ימנה בית-המשפט המחוזי את הבורר במקומה.
המשיבה תשלם למערער את הוצאות המשפט בשתי הדרגות, ובהן שכר טרחת עורך-דין בסכום כולל של 2,000 ל"י.
ניתן היום, י"ט באדר תשל"ד (13.3.1974).
- אגודות שיתופיות - בוררות - נושא לבוררות
סכסוך בין חבר באגודה לאגודה - האם הוא נושא לבוררות - כל סכסוך בעל אופי שיפוטי ראוי לבוררות - עניני אגודה שיתופית הינם שפיטים - פירוש תקנון האגודה - גם סכסוך בשאלת שינוי המבחנים לתשלום ראוי לבוררות.
- בוררות - נושא לבוררות - סכסוך באגודה שיתופית
שפיטות ענינים בתחום המשפט הציבורי והפרטי - כל סכסוך כספי ראוי להכרעה משפטית - ובהסכמת הצדדים גם לבוררות - עניני אגודה שיתופית - שפיטים מעצם טיבם - וניתן להפנותם לבוררות.
- בתי משפט - סמכות - שפיטות
ענינים לא שפיטים - בתחום המשפט הציבורי - ובתחום המשפט הפרטי - כל סכסוך כספי או עסקי ראוי להכרעה משפטית - וגם לבוררות.
תגיות: שפיטות | סמכות שיפוט | נושא לבוררות | סכסוך באגודה שיתופית | בוררות באגודה שיתופית