מראה מקום: פדאור 96 (2) 339
בבית המשפט המחוזי בחיפה
מס' התיק ע.ש. 342/95
בפני: כבוד השופט ד"ר ד. ביין
תאריך: 30.04.96
בענין:
המבקשים: מרכז משען ואח'
ע"י ב"כ עוה"ד מנוסביץ
נגד
המשיבים: מנהל ארנונה - מועצה מקומית טבעון
ע"י ב"כ עוה"ד סגל
פסק - דין
זהו ערעור על החלטת ועדת הערר שליד המועצה המקומית קרית טבעון מיום 29.6.95, בו נדחה הערר של המערערים על חיובם בארנונה בחלקה 353 בגוש 11391 לשנים 95-94 (להלן: "החלקה").
טענת המערערת בפני הועדה היתה, כי חל על החלקה הפטור הקבוע בסעיף 5(י) לפקודת מיסי העיריה ומיסי הממשלה (פיטורין) 1938 (להלן: "הפקודה") ובהתאם לאישור שר הפנים כמצוין בי.פ. 931 מיום 17.5.62 ע' 1368.
סעיף 5(י) הנ"ל פוטר מארנונה "כל רכוש (לרבות רכוש המדינה) שמוסד מתנדב לשירות הציבור משתמש בו אך ורק לשירות הציבור בתנאי שאותו מוסד יתאשר ע"י שר הפנים לצורך פיטורין עפ"י סעיף זה".
בהודעה האמורה בילקוט הפרסומים מודיע מנכ"ל משרד הפנים, כי בתוקף הסמכות לפי סעיף הפטור הנידון "אישרתי את מוסדות מרכז משען בתי אבות ומוסדות לילדים לצרכי פטור לפי סעיף 5 לפקודה".
כמו כן נטען, כי סיווג הארנונה למוסד אורים הינו 930 המיועד למוסדות חינוך ועל סיווג זה יש להשתית את תשלום אגרת השירותים בשיעור שליש מתשלום הארנונה.
לדעת המערערת ההודעה שפורסמה בילקוט הפרסומים חלה על כל מוסדות משען ואילו המשיבה טענה, כי רק בתי אבות ומוסדות ילדים של משען פטורים מארנונה כללית.
בפני הועדה העיד מר נחמן ורד, ראש ענף מוסדות ילדים במשען והוא מסר, כי המוסד נבנה כמוסד חינוכי ופעל כפנימיה להכשרה מקצועית.
לפני מספר שנים נסגר המוסד ונפתח מחדש בשנת 1993 בשיתוף עם הסוכנות היהודית לצורך פרויקט "נעלה 16". גילאי המשתתפים בפרויקט הוא בפועל 18-17, למרות שאין הגדרה לפי הגיל יכולים בעלי תעודת בגרות. כל ילד שוהה במוסד כשנה אחת. הלימודים במוסד הם לימודי הכנה לקראת קבלה לטכניון ולאוניברסיטאות, לרבות הכנה לבחינות הפסיכומטריות.
בפני הועדה העיד גם שי דוברין, בקשר לנושאי הלימוד של התלמידים, על דרך המימון ועל התוצאות החיוביות של שהות התלמידים במוסד. חשוב רק לציין, כי לדבריו עיקר המימון בא מהסוכנות היהודית ואילו משען מסבסדת כל ילד בשיעור שבין 25%-35% מהעלות.
הועדה אימצה את עמדת המשיבה מן הטעם שאין זה סביר שהמחוקק התכוון לפטור מתשלום ארנונה גם מוסדות אחרים מלבד בתי אבות ומוסדות ילדים.
להלן קובעת הועדה, כי המערערת קולטת במסגרת המוסד המתנהל בחלקה בני נוער מחבר העמים שגילם מעל 17 שנה ושכבר סיימו את לימודיהם התיכוניים בארצות מוצאם.
לפיכך, נדחה הערר תוך המלצה למשיבה להעניק למערערת תמיכה כספית ממקורותיה כדרך שנתמכים תנועות נוער וארגוני ספורט ולאשר למערערת הנחה בשיעור של 15%.
ב. הראיות בערעור.
בפני הוגש תצהיר של מר שי דוברין, מנהל מוסד אורים.
בתצהיר זה נאמר, כי המוסד משמש כמוסד חינוכי לילדים ונערים ללימודים כלליים ולימודים משלימים בהתאם לנתוני הילדים הנשלחים אליו.
במוסד לא למדו ולא לומדים ילדים שגילם עולה על 18.
בשלוש השנים האחרונות (95-1993), נשלחו ע"י עליית הנוער ילדים בני 17-16 במסגרת פרוייקט "נעלה 16" שהיא תוכנית חינוכית משלימה לילדים עולים מחבר העמים ומארצות אחרות אשר רובם ככולם (97%) שינו את מעמדם ממעמד תייר למעמד עולה, התגייסו לאחר לימודיהם ואף המשיכו ללימודים גבוהים לאחר מכן.
במוסד נמצאו גם החל מספטמבר 1994, 70 ילדים בני 7-4 במסגרת של כיתות גן וכיתות א' בניהולם ובפיקוחם של עמותת "שקד" והמשיבה.
החל מספטמבר 95, גדל מספר הילדים במסגרת זו לכדי יותר מ-100 ילדים ע"י הוספת 30 ילדים ע"י המשיבה ועמותת "שקד".
בחקירתו הנגדית אמר דוברין, כי חלק מהמוסד מושכר לצורך ניהול בי"ס מיוחד ובקשר לכך נחתם הסכם שכירות בין המשיבה ועמותת "שקד".
משען השכירה ביום 1.9.94 למשיבה חלק מהחלקה והמבנים שעליה לצורך הקמת מרכז למידה בשיטה האנתרופוסופית (מש/1) (בפרוטוקול כתוב בטעות בע' 8 "המכללה שכרה שטחים ממוסד אומן" וצ"ל "המועצה שכרה שטחים ממוסד משען").
דוברין קובע שגילאי התלמידים הוא 17-16 ואין הוא מקבל את דברי ורד שהגילאים הם 18-17.
המערערים גם הגישו מסמכים שלטענתם שופכים אור על היקפו של הפטור שניתן.
מסמך אחד הוא מכתב מרכז משען אל מנכ"ל משרד הפנים מיום 3.4.62 (נספח י"א להודעת הערעור) ובו ביקשה משען "לפטור את המוסדות של מרכז משען המפורטים להלן בתי אבות ומוסדות ילדים ממסי עיריה".
בהמשך המכתב מצוין, כי "כל מוסדותינו מוכרים כמוסדות ציבוריים לצרכי סעד וכי מוסדותינו כולם מוסדות הילדים כבתי אבות, אינם מוסדות עסק, אלא נועדו לשרת את הנצרכים מבין חברי ההסתדרות, מעוטי יכולת וחברים הנמצאים במצבים קשים ביותר".
עוד נאמר, כי "מרכז משען היונק אמצעיו ממסי חברי ההסתדרות, משקיע הון רב בהקמת המוסדות ומוציא סכומי כסף גדולים לכיסוי גרעונות ההחזקה השוטפת של כ"א מהמוסדות מדי שנה בשנה".
בנספח למכתב מופיע "אורים מוסד לילדים". בתשובה למכתב זה מודיע מנכ"ל משרד הפנים ביום 30.4.62 למשען, כי "בקשתכם אושרה והודעה על הפטור נמסרה לפרסום ברשומות".
ג. טענות המערערים.
ואלה עיקרי טענות המערערים:
א. הפטור ניתן לכל מוסדות משען ולא רק על כאלה שהם בתי אבות ומוסדות ילדים.
ב.
לחילופין, מדובר במוסד ילד
הפטור ניתן בזמנו בתגובה למכתב הבקשה של המערערת (אשר תוכנו הובא לעיל) ובו מאוזכר מוסד אורים במפורש, בצד כל המוסדות שהיו למרכז משען באותה עת, לרבות מועדוני קשישים ופנסיונרים.
המועצה המקומית עצמה הכירה בעובדה, כי מוסד אורים הוא מוסד חינוכי, שכן במכתבו של עו"ד נחליאלי מיום 12.5.94 אל מנהלת מחלקת הנהלת החשבונות במשען נאמר שהמוסד חויב לשנת 93 לפי סוג 500 המיועד בין היתר למוסדות חינוך.
בם בהסכם השכירות מש/1 בהואיל הראשון מוגדר "אורים" כמוסד חינוכי.
המועצה המקומית ועמותת "שקד" החתומות על מש/1 הצהירו, כי יפעילו במקום 2 כתות לגן ילדים וכיתת בית ספר א' בשנת הלימודים תשנ"ה (ס' 4 להסכם).
לפיכך, מנועה המועצה מלטעון שאין המדובר במוסד ילדים.
אין כל רלבנטיות לטענת המשיבה כאילו השכירה המערערת חלק מהמקום למכללת הגליל, שכן מדובר על הסכם שתחילתו ביום 15.10.95 ותוקפו לשנה. כלומר, אין הוא מתיחס לשנים שבערעור.
על ביהמ"ש לקבוע, כי סיווג הארנונה למוסד אורים הוא 930, המיועד למוסדות חינוך ועל סיווג זה יש להשתית את תשלום אגרת השירות, בשיעור שליש מתשלום דמי הארנונה בהתאם לחוק העזר העירוני, וזאת לאור הפטור שניתן כחוק למשען בגין מוסד "אורים", בין אם פטור זה הוא כללי למשען ובין אם פטור זה הינו פטור למוסדות ילדים, שכן "אורים" הוא מוסד חינוכי לילדים לפי כל פירוש סביר.
ד. דיון ומסקנות.
(א) תחולת הפטור.
1.
הוראת פטור יש לפרש על דרך הצמצום, לא רק באשר הינה בגדר חריג, אלא בעיקר בשל כך
שמתן פטור מארנונה לאדם או גוף מסוים מגדילה מניה וביה את נטל הארנונה על יתר
חייבי הארנונה בתחום הרשות המקומית (השוה גם
2. אינני מוכן לקבל את התיזה כאילו "האישור לצורך פיטורין" שניתן ע"י שר הפנים לצורך סעיף 5(י) לפקודה חל על כל מוסדות משען. ואלה נימוקי:
א. האישור של שר הפנים לפי הסעיף הנ"ל משמעותו היא שהשר סבור שמדובר ב"מוסד מתנדב לשירות הציבור" המשתמש ברכוש שעליו אמור לחול הפטור "אך ורק לצרכי הציבור". אין להניח איפוא שהשר התכוון ליתן פטור לגוף מסוים בלי קשר לתחומי פעילותו והרי יתכן, כי אותו גוף יעסוק ברכוש מסוים גם בפעילות שלא לצרכי הציבור, כגון השכרת חלק מהמקרקעין שלו לגוף לא ציבורי (כפי שאכן קרה גם במקרה הנוכחי כאשר המערערת השכירה - אמנם לא בשנות המס שבערעור - חלק מהחלקה למכללת הגליל).
ב. לפיכך, אין האישור מסתפק בהתיחסות למוסדות משען, אלא אך ורק לבתי אבות ומוסדות ילדים, כנראה מאחר וסבר שחזקה על מוסדות כאלה נועדו לשירות הציבור.
3. נשאלת השאלה מה משמעות "מוסדות לילדים" במסגרת האישור שניתן? ביתר פירוט: המושג "ילד" מהו כולל? האם מדובר במילה נרדפת לקטין, או שמא הוא בא לתאר קבוצה מסוימת בתוך המסגרת הכללית של "קטינים", קרי אותה קבוצה של בני גיל רך עד גיל 13 או 14 או 16.
מבחינה מילולית יום יומית, אין ספק שהחלופה השניה היא הנכונה. הנה כי כן, במילונו של אבן שושן מוגדר ילד (באופן בלעדי) כ"בן מזמן הוולדו ועד גיל בר-מצוה בערך" וילדה מוגדרת כ"בת מזמן היוולה ועד גיל בת מצוה (שתים עשרה שנה בערך)".
במילונים משפטיים הנטיה היא לאמץ את ההגדרה המילונית, דהיינו צמצום המושג
לקטינים בגיל רך. למשל ב-TH ED 5)). BLACKS LAW DICTIONARY נאמר, כי CHILD
פירושו קטין מתחת לגיל 14.
(וראה גם הדוגמאות המובאות תחת אותו המושג במילון של . JOWITT THE
DICTIONARY OF ENGLISH LAW לבסוף, במילון למונחים משפטיים של אליהו מוזס, מוגדר ילד כ"אדם שהוא למטה מגיל 14 או נראה כך".
נראה איפוא, שהן בתפיסה המילולית היום יומית, הן ברוב המכריע של החקיקה והן במילונים המשפטיים, קיימת נטיה ברורה לראות במושג "ילד" מושג המתיחס לקבוצת הגיל הרך דוקא.
4. נראה לי, כי גם מבחינת מטרות הפטור, יש הצדקה לפרשו רק על ילדים בגיל הרך. מתן פטור הוא בעצם תמריץ שנותן הציבור למטרות מסוימות הנראות לו חשובות.
כמובן שאת "מחיר" התמריץ משלם הציבור בכללותו, או לפחות ציבור החייבים בתחום רשות מקומית מסוימת שבה נמצא הנכס שלגביו ניתן הפטור. אין ספק שמתן חינוך הוא מטרה ציבורית חשובה.
מבחינה אידיאלית היה רצוי להגיע למצב שהציבור בכללותו יקח על עצמו את הנטל של החינוך בכל שלביו, מגן הילדים ועד לתואר שלישי באוניברסיטה, אך במצב הנוכחי כתפיו של הציבור אינן "רחבות דין" כדי לשאת מעמסה כזו, בעיקר אולי באשר קיימות מטרות ציבוריות אחרות להן ניתנת עדיפות, כגון צרכי הבטחון.
לפיכך, אין נהוג אצלינו למשל חינוך חינם בכל הגילים ולכל דרגות ההשכלה.
בכל מקרה, ניתנת תמיד עדיפות לקבוצות גילאים נמוכות וככל שהגיל עולה, הנטיה היא שהתמיכה תהיה קטנה יותר.
גם מבחינה הסטורית תחילה הובטח חינוך יסודי חינם ורק בהדרגה הפך גם החינוך בחטיבות הביניים ובחינוך התיכוני לחינוך שהציבור ולא הפרט נושא בו.
בהיקש מן האמור, יש הגיון בכך שפטור מארנונה לא ינתן לכל מוסד העוסק בחינוך, אלא רק למוסדות של בני הגיל הרך.
לשון אחרת, בהתחשב במצב שהיה קיים בשנת 1962 כאשר עוד לא נהוג היה לימוד חינם בבתי הספר התיכוניים, יש להניח ששר הפנים התכוון בדברו על מוסדות ילדים, להעניק הפטור לבני הגיל הרך בלבד.
5. האיזכור של מוסד "אורים" בבקשה למתן הפטור, אין בו ללמד מאומה. לכאורה נראה שבאותה תקופה אכן שימש אותו מוסד כמוסד לילדים בגיל הרך, ועל כל פנים הפטור כפי שניתן אינו מתיחס לכותרת "מוסד אורים" ללא קשר לפעילות המתנהלת ע"י אותו מוסד. נניח למשל שמוסד "אורים" מחליט לקיים במסגרתו מכללה ללימוד משפטים, האם גם אז ניתן לטעון שהפטור חל על המוסד רק בשל כך ששמו לא נשתנה מאז מתן הפטור?
6. בלי לקבוע מסמרות בשאלה מהו הגיל המדויק בו הופך ילד לקטין שאינו ילד (12; 13; 14 או 16), נראה לי שיש לפרש את המושג גם בהקשר לשלב אליו הגיע אותו קטין בהשכלתו.
ככלל, אפילו כיום (שלא לדבר על שנת 1962), אין הציבור נושא במלוא הנטל של החינוך. מעבר לשלב החינוך התיכוני, יש סבסוד מסוים של מוסדות ההשכלה הגבוהה ושכר הלימוד המשולם במוסדות המתוקצבים אינו מבטא את מלוא העלות, אבל התמיכה הציבורית הזאת היא חלקית והיא נופלת בהרבה מהתמיכה בלימוד היסודי עד התיכוני שהוא כיום חינם (או לפחות נחזה להיות חינם, בשים לב לאגרות שונות ומשונות המוטלות על הורי התלמידים).
בשים לב לאמור, ומאחר ובמוסד של המערערת לומדים בני נוער שכבר רכשו להם תעודת בגרות ורק מכינים עצמם לשלב גבוה יותר של לימודים, הרי ללא קשר לשאלה אם החניכים הם בני 16 או 17 - לא להם ולא לשלב החינוכי אליו הגיעו נתכוון הפטור.
יצוין, כי ברוב המקרים ההכנה לקראת לימודים גבוהים נעשית בישראל רק אחרי הצבא ורק במקרה זה כשמדובר בנוער הבא מחו"ל ושיש רצון להניעו להשאר בארץ מקדימים את ההכנה האמורה לשלב מוקדם יותר. לכן מבחינה ענינית יש לראות את המפעל החינוכי של המערערת כמתיחס בעצם לבני אדם בוגרים שנשלחו כמעין "חיל חלוץ" לפני משפחותיהם המצויים עדיין בארצות נכר ורק מבחינה טכנית הם עדיין קטינים.
בודאי אין להתיחס אליהם כאל ילדים. מה גם שלא כמקובל לגבי ילדים הנמצאים בדרך כלל במצב של תלות פיזית ונפשית בהוריהם.
הם נמצאים בארץ ברשות עצמם הרחק מהוריהם ומאפוטרופוסיהם וזהו אינו סטטוס של "ילד" במובנו המקבול של המושג.
7. לאור האמור, סבורני, שהפטור אינו חל על ענינם של המערערים, וזאת בלי להכנס לשאלה האם לאחר מתן האישור של שר הפנים, עדיין מורשה ביהמ"ש לערוך בדיקה משלו אם מדובר ב"מוסד מתנדב לשירות הציבור" והאם "נעשה שימוש ברכוש אך ורק לשירות הציבור"? אעיר רק, כי השכרה של חלק מהחלקה לאחרים בתמורה ולו גם ע"מ שאותם אחרים ישתמשו במקום להחזקת מוסד לחינוך ילדים בגיל הרך אינו בגדר שימוש לצרכי הציבור בלבד, שכן לכאורה ככל שנוגע הדבר לבעל המקרקעין זוהי השכרה מסחרית ככל השכרה אחרת. "לתמורה" לכאורה אין "ריח", ומה לי השכרה לצרכי חינוך או לצרכי איטליז או לכל מטרה אחרת.
מבחינת המשכיר המטרה היא אחת: לעשות ריווח מההשכרה.
לפיכך, סבורני, שאין הפטור חל על המערערת ומבחינה זו נדחה הערעור.
לצרכי אגרת שירותים כאמור מועלית בערעור גם שאלת הסיווג של המוסד. לכאורה, אין מקום לדיון בנושא זה, שכן הוא לא מאוזכר כלל בהחלטת ועדת הערר, אך מאחר ושני הצדדים התיחסו אליו בסיכומיהם אקבע את עמדתי בשאלה זו.
הבעיה כפי שאני מבין אותה היא, האם החלקה משמשת למגורים או שמא היא בגדר "מוסד חינוך" (סיווג 930) המופיע תחת הכותרת הכללית של "נכסים שאינם משמשים למגורים" בהודעה על היטל הארנונה שהוצא ע"י המועצה המקומית בתוקף סמכותה לפי חוק ההסדרים במשק המדינה, (תקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב) התשנ"ג-1992.
לדעתי, אין ספק שמוסד אורים הוא מוסד חינוך במובן סיווג זה.
אמנם מדובר בחינוך בתנאי פנימיה והחניכים מתגוררים בו, אך לדעתי יש לאמץ פה את מבחן העיקר והטפל. מטרת שהותם של החניכים במוסד היא חינוכית. המגורים הם אך טפלים למטרה עיקרית זו.
הסיווג צריך להקבע לפי המטרה העיקרית ולא לפי האמצעים והשגתה של אותה מטרה.
בנסיבות אלה סבורני, שצודקת המערערת שחל על החלקה הסיווג 930 ובענין זה יש לקבל את הערעור.
אין צו להוצאות.
ניתן היום 30.04.96 בהעדר הצדדים.