מראה מקום: פ"ד ל (2) 398

 

אודות פסק הדין

 ערעור אזרחי מס' 846/75

 

   1. עוניסון - חברה לבנין בע"מ

   2 ניסים עובדיה

 

 נגד

 

   אלכסנדר דויטש, ו-8 אח'

 

 בבית-המשפט העליון בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים [27.1.76, 11.3.76]

 

לפני השופטים ברנזון, ויתקון, בייסקי

 

 תקנות סדר הדין האזרחי, תשכ"ג-1963 [קה"ת 1477, ע' 1869], תקנות 312, 264(א)(1) - חוק המכר, תשכ"ח-1968 [סה"ח 529, ע' 98], סעיפים 2, 9(ב) - חוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א-1970 [סה"ח 610, ע' 16], סעיפים 22(א), 24, 1 (הגדרת "אכיפה"), 3 - דבר המלך במועצה, 1922 [חא"י, כרך ג, ע' 2738], סימן 46.

 

 הערעור נסב על מינוי כונס נכסים קבוע על נכסי המערערים באתר בניה שבו עסקו בבניית בית-דירות, על-מנת להשלים את בניית הבית במקומם ולמסור את הדירות לרוכשיהן.

 

 בית-המשפט העליון פסק -

 

 א. המרצת-פתיחה הינה דרך נאותה וראויה לתובענה הנדונה (ע' 401 - ה).

 ב. ניתן להשתית תובענה למינוי כונס נכסים כאמצעי ראשי למימוש זכויות בנכס (ע' 403 - למעלה).

 

 


= 399 =

 

 

 

 ג. (1) יש לפרש את חוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה) מתוכו הוא, אם כי ניתן לבחון שאלות שאין הוא משיב עליהן באספקלריה של הפסיקה האנגלית. (ע' 404 - ב, ג).

 

 (2) סעד האכיפה הינו כיום הסעד הראשוני והעיקרי בכל מקרה של הפרת חוזה.

 

 (3) חוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה) משלים ומכתיב את סוגי התרופות והסעדים, בהכלילו בגדר אכיפה גם "צו לתיקון תוצאות ההפרה וסילוקן".

 

 (4) מינוי כונס נכסים הינו דרך נאותה לסילוק תוצאות ההפרה של חוזה בניה (ע' 405 - למעלה).

 

 (5) מינוי כונס הנכסים לשם השלמת הבניה בענין דנן היה במקומו ואין להתערב בו.

 

 פסקי-דין של בית-המשפט העליון שאוזכרו:

 

 [1] המ' 324/62 - "קפריש" הפצת מכוניות בע"מ נגד קרן קימת לישראל בע"מ:

 פד"י, כרך טז, ע' 1351, 1354.

 [2] ע"א 689/74 - בשמת, חברה להשקעות ופיננסים בע"מ, ואח' נגד עירית אילת:

 פד"י, כרך כט(2), ע' 281.

 [3] ע"א 224/47 - אינג' א' ד' טחורש ואחיו, ירושלים נגד יעקב שצ'ופק, ואח':

 פד"י, כרך ב, ע' 414; פי"ם, כרך ה, ע' 170.

 [4] ע"א 71/66, 72/66 - אמלגמייטד פוד פרודקטס לימיטד, ואח' נגד ליאון יהודה ליב וורהפט, ואח': פד"י, כרך כ(3), ע' 121, 127.

 

 פסקי-דין של בתי-המשפט המחוזיים שאוזכרו:

 

 [5] המ' 687/47, תל-אביב - יששכר בן שלום שרעבי (מוצרי) נגד דוד סעדיה, ואח': המשפט, כרך י, ע' 107.

 

 פסקי-דין ארצישראליים שאוזכרו:

 

 [5] המ' 687/47 תל-אביב - יששכר בן שלום שרעבי (מוצרי) נגד דוד סעדיה, ואח'; המשפט, כרך י, ע' 107.

 

 פסקי-דין ארצישראליים שאוזכרו:

 

[6] C.A. 88/39 - ALI EL MUSTAKIN; MOHAMMAD EL MUSTAKIM V. PALESTINE

(ASHRAI BANK, LTD.; ROSE T. WOLFE: (1939) 6 P.L.R. 470; (1939

.S.C.J. 408; (1939) 6 CT.L.R. 129

 

 פסקי-דין אנגליים שאוזכרו:

 

;‎[7] WOLVERHAMPTON CORPORATION V. EMMONS: (1901) 1 K.B. 515, 522-523

.L.J.K.B. 429; 84 L.T. 407; 49 W.R. 553; 17 T.L.R. 234; 45 SOL 70

.JO. 256, C.A

 

 


= 400 =

 

 

 

(‎[8] RYAN V. MUTUAL TONTINE WESTMINSTER CHAMBERS ASSOCIATION: (1893

.CH. 116. 128; 62 L.J.CH. 252; 67 L.T. 820; 41 W.R. 146; 9 T.L.R 1

.SOL. JO 45: 2R 156. C.A 32 ;72

(‎[9] CARPENTERS ESTATES, LTD V. DAVIES: (1940) 1 ALL E.R. 13, 17; (1940

 .CH. 160; 109 L.J.CH. 92; 162 L.T. 76; 56 T.L.R. 269; 83 SOL. JO

 .960

 

;‎[10] KENNARD V. CORY BROTHERS AND COMPANY, LTD.: (1922) 2 CH. 1, 17

A.C. 521; 90 L.J.CH. 221; 125 L.T. 98; 85 J.P. 129; 37 1 )1921)

.T.L.R. 343; 19 L.G.R. 14, H.L

 

 הערות:

 

 1. למינוי כונס נכסים, עיין: ע"א 522/72 - מדינת ישראל נגד כונסי נכסים של החברה וולטקס צמרון תשלובת טקסטיל בע"מ: פד"י, כרך כז(2), ע' 393.

 2. (א) לזכות לאכיפה, לפי סעיף 3 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א-1970, עיין: א' ידין, חוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א-1970, פירוש לחוקי החוזים בעריכת ג' טדסקי, ע' 44.

 (ב) לאי-מתן צו לביצוע-בעין של חוזה בניה, המחייב "פיקוח מתמיד",

 עיין: .‎CHITTY ON CONTRACTS, 23RD ED., VOL. 1, S 1531

512258968

 

 ערעור על פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי, תל-אביב-יפו (השופט ש' אשר), מיום 11.11.75, ב-ה"פ 4629/75. הערעור נדחה.

 

               א' בכר - בשם המערערים; ד' בר-אל - בשם המשיבים

 

פסק-דין

 

 השופט ברנזון: לפנינו ערעור על מינוי כונס נכסים קבוע על נכסי המערערים באתר בניה שבו עסקו בבניית בית דירות, על-מנת להשלים את בניית הבית במקומם ולמסור את הדירות לרוכשיהן. חושבני, שבכך עשה כב' השופט אשר פריצת דרך חשובה ומועילה לאכיפת חוזי בניה מסוג זה, כשהם מופרים על-ידי קבלני בנין באי-השלמת הבניה ואי-מסירת הדירות לקונים במועדן.

 

 העובדות החשובות לענין, כפי שנקבעו על-ידי בית-המשפט המחוזי ושבעיקרן אינן שנויות במחלוקת, הן כלהלן: המערער רכש ממשיב מס' 9 ואשתו ורשם על שמו חלקת קרקע בכפר-סבא. בתמורה התחייב למסור להם, תוך שנתיים מיום עשיית החוזה ביום 26.11.72, שתי דירות בבית שיוקם על החלקה. לבניית הבית הקים המערער חברה, היא המערערת השניה, וזו החלה בהקמת בית בן תשע דירות. בד בבד עם התחלת הבניה התקשרו המערערים עם קונים לרכישת שש הדירות שנותרו למכירה, לאחר שאחת הובטחה לחתנו של המערער, ונקבעו מועדים שונים למסירת הדירות לרוכשיהן. בפועל לא הושלמו הדירות ולא נמסרו לבעליהן במועדים הקבועים ואף העבודה בבנין הופסקה. לפנייתם של אלה למערער, נדרשו לשלם סכומים נוספים על המחירים המוסכמים עבור התייקרות הבניה, בניגוד לחוזי. כיון שכך, פנו המשיבים לבית-המשפט בהמרצת-פתיחה בה ביקשו

 

 


= 401 =

 

 

 

 למנות כונס נכסים לכל רכושם של המערערים ולהעניק לו את כל הסמכויות שבידי בעלי הרכוש, לרבות הסמכות לנהל המשך ולהשלמת בניית הבית הנדון. יחד עם זאת ביקשו המשיבים למנות כונס נכסים זמני, והוא נתמנה על רכוש המערערים שבאתר הבניה של הבית. לבסוף, נעתר בית-המשפט גם לבקשה העיקרית ואישר את המינוי הזמני של כונס הנכסים כמינוי של קבע. המינוי נעשה לגבי חלקת האדמה נשוא הדיון וכל הבנוי עליה והקשור אליה באופן קבוע וכל נכסי המערערים המצויים באתר בניה זה, וכן לגבי הזכויות והתביעות הכספיות של המערערים בקשר עם הדירות שבבית ההולך ונבנה. על כונס הנכסים הוטל "לדאוג להשלמת הבניה של הבית המשותף האמור כדי לאפשר מסירת הדירות שבו לרוכשיהן בהתאם לתנאי התקשרויותיהם, ולמסור דירות אלה לרוכשיהן כנגד תשלום כל חובותיהם בגין דירות אלה".

 

 כלפי מינוי זה מופנה הערעור שלפנינו, והטענות העיקריות של המערערים הן אלה:

 

 1. המרצת-פתיה איננה הצורה המתאימה לתובענה בנושא הדיון.

 2. אין להשתית תובענה על מינוי כונס נכסים כסעד יחידי ועיקרי, ולא כסעד-ביניים.

 3. מכל מקום, לא נתקיימו התנאים למינוי כונס כזה.

 4. אין לבצע חוזה בניה באמצעות כונס כשליח של בית-המשפט.

 

 אדון בטענות אלה כסדרן, ואקדים ואומר שאינני מוכן לקבל אף אחת מהן.

 

 1. המרצת-פתיחה. תקנה 312 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשכ"ג-1963, מאפשרת לפנות לבית-המשפט בהמרצת-פתיחה בקשר לחוזה למכירת מקרקעין ולבקש החלטה "בכל שאלה המתעוררת לרגל דרישה או התנגדות או תביעת פיצויים, או בכל שאלה אחרת הנובעת מתוך חוזה המכר או הכרוכה בו, ואינה נוגעת לקיומו או לתקפו של החוזה". כאן אין איש כופר בתקפם של החוזים, והסכסוך הוא על השלמת הדירות ומסירתן לרוכשיהן בלי שיידרשו לשלם סכומים נוספים על התשלומים המוסכמים.

 מחעוררות איפוא שאלות מהסוג הנ"ל שההחלטה בהן יכולה להיעשות בהמרצת-פתיחה.

 אלא מאי? כאן נדרש צעד נוסף, והוא מינו כונס נכסים כשליח של בית-המשפט להגשמת ההחלטה בשאלות אלה. דבר זה, שאינו אלא פועל-יוצא מטיבו של הענין הנדון, אינני יכול לראות במה פוגם הוא את ההליך של המרצת-פתיחה, שהוא הצורה הנאותה לנשוא הדיון.

 

 ברם, אפילו תאמר שתובענה כזאת, שבה מבוקש מינוי כונס נכסים כסעד עיקרי בקשר לחוזה למכירת מקרקעין, אינה כלולה בתקנה 312, עדיין אין זאת אומרת שאי-אפשר להגישה על-פי המרצת-פתיחה. אומר השופט זוסמן בספרו על סדרי הדין האזרחי (מהדורה רביעית, סעיף 82, בראש ע' 76):

 

 "חוג הענינים היכולים להתברר על דרך המרצה אינו סגור.... במרוצת הזמן יתווספו בוודאי ענינים אחרים של שימוש בהמרצה כהמרצת פתיחה, שאינם כתובים היום בתקנות".

 

 


= 402 =

 

 

 

 השאלה החשובה בכל מקרה כזה היא: "אם דרך של המרצה היא קצרה, נוחה ומניחה את הדעת" (המ' 687/47, תל-אביב, [5]). ברור איפוא, שכאשר השאלות שבמחלוקת אינן מסובכות והענין דורש הכרעה מהירה, מוטב לבררו על דרך המרצת-פתיחה. במקרה שלפנינו, כבר ראינו כי הדרך הנאותה לבירור השאלות המהותיות שבמחלוקת היא הדרך של המרצת-פתיחה, וענין המינוי של כונס נכסים בקשר לכך אינו אלא פועל-יוצא מזה. דבר זה אינו מחייב בירור ענינים נוספים שבעובדה ומעורר רק שאלות משפטיות חדשות. לבירור שאלות משפטיות ודאי שהמרצת-פתיחה היא הצורה המתאימה ביותר, כמו שאמרתי ב-המ' 324/62, [1], בע' 1354:

 

 "משנשארו כאן שתי שאלות חוק גרידא והמחלוקת בענינים שבעובדה אינה נראית כגדולה או כרצינית ביותר, הרי שהדבר הוא ,גם נוח וגם צודק לטפל בו בדרך הקצרה של המרצה'."

93536836661

 

 גופו של הענין הוא כזה שהכרעה מהירה בו חשובה ביותר לכל הצדדים. בעוד שהמשיבים מצפים לקבל את דירותיהם שהיו צריכים לקבלן מלפני זמן רב, הפסיקו המערערים את העבודה בבנין. מינוי אדם על-ידי בית-המשפט לחידוש העבודה ולהשלמת הבית הוא צורך דחוף וממש חיוני בשבילם. מצד שני, הבניה הולכת ומתייקרת, וככל שמקדימים את השלמתה מקטינים את ההוצאה הכרוכה בכך, וזה לטובת המערערים. מכל בחינה שהיא ברור שהמרצת-הפתיחה כפי שהוגשה היתה דבר בעתו.

 

 2. תובענה למינוי כונס נכסים כסעד יחידי, האמת היא שאין זו תובענה רגילה ומקובלת. מקובל שבתובענה למימוש זכויות מתבקש בית-המשפט למנות כונס נכסים כאמצעי-עזר. תקנה 264(א)(1) לתקנות סדר הדין האזרחי קובעת, כי בית-המשפט רשאי, "אם הדבר נראה לו צודק ונוח.... למנות כונס נכסים,.... בין לפני מתן פסק הדין ובין לאחריו". על-אף הלשון הברורה הזאת, שאינה מגבילה את שיקול-דעתו של בית-המשפט אלא שהדבר ייראה לו "צודק ונוח", עד שניתן לאחרונה פסק-הדין ב-ע"א 689/74, [2], שררה הדעה שנקבעה ב-ע"א 224/47, [3], כי בית-המשפט ישתמש בסמכותו למנות מקבל נכסים רק בשלושת המקרים הבאים:

 

 "(א) כדי לשמור על הרכוש, נשוא המחלוקת, בזמן שקיים סכסוך התלוי ועומד לפני בית-המשפט;

 (ב) לשמור על רכוש הנתון בסכנת השמדה על-ידי אנשים (מסויימים);

 (ג) לשם ביצוע פסקי-דין במקרים ידועים."

 

 בא פסק-הדין האחרון ב-ע"א 689/74, [2], וקבע מפי השופט עציוני כי לגבי סוגי המקרים שבהם יהיה "צודק ונוח" למנות כונס נכסים, "יש להשאיר מרחב סביר לשיקול-דעתו של השופט, בהתחשב בהתפתחות הצורות המשפטיות של עסקי המסחר והכלכלה, והיקפן העצום". אף כי דברים אלה נאמרו בקשר למינוי כונס נכסים על-פי תקנות סדר

 

 


= 403 =

 

 

 

 הדין האזרחי כאמצעי-עזר למימוש זכויות, חושבני כי הרעיון הטמון בהם יכול להועיל גם למקרה כמו זה שלפנינו בדבר תובענה למינוי כונס נכסים כאמצעי ראשי למימוש זכויות בנכס. במסקנתו הנ"ל, הסתמך השופט עציוני, בין השאר, על מה שנאמר בפסק-הדין מתקופת המנדט ב-ע"א 88/39, [6], ושהוא ראה בו "הביטוי הטוב ביותר למצב המשפטי בקשר למינוי כונס נכסים":

 

 "מטרת מינוי מקבל נכסים היא הבטחת רכוש לזכותם של הזכאים לו. מקבל נכסים ימונה בדרך-כלל:

 (1) כדי לאפשר לאנשים המחזיקים זכויות ברכוש ליהנות מזכויות אלה;"

 

 ובהמשך באה אמירה מאד חשובה:

 

 "צו יכול להינתן גם כאשר המינוי הכרחי כדי אפשר למבקש להשיג את זכויותיו."

 

 ולבסוף באות מילות הזהירות והאזהרה הרגילות:

 

 "מינוי מקבל נכסים הינו תרופה שביושר. כתרופה שביושר לבית-המשפט או לשופט שיקול-דעת מלא באשר לנתינתה או לאי-נתינתה. שיקול-דעת זה אין להשתמש בו אלא בזהירות ותוך ראיית כל הנסיבות החשובות לענין....".

 

 גם דברים אלה נאמרו בקשר למינוי כונס נכסים זמני, אבל אינני רואה מדוע לא יחולו גם על מקרה כמו זה שלפנינו, שהעיקר בו - שהמשיבים מבקשים לממש את זכויותיהם בדירות שרכשו, ובלי מינוי אדם מטעם בית-המשפט, אשר ישלים את בנייתן, אינם יכולים ליהנות מהן.

 

 3. קיום התנאים למינוי כונס נכסים. כב' השופט אשר ראה באור נכון צד זה של הבעיה ולפיכך נענה למשיבים ומינה את כונס הנכסים המבוקש וצייד אותו בסמכויות הדרושות. כב' השופט גם בחן את הענין מנקודת מבט אחרת, כלומר, באיזה תנאים ניתן למנות כונס נכסים לביצוע עבודות בניה בנכס שנתפס על-ידו. לשם כך פנה תחילה לחוקים החדישים שלנו, הנוגעים לענין, הלוא הם חוק המכר, תשכ"ח-1968, וחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א-1970, אך לא מצא בהם תשובה מספקת לעניננו. הוא הזכיר את סעיף 2 לחוק המכר, שלפיו "חוזה להספקת נכס שיש להפיקו או לייצרו, רואים אותו כחוזה מכר", וכן את סעיף 9(ב) שלפיו על המוכר למסור את הממכר לקונה תוך התקופה המוסמכת, ואם לא קיים המוכר את התחייבותו בענין זה, זכאי הקונה לתרופות המפורטות בחוק התרופות. אבל בחוק זה לא מצא תרופה ישירה של מינוי כונס נכסים. הוא סבר שאולי ניתן לחשוב על תרופה זו של מינוי כונס נכסים בשל הפרת חוזה-מכר

 

 


= 404 =

 

 

 

 על-פי האמור בסעיף 22(א) לחוק התרופות, המאפשר לבית-המשפט להעניק "כל סעד אחר". אבל גם אז נשארת התרופה הזאת ערטילאית, כי הסעיף אינו נותן הדרכה מתי ובאיזה מקרים ניתן למנות כונסי נכסים ומה הסמכויות שניתן להעניק להם. לפיכך הלך אל המקורות האנגליים, חיפש ומצא בהם סמוכין למינוי כונס נכסים במקרה שכרוך בו ביצוע-בעין של חוזה, ולא ראה מניעה שבנסיבות המקרה הנוכחי תורחב תחולה גם על מינוי כונס נכסים אשר ימשיך בביצוע חוזה בניה במקומו של קבלן.

 

 לגבי ההסתייעות כאן בפסיקה האנגלית, ברצוני להקדים ולאמר שאינני שולל אותה מכל וכל, אבל עלינו להבהיר לעצמנו את משמעותה האמיתית ולשמור על גבולותיה הנכונים. לאחר שסעיף 24 לחוק התרופות קבע בפירוש שסימן 46 לדבר המלך במועצתו לא יחול על הענינים שחוק זה דן בהם, אנו משוחררים מן החובה להחיל את הכללים של המשפט האנגלי על התרופות הנדונות בו, אפילו נוצר חלל במצב החוקי שלנו בנושא פלוני. יתר-על-כן, סבורני שגם בלי ההוראה המפורשת שבסעיף 24, יכולנו לאמר שבפרשנותו של חוק מקורי של הכנסת, השונה במתכונתו ובתכנו בהרבה דברים מן הקיים באנגליה וממה שהיה קיים אצלנו לפניו, צריכה לבוא מתוכו הוא, ואין אנו צריכים להיזקק לפסיקה חיצונית על-מנת לפרש את החוק, או ניבים ומילים שבו, ובכלל להיזקק למשפט זר ביחס אליו. יחד עם זאת, גם לגבי חוק כזה, עם או בלי סעיף 24 שבו, וכמו לגבי כל ענין אחר, אנו רשאים לשאוב השראה והנחיה מן הפסיקה והפרקטיקה של כל שיטת משפט של ארץ תרבותית אחרת שהנושא הנדון מוסדר בה בצורה דומה. בייחוד רשאים אנו לשאוב מן הפסיקה והפרקטיקה של ארצות המשפט האנגלו-סקסי, שיסודות המשפט שלהן דומים לאלה שלנו.

 בהתאם לכך, אם אמנם אין בחוק התרופות תשובה לשאלה המתייצבת כאן בדבר אפשרות אכיפה בחוזה הנדון באמצעות כונס נכסים, ודאי שהיטיב כב' השופט אשר לעשות כשבחן את השאלה באספקלריה של הפסיקה האנגלית ובעזרתה הגיע למסקנה שבנסיבות המקרה ניתן הדבר להיעשות. אני מקבל את מסקנתו והנמקתו. אבל אינני רואה צורך להיכנס לפרטי הדברים, כי לדעתנו ניתן להגיע לאותה מסקנה גם על-פי חוק התרופות עצמו, מבלי להזדקק למקורות החיצוניים ממנו.

 

 חוק התרופות הרחיב את סוגי התרופות והסעדים שניתן להעניקם על- פיו בקשר לאכיפת חוזה ואת היקפם. המונח "אכיפה", כפי שהוא מוגדר בסעיף 1 לחוק, טומן בחובו אפשרויות חדשות ופותח אפקים חדשים שלא ידענום עד כה. "אכיפה" כוללת לא רק צו לסילוק חיוב כספי או צו-עשה אחר או צו-לא-תעשה (שגם הוא בבחינת חידוש), אלא גם - וכאן החידוש העיקרי - "צו לתיקון תוצאות ההפרה ולסילוקן".

 זוהי צורה לגמרי חדשה של אכיפת חוזה, והיא פותחת אפשרויות רבות להשלמת ולהרחבת הצורות הרגילות של צווי ביצוע-בעין.

 

 לפי הפתיחה של סעיף 3 לחוק התרופות, הכלל הוא ש"הנפגע זכאי לאכיפה".

 ואם עוד לפני היותו של חוק זה נהגנו לפי הכלל שצו לביצוע-בעין של חוזה למכירת מקרקעין ניתן כדבר שבשיגרה, לא-כל-שכן בדירה שנרכשה למגורי משפחת הקונה, הרי שכיום

 

 


= 405 =

 

 

 

 אחרי חוק התרופות נעשה הדבר הזה נחלת הכלל. בכל מקרה - מלבד באלה המנויים בסיפא של סעיף 3 - ייאכף כל חוזה על-פי תביעת הנפגע כדבר מובן מאליו. זהו כיום הסעד הראשוני והעיקרי בכל מקרה של הפרת חוזה. והוא יינתן אלא אם האכיפה הישירה נמנעת על-פי אחד מארבעת הסייגים שבהמשכו של סעיף 3. אם כך הוא הדבר, כיצד ניתן לסלק את התוצאות של הפרת חוזה בניה על-ידי הפסקת העבודה ואי-מסירת הדירות שנרכשו במועדן אם לא על-ידי מינוי אדם שיטול את התפקיד של השלמת העבודה במקום הנתבע?

 

 4. אכיפת ביצוע חוזה בניה על-ידי כונס כשליח של בית-המשפט. מארבעת הסייגים הנ"ל, היחידי שיש לו שייכות לעניננו הוא השלישי הקובע שאין לאכוף את החוזה אם "ביצוע צו האכיפה דורש מידה בלתי סבירה של פיקוח מטעם בית משפט או לשכת ההוצאה לפועל".

 

 הפסיקה האנגלית, וכמוה הפסיקה המקומית עד לחקיקת חוק התרופות, גרסה כי בדרך-כלל חוזה שביצועו נמשך והולך ומחייב פיקוח מתמיד או לזמן ארוך, אינו

 ניתן לאכיפה על דרך של ביצוע-בעין. ראה, ,‎WOLVERHAMPTON CORP. V. EMMONS

 [7] (1901); ע"א 71/66, 72/66, [4], בע' 127, פסקה 6. והרי חוזה לבניית בית הוא כזה ועל-כן הכלל הוא שבדרך-כלל אין הוא ניתן לביצוע-בעין. המחבר טרייטל בספרו על חוק החוזים (מהדורה 3, ע' 844), מסביר שישנם כנראה שלושה נימוקים לכלל הזה: פיצויים עשויים להיות תרופה מספקת; החוזה עלול להיות לא בורר במידה מספקת; ביצוע-בעין עלול לדרוש יותר פיקוח מכפי שבית-משפט מסוגל לקבל על עצמו. ומיד מוסיף המחבר המלומד ואומר:

 

 "ברם, כאשר שני הנימוקים הראשונים אינם קיימים, בפועל יתעלם בית-המשפט  מן  הנימוק  השלישי ויצווה על ביצוע-בעין."

 

 משמע, שמבין שלושת הנימוקים דלעיל, הנימוק השלישי הוא הפחות חשוב וכשלעצמו לא ישמש מניעה לאכיפת ביצוע-בעין של חוזה בניה. אצלנו לפי חוק התרופות הנימוק הראשון בכלל אינו קיים עוד.

 

 התנאים למתן צו ביצוע-בעין של חוזה בניה הם אלה:

 

 "1) העבודה מפורטת כדבעי;

 

 2) פיצויים לא יפצו את התובע במידה מספקת;

 

 3) הנתבע מחזיק בקרקע שעליה צריכה להתבצע העבודה" (טרייטל,  שם,  בע'  844)

 

 בענין [WOLVERHAMPTON CORP. ]7 הנ"ל אמר שומר המגילות השופט סמית

 (SMITH) בע' 523-522:

 

 


= 406 =

 

 

 

 "אם אדם התחייב לבנות בית על חלקת קרקע לפי תכניות מפורטות מסויימות, וקיבל את העברת הקרקע בתנאי שיעשה כן, מדוע יותר לו לסוב אחורנית ולסרב לבצע את החוזה, ביחוד כאשר פיצויים לא יפצו את האדם שעמו עשה את החוזה?"

 

 אחרי אמירה זו מביא שומר המגילות מדברי השופט קיי (KAY) בפסק-דינו בענין

 ,RYAN V. MUTUAL TONTINE WESTMINSTER CHAMBERS ASSO., (1893) 1 CH. 116, 128 [8] ובהם הנימוק שבית-המשפט לא יצווה על ביצוע-בעין של חוזה בניה מפני שאין ביכלתו לפקח על עבודה כזאת, ואגב אורחא אומר שומר המגילות שמעולם לא יכול היה לעמוד על כוחו של נימוק זה. ברוח זאת אומר המלומד טרייטל (בע' 843):

 

 "מגזימים יתר על המידה ביחס ל,קושי' זה של פיקוח. ברוב המקרים, די בקיומו של צו מבית-המשפט למנוע הפרה מכוונת. כנראה ששום קושי מעשי לא נתעורר באותם המקרים שבהם ציוו בתי-המשפט על ביצוע-בעין של חוזי בניה.

 אם הנתבע יעמוד במריו יוכל בית-המשפט למנות מומחה מטעמו לפקח על הביצוע."

 

 לזה הייתי מוסיף ואומר: למה לחכות עד שיוכח שהנתבע עומד במריו ובמקרה מתאים לא להקדים רפואה למכה על-ידי מינוי אדם מטעם בית-המשפט שידאג לביצוע העבודה במקום הנתבע? עד כמה מנופח באמת הקושי הזה בדבר הפיקוח של בית-המשפט, ניתן להיווכח מהתפתחות הענינים במקרה שלפנינו.

 משנתמנה כונס הנכסים הזמני וניתן לו הכוח להשלים את בניית הבית, הוא פרסם מכרז. המערער השתתף במכרז אך זכה בו קבלן אחר שהציע מחיר יותר זול. לבסוף, משהסתלק קבלן זה, קיבל המערער את העבודה מהכונס על-פי הסכם והוא מבצעה תחת פיקוחו. הרי שהכל שפיר, הכונס קיים, העבודה מתבצעת ולמשיבים סיכוי סביר לקבל את דירותיהם בזמן הקרוב.

 

 אגב, במשך הזמן חלה תזוזה בתנאי הנוגע למקום הבניה. לא עוד על

 קרקע שהנתבע רכש מאת התובע כאמור בפרשת, [WOLVERHAMPTON ]7 הנ"ל, כי די בכך שהקרקע היא בידי הנתבע ולאו דוקא שנרכשה מאת התובע: ראה

 ,CARPENTERS ESTATES LTD. V. DAVIES, (1940) 1 ALL E.R. 13, 17

 [BROS. & CO., (1922) 2 CH. 1, ]10  [9] שבו נאמר על-ידי השופט

 וורינגטון (WARRINGTON) )בע' 17) שניתן לאכוף ביצוע עבודה שצריכה להיעשות באדמת התובע, באין גורם המפריע לביצועה. כלומר, העובדה שהתובע מרשה לעשות את העבודה באדמתו ואין מי שעשוי למנע, מספיקה כדי לחייב את הנתבע לבצעה.

 

 אמת, המשיבים לא ביקשו במפורש ביצוע-בעין של החוזים שלהם עם המערערים, והסתפקו בבקשת מינוי כונס נכסים לשם השלמת הבניה. אבל, האם אין הדבר הראשון כלול בבקשה השניה ומשתמע ממנה? מכל מקום, מאחר ובפועל נתקיימו כאן התנאים

 

 


= 407 =

 

 

 

 הדרושים לאכיפת החוזים, וכחלק מהאכיפה "לתיקון תוצאות ההפרה או לסילוקן" דרוש מינוי כונס נכסים, חושבני שהמינוי שנעשה על-ידי השופט המלומד היה במקומו ואל לנו להתערב בזה. אף באנגליה, שאין בה הוראת חוק מפורשת כזאת,

 רווחה הדעה המובאת ב-KERR ON RECEIVERS )מהדורה 14, ע' 61), ש"אם לכאורה נראה שישנה סיבה טובה לביצוע-בעין של חוזה, יוכל בית-המשפט להיענות לבקשה בהמרצה ולמנות כונס נכסים". אצלנו, נוכח הוראות החוק הנ"ל, לא-כל-שכן.

 

 על יסוד האמור לעיל, אנו מחליטים לדחות את הערעור ומחייבים את המערערים לשלם למשיבים את הוצאות הערעור בסכום כולל של 5,000 ל"י.

 

 ניתן היום, ט' באדר ב', תשל"ו (11.3.1976).

 

 

 


 

מפתח עניינים:

- דיון אזרחי - המרצת פתיחה - מינוי כונס נכסים

 

המרצת-פתיחה כדרך נאותה לתובענה למינוי כונס נכסים קבוע להשלמת בניה.

 

- דיון אזרחי - סעדים - כונס נכסים

 

מינוי כונס נכסים קבוע להשלמת בניה בנכס - כאמצעי ראשי למימוש זכויות.

 

- חוזים - אכיפה - כונס נכסים

 

הרחבת תרופת האכיפה - והכללת צו לתיקון תוצאות ההפרה וסילוקן בגדרה - סעד האכיפה כסעד ראשוני ועיקרי - מינוי כונס נכסים כדרך נאותה לסילוק תוצאות הפרה.

 

- סילבוסים - דיני חוזים - ד"ר יהודה אדר - תרופות בשל הפרת חוזה

 

חריג הפיקוח.

 

 תגיות: המרצת פתיחה | כונסי נכסים | סעדים | עניינים הנדונים בהמרצת פתיחה | אכיפת חוזה

512240446