מראה מקום: פ"ד לא (2) 33

 

אודות פסק הדין

 ערעור אזרחי מס' 221/75

 

                     לינדה שוורץ נגד מקס שוורץ, ו-2 אח'

 

 בבית-המשפט העליון בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים [28.11.76, 3.2.77]

 

לפני מ"מ הנשיא (לנדוי), והשופטים ויתקון, עציוני

 

 הסכסוך בין הצדדים, אלמנת המנוח ויורשיו האחרים, נסב על כספים שבחשבונות בנק, שפתח המנוח על שמו ועל שם אשתו במשותף.

 

 בית-המשפט העליון פסק -

 

 א.   (1)  כספים שאינם אלא מימוש זכויות שהיו קיימות בידי אחד מבני- הזוג עוד מלפני נישואיו, לא מימלא ולא בלי ראיה כלשהי המאשרת כוונה כזאת ניתן לראותם כחלק מהרכוש המשותף.

 

 

 (2) אם כל הכסף הנדון כאן היה מיועד לשמש לשני בני-הזוג ולמי שיישאר מהם בחיים, אי אפשר לומר שעל-ידי הפקדתו בחשבון על שני שמות הפך אותו כסף שעד אז היה רכושו של המנוח בלבד, לרכושם המשותף של בני-הזוג.

 

 פסקי-דין של בית-המשפט העליון שאוזכרו:

 

 [1]  ע"א 155/73 שמואל שרון נ' אסתר ליבוב, ואח', פ"ד כח(2) 673.

 [2]  ע"א 453/73 עזבון אפרים וסנר, ואח' נ' עליזה גוטמן, ואח', פ"ד כט(1) 313.

 [3]  ע"א 595/69 מרים אפטה נ' אשר אפטה, ואח', פ"ד כה (1) 561.

512259282

 

 הערות:

 

 לחשבון משותף בבנק של בני-זוג והבעיות שהתעוררו אחרי מות הבעל, השווה:

 

RE FIGGIS (DECEASED). ROBERTS AND ANOTHER V. MACLAREN AND OTHERS

.ALL E.R. 999 1 )1968)

 

 ערעור על פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי, חיפה (השופט ל' א' רבינוביץ), מיום 16.2.75, ב- ת"א 450/73. הערעור נדחה.

 

       י' סלומון - בשם המערערת; גב' נ' רז, י' שאנן - בשם המשיבים

 

 

= 34 =

93536836975

 

 

 

פסק-דין

 

 השופט ויתקון: המנוח פאול שוורץ נפטר לעולמו בחיפה ביום 21.1.1970 והניח אחריו אלמנה - היא המערערת לפנינו - ושני אחים ושתי אחיות, שהם - להוציא אחת החיות - המשיבים. הוא לא השאיר רכוש  רב.

 בעלי-הדין הם כבר בשנות העמידה, אם לא למעלה מזה, והאלמנה היא אף נכה, והעזבון מתחלק בין היורשים כך שהאלמנה זכאית ל-8 חלקים מתוך 12, ואילו כל אחד מהאחים והאחיות זכאי לחלק אחד בלבד.  אף-על-פי-כן, לדאבון הלב, נתגלעו ביניהם סכסוכים, שאחד מהם עומד עדיין לדיון בערעור זה. סכסוך זה נוגע לכספים שבארבעה חשבונות-בנק, שפתח המנוח בשני בנקים על שמו ועל שם המערערת במשותף. לדעת המערערת, כספים אלה שלה הם, ואילו המשיבים סבורים שהם חלק מן העזבון, ומשום כך הגישו תביעה נגד המערערת, שבה תבעו (בין היתר) "ליתן צו למתן חשבונות נגד הנתבעת המצווה עליה לגלות בשבועה את פרטי הכספים, הפקדונות והחשבונות שהיו רשומים... על שם המנוח יחד עם הנתבעת..." השופט המלומד נעתר למשיבים וחייב את המערערת לתת להם בתצהיר דו"ח על החשבונות כ"חלק מעזבונו של המנוח פאול שוורץ". מכאן הערעור.

 

 השופט המלומד הסתמך על פסק-דינו של השופט קיסטר ב-ע"א 155/73, שרון נ' ליבוב, [1], שליו פתיחת חשבון בבנק על שני שמות, תוך מתן הוראה שעם מות האחד יעבור החשבון המשותף לרשותו השלמה והיחידה של הנותר בחיים, אין בו בסידור כזה כשלעצמו תחליף לעשיית צוואה. על כך אין חולק. ברם, בא-כוח המערערת טען בבית-המשפט המחוזי וביקש להוכיח על-ידי עדים, כי המנוח התכוון לתת את כל הכספים, שהכניס לחשבונות אלה, לאשתו כמתנה גמורה. גם טענה זו נדחתה, שכן השופט קבע כי אין לה אחיזה במסכת העובדות. ואמנם, אם כוונת המנוח היתה לשמור על הכספים שבחשבונות אלה כעתודה לו ולאשתו בזקנתם ולמי שיישאר מהם בחיים אחרי מות בן-זוגו (אם כי חלק אחרון זה מהכוונה נכשל), כיצד אפשר ליישב כוונה זו - ולו אך לחלופין - עם כוונה אחרת לזכות את האשה במתנה גמורה? בא-כוח המערערת הפנה את תשומת-לבנו לפסק- הדין ב-ע"א 453/73, עזבון וסנר נ' גוטמן, [2], אך העובדות והראיות שבמקרה ההוא היו שונות מאלה שבמקרה הנדון.

 

 לחלופין טען לפנינו בא-כוח המערערת שאם לא היתה כאן מתנה של כל הכספים, לפחות מן הדין היה לראות את המרערת כבעלת מחצית הכספים, וזאת על-פי ההלכה הידועה הרואה - בתנאים מסויימים - את בני-הזוג כבעלים משותפים של כל הנכסים שבידי כל אחת מהם, ולא-כל-שכן, של אלה הרשומים על שמותיהם המשותפים. אמת נכון הדבר, הטענה לא הועלתה בבית- המשפט המחוזי, ולכן השופט המלומד לא דן בה, וגם לא יכול היה לדון בה, אך לא מטעם דיוני זה אומרים אנו לדחותה. יש טעם היורד לשורש הענין, שבגללו דין הטענה להידחות.

 

 המנוח נשא את המערערת לאשה במצרים בשנת 1955, כשהוא היה כבר בן 54 והיא

 

 

= 35 =

 

 

 

 היתה אשתו השניה. הכספים המופקדים בחשבונות האמורים והשנויים עתה במחלוקת - מקורם בפוליסות לביטוח, שעשה המנוח עוד לפני נישואיו למערערת. הם עלו ארצה בשנת 1957, ובמשך הזמן הצליח המנוח לגבות מחברות הביטוח סכומים מסויימים שהגיעו לו על-פי הפוליסות הללו. רק את הכספים האלה הכניס המנוח לחשבונות נשוא המשפט הזה, ואילו כספים אחרים שבאו ממקום עבודתו או מגמלאות שנתקבלו מהמוסד לביטוח לאומי הכניס לחשבון רגיל בבנק אחר.

 

 אכן, לפי ההלכה שנפסקה ב-ע"א 595/69, אפטה נ' אפטה, [3], ברור שכספים אלה, שאינם אלא מימוש זכויות שהיו קיימות בידי אחד מבני-הזוג עוד מלפני נישואיו לבן-זוגו, לא ממילא ולא בלי ראיה כלשהי המאשרת כוונה כזאת ניתן לראותם כחלק מהרכוש המשותף. ראיה כזאת לא היתה כאן;

 נהפוך הוא: אם כוונת המנוח היתה - כפי שנקבע - לשמור על הכספים שבחשבונות אלה כעתודה לעת זיקנה למענו ולמען אשתו ולמי מהם שיאריך ימים אחרי מות בן-זוגו, הרי זו כוונה שלכאורה מתייחסת לכל הכספים ולא רק למחציתם, ואז אין מקום לייחס למנוח כוונה אחרת לשתף את אשתו בבעלות בכספים אלה בעודם שניהם בחיים.

 

 ושוב ראוי להזכיר את פסק- הדין בענין שרון נ' ליבוב, [1] (לעיל). שם נאמר כי "עצם פתיחת חשבון על שני שמות באופן משותף יכולה להצביע על כוונתם של בעלי הפקדון לעסקה כלשהי ביניהם כגון לשותפות או הרשאה וכו' ועשויה לשמש, בהתחשב בנסיבות ההפקדה, כאחת הראיות על כוונת הצדדים בהפקידם כספם בחשבון משותף". אך כשם שבמקרה ההוא נסתרה אותה ראיה מפי התובע עצמו כאשר העיד כי "המנוח אמר לי כשהלך אתי לבנק שהוא משאיר לי את הכסף...",  כך גם במקרה דנן; אם כל הכסף היה מיועד לשמש לשני בני-הזוג ולמי שיישאר מהם בחיים, אי-אפשר לומר שעל-ידי הפקדתו בחשבון על שני שמות הפך אותו כסף, שעד כה היה רכושו של המנוח בלבד, לרכושם המשותף של בני-הזוג. שתי כוונות אלו אינן עולות בקנה אחד.

 

 נמצא שגם מטענתה החלופית אין המערערת יכולה להיוושע ולפיכך יש לדחות את ערעורה. עליה לשלם הוצאות בערעור זה בסכום כולל של 1,000  ל"י.

 

 ניתן היום, ט"ו בשבט תשל"ז (3.2.1977).

 

 

 

 

מפתח עניינים:

- ירושה - בני זוג - רכוש משותף

 

כספים שאינם אלא מימוש זכויות שהיו קיימות בידי אחד מבני-הזוג מלפני נישואיו - אינם ממילא חלק מהרכוש המשותף - נסיבות הענין - הפקדת כסף בחשבון משותף לא הפכה אותו לרכוש משותף.

 

 תגיות: רכוש משותף

512240132