מראה מקום: פדאור 12 (8) 315

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

תאריך הישיבה: י"ב בשבט תשע"ב (5.2.2012)

 

בשם העורר: עו"ד צ' חוגי; עו"ד נ' הרשקוביץ

בשם המשיבה: עו"ד נ' פינקלשטיין

513152294

 

 

לפני ערר על החלטותיו של בית המשפט המחוזי בנצרת (סגן הנשיא השופט ת' כתילי) במ"ת 26682-01-12 מהימים 13.1.2012 ו-24.1.2012, במסגרתן הוארך מעצרו של העורר עד למתן החלטה אחרת בבקשה למעצרו עד תום ההליכים נגדו.

 

עובדות והליכים קודמים

1.                    ביום 13.1.2012 הוגש נגד העורר ושניים נוספים (להלן ביחד: הנאשמים) כתב אישום. לפי עובדות כתב האישום, הנאשמים קשרו קשר לפרוץ לבית מגורים בעפולה (להלן: הבית) כדי לגנוב רכוש רב. לשם קידום הקשר נפגשו הנאשמים ביום 1.1.2012 ונסעו לבית כשהם נושאים עמם ברכבם כלי פריצה מגוונים ו"מסכות סקי", קרי כובעי צמר המכסים את הפנים. הנאשמים סרקו את השטח והתמקמו בסמוך לבית, ואולם, דקות ספורות לאחר מכן ומבלי שמימשו את כוונתם לפרוץ לבית יצאו הנאשמים עם רכבם כאשר העורר יושב באחד המושבים האחוריים של הרכב ונסעו לעבר היציאה מהרחוב. בשלב זה חסם את דרכם רכב משטרה (עם אורות כחולים). הנאשמים אשר הבחינו בחסימה החלו לנסוע בהילוך אחורי בפראות לכל אורכו של הרחוב, ובדרכם סיכנו הולכי רגל שצעדו על המדרכה ושנאלצו לקפוץ הצידה כדי שלא להיפגע מרכבם. במהלך מנוסתם הפרועה נפגע רכב משטרה אחר שניסה לעצור את הנאשמים וכן נפגעו שני כלי רכב נוספים שחנו בצידי הרחוב. במנוסתם פגעו הנאשמים בכלי רכב משטרתיים נוספים, נהגו במהירות מופרזת ובפראות, גרמו לכלי רכב אחרים לסטות ממסלול נסיעתם כדי למנוע התנגשות ועוד. במהלך נסיעתם השליך העורר את תעודת הזהות שלו, זאת במטרה להעלים ראיות ולשבש את החקירה. לבסוף התנגשו הנאשמים בחלקו האחורי של אוטובוס, דבר שהוביל להשבתת רכבם. הנאשמים יצאו מהרכב והחלו להימלט לשדות שהיו סמוכים לכביש ולא שעו לקריאות השוטרים לעצור. במהלך המרדף הרגלי נפל הקצין שרדף אחרי העורר וספג מכה בראשו, כתוצאה ממנה נגרם לו זעזוע מוח קל שגרם לו לסחרחורות והקאות. בסופו של דבר, לאחר המרדף הרגלי והסריקות שערכו השוטרים בשדות, נעצרו הנאשמים ובהם העורר.

 

2.                    נוכח האמור הואשם העורר יחד עם השניים הנוספים בעבירות של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה לפי סעיפים 332(2) ו-29 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין); קשירת קשר לביצוע פשע לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין; הפרעה לשוטר במילוי תפקידו לפי סעיף 275 לחוק העונשין; החזקת מכשירי פריצה לפי סעיף 409 לחוק העונשין; הסתייעות ברכב לביצוע פשע לפי סעיף 43 לפקודת התעבורה [נוסח חדש], התשכ"א-1961 (להלן: פקודת התעבורה); וכן מספר עבירות תנועה לפי תקנות התעבורה, התשכ"א-1961 ופקודת התעבורה.

 

3.                    בד בבד עם הגשת כתב האישום הגישה המשיבה בקשה לעצור את הנאשמים עד תום ההליכים נגדם.

 

4.                    ביום 13.1.2012 התקיים דיון לפני בית המשפט המחוזי אליו הובאו הנאשמים, כשהעורר לא מיוצג ואילו בשם השניים האחרים טען עו"ד דן גלעד. במעמד הדיון טען עו"ד גלעד כי הוא התייצב בשמם של סניגוריהם של אותם שניים וביקש דחייה של עשרה ימים לצורך עיון וצילום חומר החקירה. בית המשפט נעתר לבקשה, קבע את הדיון הבא בבקשה ליום 24.1.2012 והורה על המשך מעצרם של הנאשמים, ובכללם העורר, עד למתן החלטה אחרת. כן הורה בית המשפט המחוזי על מינוי סניגור מהסנגוריה הציבורית לשם ייצוג העורר בהליך המעצר עד תום ההליכים ובהליך העיקרי.

 

5.                    בדיון שהתקיים ביום 24.1.2012 נראה כי העורר יוצג בתחילה בידי עו"ד גלעד מטעם הסניגוריה הציבורית, אשר ביקש להשתחרר מן הייצוג לאחר שהובהר לו כי העורר שכר את שירותיו של עורך דין פרטי. עוד עולה מפרוטוקול הדיון כי במהלכו יצרה באת כוח המשיבה בבית המשפט קמא, עו"ד שני וייל, קשר עם בא כוחו של העורר, עו"ד לוליק אסל, בנוגע לתאריכים בהם יוכל להתייצב לדיון בעניין הארכת המעצר עד תום ההליכים. העורר טען בדיון כי במהלך המעצר הוא נפצע וכי השב"ס אינו מטפל בו באופן ראוי. כן טען כי מחליפים לו סניגור "כל שני וחמישי", ובכך התכוון ככל הנראה לעורכי הדין שייצגו אותו בהליכי מעצר הימים. בהחלטה מתום הדיון, קבע בית המשפט המחוזי את המשך הדיון ליום 6.2.2012, הפנה את העורר לבדיקה נוספת אצל רופא מטעם השב"ס והורה על המשך מעצרם של הנאשמים, ובכללם העורר, עד למתן החלטה אחרת.

93537729987

 

מכאן הערר שלפני.

 

נימוקי הבקשה

6.                    העורר טוען – באמצעות בא כוחו, עו"ד צדוק חוגי – כי הוא מצוי במעצר לא חוקי היות שהוראת סעיף 21(ג) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים) מורה כי כל עוד לא מונה לנאשם סניגור, רשאי בית המשפט להאריך את מעצרו בתקופה של עד שבעה ימים בכל פעם. לטענת העורר מעצרו הוארך פעמיים ובשתיהן בתקופה העולה על שבעת הימים המותרים בחוק המעצרים. בנוסף, טוען העורר, כי המעצר בו הוא שרוי אינו חוקי מסיבה נוספת. לטענת העורר, בית המשפט המחוזי בהחלטותיו שהורו על המשך מעצרו של העורר לא נדרש לשאלה המתחייבת בדבר קיומו של "ניצוץ ראייתי" כנגד העורר.

 

לטענת העורר, נוכח המעצר הבלתי חוקי יש לראותו כמשוחרר, ולכך הוא טוען נפקות ממשית לעניין האפשרות להורות על המשך מעצר הביניים שלו כעת. עוד טוען העורר כי בהתאם לכתב האישום הוא ישב במושב האחורי ומשכך לא יכול היה לבצע את מרבית העבירות המיוחסות לו. לבסוף טוען העורר כי נוכח מצבו הרפואי, הכולל חור בריאה וחבורות בכל חלקי גופו, לא נשקפת ממנו מסוכנות ממשית. נוכח האמור, עותר העורר כי אורה על שחרורו לאלתר לחלופת מעצר מסוג מעצר בית עם איזוק אלקטרוני.

 

טענות המשיבה

7.                    המשיבה טוענת – באמצעות באת כוחה, עו"ד נילי פינקלשטיין – כי אין זו הפעם הראשונה שהעורר נעצר, כי הוא בעל עבר פלילי והוא בעל ניסיון בהליכים כגון דא ובטענותיו לפני בית משפט זה לא הציג את העובדות לאשורן. לטענת המשיבה משיחה עם פרקליטי המחוז המטפלים בתיק ועם עו"ד דן גלעד מטעם הסניגוריה הציבורית עלה כי ביום 15.1.2012 מונה עו"ד גלעד באופן רשמי לייצג את העורר. עוד טוענת המשיבה כי עו"ד גלעד אף פגש את העורר בבית המעצר והגיע לצלם את חומר החקירה מטעמו של העורר. עם זאת, מסכימה המשיבה כי בדיון הראשון מיום 13.1.2012 העורר לא היה מיוצג ולא היה מקום להאריך את מעצרו מעבר לשבעת הימים הקבועים בחוק המעצרים.

 

לטענת המשיבה עו"ד גלעד התייצב לדיון ביום 24.1.2012 כמייצגו של העורר, אך ביקש להשתחרר לאחר שהעורר הבהיר לו כי עורך דין פרטי, עו"ד לוליק אסל, נשכר על מנת לייצגו. עוד מציינת המשיבה כי עו"ד אסל אף מסר לבאת כוח המשיבה בבית המשפט המחוזי, עו"ד שני וייל, תאריכים בהם הוא יוכל להתייצב לדיונים בעניינו של העורר. בשלב זה, לטענת המשיבה, החל מעצר ארעי כדין נוכח בקשת עורך דינו של העורר לדחות את הדיון אשר נמסרה מפי באת כוח המשיבה.

 

עוד טענה המשיבה כי לפני בית המשפט הובא חומר ראיות מספיק לשם מעצרו של העורר, ומפנה בהקשר זה לבקשת המעצר הראשונה מיום 13.1.2012 ולסיכומי הראיות שהוגשו לבית המשפט המחוזי ביום 24.1.2012. לבסוף מדגישה המשיבה כי קבוע למחר, 6.2.2012, דיון בבקשה למעצר עד תום ההליכים, אשר אליו יגיע העורר כשהוא מיוצג.

 

תשובת העורר

8.                    לטענת בא כוח העורר לא ניתן לומר שהעורר היה מיוצג בדיון מיום 24.1.2012 כאשר כל שעשה עו"ד גלעד היה לבקש כי יותר לו להשתחרר מן הייצוג ולמעשה העורר ייצג את עצמו. מכל מקום, טוען בא כוח העורר, המעצר היה לא חוקי ולו מהטעם שבית המשפט כלל לא נדרש לבחינת הראיות ולבדיקה האם קם בעניינו של העורר "ניצוץ ראייתי" המצדיק את מעצר הביניים עד להחלטה בבקשה למעצר עד תום ההליכים.

 

לסיום מבקש בא כוח העורר להדגיש כי החלטת בית המשפט המחוזי בדבר מתן טיפול רפואי הולם לעורר לא קויימה, והלכה למעשה נשלח העורר לרופאת השב"ס שפטרה את תלונותיו באמירה כי הוא יכול לנוח ושהוא "לא מרים בלוקים בבניין".

 

דיון והכרעה

9.                    לאחר שעיינתי בהודעת הערר על נספחיה, שמעתי את טיעוני הצדדים בדיון שנערך לפני ועיינתי בחומר שהוגש לעיוני על ידי הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערר להידחות בכפוף לאמור להלן.

 

10.                בשלב הביניים שבין הגשת כתב האישום לבין השלב בו הבקשה למעצר עד תום ההליכים מוכרעת, לעיתים קם צורך להורות על המשך מעצרו של הנאשם ואז מתעוררת השאלה בדבר מקור הסמכות להורות על מעצר. כידוע, בשלב זה קיימים שני מסלולים אפשריים לשם המשך מעצרו של העצור: האחד, "מעצר ארעי" המעוגן בסעיף 21(ד) לחוק המעצרים; והשני, "מעצר ביניים" אשר הוכר בפסיקה כנגזרת של הסמכות להורות על מעצר עד תום ההליכים [ראו: בש"פ 1289/91 הררי נ' מדינת ישראל, פ"ד מה(2) 759 (1991)].

 

מטרתם של שני סוגי המעצרים הנ"ל שונה: בעוד שמעצר ארעי לפי סעיף 21(ד) נועד לתת לסניגור אפשרות ללמוד את חומר הראיות בטרם ידרש להשיב לבקשה למעצר עד תום ההליכים, מעצר הביניים נועד לאפשר לבית המשפט לדחות את המשך הדיון בבקשה למעצר עד תום ההליכים לאחר שהדיון בבקשה לגופה החל, אך מסיבה זו או אחרת טרם נסתיים [ראו באופן כללי: בש"פ 8015/09 קוניוף נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 24.10.09), סעיף 17; בש"פ 127/10 פיניאן נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 19.1.2010), סעיפים 12-9].

 

מטרתם השונה של המעצרים אף משליכה על התנאים הצריכים להתקיים כדי שניתן יהיה להורות על מעצר ארעי או על מעצר ביניים. כך, קובע סעיף 21(ד) לחוק המעצרים כי הבקשה למעצר ארעי צריכה לבוא מצדם של הנאשם או בא כוחו. עוד נקבע שם כי בית המשפט רשאי להורות על מעצרו של הנאשם לתקופה של עד 30 ימים. מעצר ביניים, לעומת זאת, אינו דורש הסכמת הנאשם או בא כוחו אך מחייב את השופט לבחון את חומר הראיות ולאתר בו "ניצוץ ראייתי", אשר הוגדר בפסיקה כראיות לכאורה המתבססות על חומר החקירה וטרם עמדו בבחינת ההגנה [ראו, למשל: בש"פ 5863/98 כהן נ' מדינת ישראל, פ"ד נב(4) 503, 512 (1998); בש"פ 10776/08 בן חמו נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 18.1.09), סעיף 16].

 

לשם השלמת המסד המשפטי אציין גם כי הוראת סעיף 21(ג) לחוק המעצרים קובעת, בין היתר, כי "כל עוד לא נתמנה סניגור, רשאי בית המשפט לצוות על מעצרו של הנאשם לתקופות שלא יעלו על 7 ימים כל פעם". לצורך הוראה זו אין זה משנה אם המעצר עליו הורה בית המשפט הוא מעצר ארעי או מעצר ביניים, ותחולתו משתרעת על כל מעצר מכוח סעיף 21 לחוק המעצרים.

 

לאחר שהנחנו את התשתית המשפטית, נפנה עתה לבחון את המעצרים עליהם הורה בית המשפט המחוזי במקרה דנן.

 

11.                המעצר עליו הורה בית המשפט המחוזי ביום 13.1.2012 ביחס לעורר אינו יכול להיות מעצר ארעי לפי סעיף 21(ד) לחוק המעצרים, שכן העורר לא היה מיוצג בדיון זה ולא ביקש בעצמו את הארכת מעצרו. בשלב זה, לשם הארכת מעצרו של העורר, היה על בית המשפט המחוזי לקיים דיון בבקשת הארכת המעצר לגופה ולקבוע, כמוסבר לעיל, האם מתקיים בעניינו של העורר אותו "ניצוץ ראייתי" המצדיק כי יורה על מעצר ביניים. בית המשפט המחוזי לא קיים דיון כאמור. גם טענת באת כוח המשיבה בדיון שנערך לפני כי בפני בית המשפט המחוזי פורט חומר הראיות עוד בבקשה להארכת מעצר עד תום ההליכים אינה יכולה להועיל, שכן נקבע לא אחת כי הערכאה הדיונית חייבת לנמק את החלטתה בדבר קיומו של "ניצוץ ראייתי" כדי שערכאת הערעור תוכל להעביר החלטה זו תחת שבט הביקורת [ראו, למשל: בש"פ 3196/00 אברג'יל נ' מדינת ישראל, פ"ד נד(2) 236, 240-239 (2000)]. זאת ועוד, בית המשפט המחוזי הורה על הארכת מעצרו של העורר ב-11 ימים, שהם מעל לתקופה המקסימאלית הקבועה בסעיף 21(ג) לחוק המעצרים. מכאן, שאין מנוס מהקביעה כי המעצר עליו הורה בית המשפט המחוזי ביום 13.1.2012 הוא מעצר לא חוקי.

 

12.                לעומת זאת, בדיון מיום 24.1.2012 כבר היה העורר מיוצג באופן חלקי. בתחילה התייצב מטעם העורר עו"ד דן גלעד אשר מונה מטעם הסניגוריה הציבורית לייצג את העורר, אך לאחר שהבהיר לו העורר כי הוא מיוצג בידי סניגור פרטי ביקש עו"ד גלעד מבית המשפט להשתחרר מן הייצוג. בה בעת הודיע עו"ד לוליק אסל באמצעותה של באת כוח המשיבה כי הוא מבקש לקיים את הדיון בעניינו של העורר בתאריכים הנוחים לו, אותם מסרה באת כוח המשיבה לבית המשפט. נוכח בקשה זו הורה בית המשפט המחוזי על דחיית הדיון ליום 6.2.2012.

 

אכן, יש להצר על כך שפרוטוקול הדיון אינו משקף כהלכה את העובדה שבתחילת הדיון היה העורר מיוצג על ידי עו"ד גלעד ושרק לאחר מכן ביקש האחרון להשתחרר מן הייצוג נוכח דרישת העורר. ענייני הייצוג, כעולה מהוראת הדין הנזכרת לעיל, הינם בעלי משמעות רבה בכל הנוגע לסמכות להורות על מעצרו של נאשם. לפיכך, פירוט בלתי מדוייק בפרוטוקול הדיון בהקשרים אלו אינו יכול להיחשב כפגם טכני, שכן הוא משליך באופן ישיר על יכולתה של ערכאת הערעור לבקר את ההחלטות המתקבלות בערכה הדיונית בעניינים אלו.

 

יתר על כן, אף אם העורר כבר שכר את שירותיו של עו"ד לוליק אסל, סבורני כי קשה, אם לא בלתי אפשרי, לראות בשיחה שנערכה בין עו"ד אסל, שלא התייצב לדיון, לבין באת כוח המשיבה כבקשה מצדו של עו"ד אסל למעצר ארעי כנדרש לפי סעיף 21(ד) לחוק המעצרים. מן הצד האחר, גם בשלב זה בית המשפט לא נדרש לבקשת המעצר גופה ולא קבע כי מתקיים "ניצוץ ראייתי" שהיה מאפשר להורות על מעצר ביניים. בנסיבות אלה, אין מנוס מלקבוע כי אף כעת מצוי העורר במעצר בלתי חוקי.

 

13.                בהתחשב בעובדה שבא כוח העורר הסכים לשחרור העורר לחלופת מעצר מסוג מעצר בית עם איזוק אלקטרוני, אשר ממילא לא ניתן להתקינו לאלתר, והואיל ולא הוצגו לפני בית משפט זה ערבים שיפקחו על העורר במהלך מעצר הבית לא ניתן להורות על שחרורו של העורר לחלופת מעצר בשלב זה. מאחר שבית המשפט המחוזי הנכבד קבע את הדיון בעניינו של העורר למחר – 6.2.2012 – בשעה 10:30, תתברר על ידו סוגיית אפשרות השחרור לחלופת מעצר בדיון הנ"ל.

 

14.                באשר לטענות העורר בעניין בריאותו, הנני מורה בזאת כי העורר ייבדק פעם נוספת על ידי רופא בית הכלא בהקדם האפשרי ויינתן לו טיפול הולם ככל שזה נדרש.

 

15.                בכפוף לאמור לעיל בסעיפים 13 ו-14, הערר נדחה.

 

16.                המשיבה תביא החלטתי זו לידיעת בית המשפט המחוזי הנכבד ושירות בתי הסוהר.

 

511347120

ניתנה היום, י"ב בשבט תשע"ב (5.2.2012).