מראה מקום: פדאור 12 (24) 592

 

 

 

 

 

513176919

 

1. בקשה למתן הוראות, של המנהל המיוחד של חברת לידן קמעונאות לישראל בע''מ (בפירוק) (להלן- "לידן") לחייב את נייקי ישראל בע''מ (להלן- "נייקי") להשיב לקופת הפירוק את הסך של 5,253,813 ₪ (כולל מע''מ), בתוספת הפרשי הצמדה וריבית.

 

רקע

2. הבקשה בפני עוסקת במספר חברות הקשורות זו בזו. מר מאיר לוי ומר איתן ליליאן (להלן- "לוי וליליאן") הם בעליה של חברת סקטור ספורט סוכנויות בע''מ (להלן- "סקטור"). סקטור אוחזת בבעלות המלאה של חברת קריזמה איתן את מאיר יבוא ושיווק בע''מ (להלן- "קריזמה"), אשר הוקמה בשנת 1998. ב- 22.1.07 הקימה סקטור את לידן, במטרה להקים 'חנויות מותג' של המותג "נייקי" בישראל - דהיינו, חנויות אשר מוכרות סחורה של נייקי בלבד. ביום 12.6.08 חתמה סקטור על חוזה עם חברת מקס.א החזקות בע''מ (להלן- "מקס"), אשר בבעלותו המלאה של מר מאיר אברג'יל (להלן- "אברג'יל"), לפיה מקס תעמיד הלוואה בסך 750,000$ ללידן, ותקבל כ-50% מסך המניות של החברה.

 

3. במהלך שנת 2008 התקשרה לידן עם נייקי בהסכמי זכיינות להקמת שלוש חנויות מותג של נייקי. בהסכמי הזכיינות נקבע, בין היתר, כי לידן תדרש להסכמתה של נייקי במידה ותרצה למכור את הזכיון לצד שלישי. לקראת תום 2008 החלו שלושת החנויות לפעול, ולידן עסקה בהכנות להפעלת חנות נוספת, באותה מתכונת.

מעט לאחר מכן בקשה לידן למכור את נכסיה לצד שלישי. למטרה זו הפנתה נייקי את לידן אל מר רוני ורטהיימר ומר דובי שניידמן, כרוכשים פוטנציאליים שלאחר מכן הקימו יחד את ריטיילורס בע''מ (להלן- "ריטיילורס"), שרכשה את פעילותה של לידן.

ביום 4.1.09 נחתם הסכם בין לידן לריטיילורס (להלן- "עסקת לידן- ריטיילורס"), בו סוכם כי ריטיילורס תשלם סך של 3,000,000 ש''ח בצירוף מע''מ, בתמורה לפעילות לידן, וסך של 1,500,000 ש''ח בצירוף מע''מ, בתמורה למלאי המצוי בידי לידן. בהסכם נקבע כי כספי התמורה יועברו ישירות לידי נייקי. במסמך נלווה הודיעה נייקי כי היא מסכימה להעברת הזיכיון, וזאת בכפוף להעברת כספי התמורה לידיה. כמו כן, הודיעה נייקי לקריזמה כי היא מעניקה לה הטבות שונות בכפוף לעסקה הנ''ל.

בסיכומו של דבר, קבלה נייקי מידיה של ריטיילורס סכום של 5,238,813 ש''ח בתמורה לעסקה (כולל מע''מ), וכנגד כספים אלה ספקה נייקי ללידן, בינואר 2009, סחורה בשווי של 1,269,584 ולקריזמה סופקה סחורה בשווי 3,984,229.

 

4. ביום 23.8.09 הוגשה בקשת פירוק כנגד קריזמה, וביום 27.12.09 ניתן כנגדה צו פירוק.

ביום 25.2.10 הוגשה בקשת הפירוק כנגד לידן, יחד עם בקשה למינוי מפרק זמני במעמד צד אחד, לה נעתרתי ביום 28.2.10. ביום 7.7.10 ניתן כנגד החברה צו פירוק קבוע.

 

טענות הצדדים

5. המנהל המיוחד של לידן סבור כי יש להורות על החזרת הכספים שהועברו לידי נייקי לקופת הפירוק של לידן, מכיוון שנייקי קבלה את כספי התמורה של עסקת לידן – ריטיילורס, באין חוב של לידן כלפיה, ומבלי שלידן קבלה תמורה כלשהי בגין כספים אלה - שכן בכספי העסקה נרכשו סחורות שהועברו כולן לחברת קריזמה. בנסיבות אלה, מדובר בעסקה ללא הגיון מסחרי ועסקי כלשהו, אשר נוגדת את טובת לידן ואף הביאה אותה בפועל למצב של חדלות פרעון.

לשיטתו של המנהל המיוחד, חובתה של נייקי להשיב את הכספים מתבססת על מספר אדנים.

ראשית, מכוח תקנה 36 לתקנות החברות (פירוק) התשמ''ז - 1987 (להלן - "תקנות החברות"), וכן מכוח סעיף 305 לפקודת החברות [נוסח חדש], התשמ''ג - 1983 (להלן- "פקודת החברות"). סעיפים אלה מסמיכים את המפרק להחזיר לפיקוחו נכסים השייכים לחברה, ומאחר וכספי התמורה בעסקת לידן – ריטיילורס הם כספים אשר שייכים ללידן, יש להשיבם לקופת הפירוק.

שנית, מפאת היותה נושה פיקטיבי של החברה. בעת כריתת עסקת לידן – ריטיילורס, נייקי לא היתה זכאית לקבלת כספים כלשהם מלידן, אך היא נצלה את מעמדה על מנת לכפות על הצדדים את העברת התמורה אליה, וזאת על אף ההסכמה בין הצדדים - בעת הקמת לידן - לפיה תהיה הפרדה עסקית בין לידן לקריזמה.

ושלישית, מתוקף הוראות סעיף 256(ג) ו256(ד) לחוק החברות תשנ''ט- 1999 (להלן- "חוק החברות"), הקובעות כי חברה רשאית לבטל פעולה שעשה נושא משרה בשם החברה כלפי אדם אחר, אם אותו אדם ידע על הפרת חובת האמונים של נושא המשרה וידע, או היה עליו לדעת, על העדר אישור לפעולה. עקרון דומה קבוע בסעיף 281 בחוק החברות בעסקה עם בעלי עניין. במקרה זה, נייקי היתה מודעת לכך שליליאן ולוי חתמו על העסקה תוך ניגוד עניינים ברור, וללא שהעסקה אושרה על פי הוראות חוק החברות

 

המנהל המיוחד סבור כי לא ניתן היה לאשר עסקה זו, מכיוון שהיא אינה לטובת החברה. העברת הכספים לנייקי נעשתה לדרישתה של נייקי, אשר לליליאן ולוי לא היתה כל יכולת מעשית להתנגד לה בשל מצבם הכלכלי הקשה, ותוך רצונם להציל לפחות את קריזמה; ומבלי להביא בחשבון את מצבה של לידן. אולם אף אם ניתן היה לאשר את העסקה, הרי שהיא לא אושרה כדין בהיותה עסקה חריגה, הדורשת אישור בדירקטוריון והאסיפה הכללית על ידי אלה שאין להם עניין אישי בעסקה, והדבר לא נעשה.

לטענת המנהל המיוחד, נייקי היתה מודעת לכך שמדובר בעסקת בעלי עניין שלא אושרה כראוי. היא ידעה כי ליליאן ולוי הינם בעלי עניין בעסקה בשל היותם הבעלים של קריזמה; היא אף ידעה כי מקס הינה בעלת מניות נוספת בלידן. נייקי היתה מיוצגת במהלך העסקה וידעה מהם האישורים הנדרשים לעסקה מעין זאת, אך לא דאגה כי הם יוצגו בפניה.

יש להעיר כי במקור בקש המנהל המיוחד להחיל את דיני העדפת מרמה בענייננו, אולם זנח טענה זו.

93537754612

 

6. נייקי סבורה כי בקשתו של המנהל המיוחד נעדרת עילה. לשיטתה, הכתובת לטענותיו של המנהל המיוחד הם בעלי המניות ומנהלי לידן וקריזמה, נושאי המשרה, אשר בחרו להשתמש בחלק ניכר מכספי התמורה של עסקת לידן - ריטיילורס לרכישת סחורה לקריזמה. הנסיון להטיל את האחריות על נייקי, אשר הינה צד תם לב בעסקה, נעשה רק בשל היותה 'כיס עמוק'.

נייקי טוענת כי לאף אחת מהעילות להם טוען המנהל המיוחד אין תוקף כלפיה:

ראשית, אין נפקות לסעיף 36 לתקנות החברות וסעיף 305 לפקודת החברות, שכן הם אינם מהווים עילת תביעה עצמאית לנכסים אשר הועברו בהסכמה לגוף אחר.

שנית, לא מדובר בנשיה פיקטיבית, שכן נייקי ספקה ללידן וקריזמה סחורה בתמורה לכספים שהועברו אליה. לידן וקריזמה הסכימו כי נכסיהן יעורבבו ואין רלוונטיות להסכמה הקודמת לפיה עסקי לידן וקריזמה לא יעורבבו, שכן במקרה זה בחרו הצדדים להסכים אחרת. נייקי מוסיפה כי כמליון שקלים מתוך הסכום במחלוקת מתייחסים לסחורה אשר לידן הזמינה מנייקי אך טרם סופקה לה, ולידן אף טרם שילמה עבורה; על כן התשלום עבורה הועבר ישירות מריטיילורס לנייקי וכאשר לידן קבלה את הסחורה היא העבירה אותה ישירות לריטיילורס. לגבי סכום זה, טוענת נייקי, לא יכולה להיות מחלוקת, כי לא היתה ללידן זכות לקבל תשלום עבור סחורה אשר היא עצמה טרם רכשה.

שלישית, נייקי סבורה כי אין תוקף לסעיף 256(ג) לחוק החברות בענייננו, מה גם שמדובר בהרחבת חזית, שכן הטענה הועלתה לראשונה רק בתשובת המנהל המיוחד לתגובתה של נייקי. כתב תשובה נועד למתן מענה לטענות בלתי צפויות, ולא ניתן להוסיף בו עילות תביעה עצמאיות כפי שנעשה במקרה זה; ההתנגדות להרחבת חזית נטענה בתגובתה של נייקי מיום 23.12.10.

אין לקבל הטענה אף לגופה, משלא הונחה התשתית העובדתית הדרושה בהיעדר עדות נושאי המשרה בלידן. מהראיות הקיימות ניתן ללמוד היפוכו של דבר. כך, לא ניתן לומר שבשל העברת הכספים לנייקי עבור רכישת סחורות לקריזמה, העסקה לא היתה לטובתה של לידן. מחקירתם של מנהלי לידן עולה בבירור כי בין החברות בקבוצת קריזמה התקיימה מערכת יחסים ענפה, במסגרתה העניקה קריזמה אשראי ומימון ליתר חברות הקבוצה. נכון לסוף שנת 2007, לידן אף היתה חייבת סכום של כמליון שקלים לקריזמה. כלומר, חוב ונשיה בין החברות בקבוצת קריזמה היו עניין שבשגרה ועל כן ניתן להניח שאף הכספים שהועברו לטובת קריזמה היו חלק מאותה מערכת יחסים, והיוו בחלקם החזר חוב ובחלקם סכום שתוכנן לערוך בגינו 'התחשבנות' פנימית בהמשך. אילולא קריסת קריזמה, אשר הובילה לקריסת יתר החברות שנשלטו על ידה, יש להניח כי לא היתה מוגשת בקשת פירוק, ואיש לא היה בא לנייקי בטענות בהקשר לעסקה, שנה לאחר שהיא נחתמה. הטענה כי העסקה אינה לטובת החברה אינה מעניינה של נייקי, שכן הנטל להוכיח כי לא היה רציונל עסקי סביר לעסקה מוטל על המנהל המיוחד.

 

העסקה גם אושרה כנדרש בחוק החברות. פרוטוקול דירקטוריון לידן מיום 4.1.09, מלמד כי מר אברג'יל אישר את העסקה וההסכם, והפרוטוקול הינו ראיה חלוטה לכך שכל ההחלטות התקבלו כדין. מאחר וחברי הדירקטוריון בלידן היו גם כל חברי האסיפה הכללית, הרי שההחלטה התקבלה אף על דעת כל בעלי המניות ואין משמעות לצורך באישור הפעולה בהתאם להוראות חוק החברות.

נייקי מוסיפה וטוענת שגם אם העסקה לא אושרה כנדרש, לא הוכח כי נייקי ידעה, או היה עליה לדעת, עובדה זו או כי יש פסול כלשהו בהעברת הכספים לטובת קריזמה. על כך יש להוסיף כי עסקת לידן - ריטיילורס היתה עסקה שכללה מרכיבים רבים השלובים זה בזה, ולא ניתן לבטל רק המרכיב של העברת הכספים לנייקי, ואת כלל העסקה לא ניתן לבטל ללא צירוף ריטיילורס כמשיבה לבקשה.

נייקי מוסיפה ומציינת כי תוצאת ביטול העברת הכספים לנייקי תהא שחוטא יצא נשכר, שכן דווקא אברג'יל, לוי וליליאן - אשר אשרו את העסקה - יצאו נשכרים, בעוד נייקי- שהינה צד תם לב- תצא נפגעת.

 

7. בתגובתו לעמדת נייקי, מבהיר המנהל המיוחד כי הוא איננו מבקש את ביטול עסקת לידן - ריטיילורס כולה, אלא מבקש לבטל את העסקה במסגרתה הוסכם כי כספי התמורה מהעסקה יועברו ישירות לנייקי. המנהל המיוחד אף טוען כי הטענות לפיהן הלוואת כספים בתוך קבוצת קריזמה היתה דבר מקובל לא הוכחו כראוי, והן אף מהוות הרחבת חזית אסורה. טענות אלה אינן מתיישבות עם ההסכם עצמו, שכן אילו היתה לידן מבקשת להלוות כסף לקריזמה, היא היתה יכולה להעביר את הכסף ישירות לקריזמה ולא דרך נייקי.

בהתייחס לטענות נייקי בנוגע לתמורה בעד הסחורה שהיתה מצויה במחסני נייקי, טוען המנהל המיוחד כי לידן שלמה לנייקי בעד סחורה זו.

 

דיון

8. לידן הוקמה על מנת לנהל חנויות מותג של נייקי, במסגרת ההתקשרות בינה לבין נייקי נקבע כי עליה לקבל את הסכמתה של נייקי להעברת הזיכיון. במסגרת העסקה למכירת החנויות, מסכימה לידן להעביר את כל התמורה לידי נייקי. בתמורה לכסף זה, מוכרת נייקי סחורה לחברת קריזמה - חברה בבעלותם הבלעדית של מי ממנהלי לידן. לידן עצמה אינה מקבלת דבר בתמורה לעסקה. העסקה על כל פרטיה מאושרת על ידי כלל בעלי המניות בלידן. האם ניתן לדרוש מנייקי את השבת כספי התמורה של העסקה? זו השאלה העומדת לדיון.

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות של הצדדים ובראיות שהובאו בפני, נחה דעתי כי דין הבקשה להדחות מאחר ואין כל עילה ישירה כלפי נייקי המחייבת אותה להחזיר את הכספים - ואפרט.

 

9. הטענה העיקרית אותה העלה המנהל המיוחד היא כי דין העסקה להתבטל מאחר ונייקי ידעה כי היא נעשתה תוך ניגוד עניינים, בהסתמך על סעיף 254(א) הקובע כי במסגרת חובת האמונים אותה חב נושא משרה בחברה, עליו להמנע מכל פעולה שיש בה ניגוד עניינים בין מילוי תפקידו בחברה לבין מילוי תפקיד אחר שלו. סעיף 255 קובע, כי החברה רשאית לאשר פעולה שנעשית בניגוד עניינים, ובלבד ש"נושא המשרה פועל בתום לב והפעולה או אישורה אינן פוגעות בטובת החברה" ואישור העסקה נעשה לפי הוראות חוק החברות בדבר אישור עסקאות עם בעלי עניין.

חוק החברות קובע סנקציות אותן ניתן להפעיל כנגד נושא משרה המבצע פעולה מתוך ניגוד עניינים מבלי שזו אושרה כנדרש. סעיף 256(ג) לחוק החברות קובע כי פעולה כזו עשויה להשפיע אף על הצד השני לעסקה:

"חברה רשאית לבטל פעולה שעשה נושא משרה בשם החברה כלפי אדם אחר או לתבוע מאותו אדם את הפיצויים המגיעים לה מנושא המשרה, אף בלא ביטול הפעולה, אם אותו אדם ידע על הפרת חובת האמונים של נושא המשרה, וידע או היה עליו לדעת על העדר אישור לפעולה".

כלומר, על מנת להטיל אחריות על הצד השני לעסקה, נדרשים שני תנאים: ראשית, שאותו צד ידע כי נושא המשרה הפר את חובת האמונים המוטלת עליו ושנית, כי אותו צד ידע, או היה עליו לדעת, כי הפעולה לא אושרה כראוי. סעד דומה נקבע בסעיף 181 לחוק החברות בנוגע לעסקה עם בעלי עניין.

 

10. מה הדין במצב בו קיים ניגוד עניינים של נושא משרה, אולם עסקה זו מאושרת על ידי כלל בעלי המניות? שאלה זו עלתה עוד בע"א 995/90 אדורם מהנדסים בע"מ נ' חנה גת, עמ' 3 (1992), שם נקבע כי כאשר לא מעורב בעל אינטרס חיצוני לחברה - כגון נושה - בעלי המניות רשאים לעשות ברכוש החברה כרצונם ועל כן, פעולה הנעשית פה אחד על ידי כלל בעלי המניות אינה יכולה להוות הפרת חובת האמון של מי מהם.

הלכה זו הורחבה בע"א 10568/02 בנק לאומי לישראל בע"מ נ' עו"ד שחר הררי (2004), גם למצב בו הפעולה משפיעה על נושי החברה; זאת, מאחר וזכויותיהם של הנושים בפירוק מוסדרים בדיני העדפת מרמה, ואין מקום להרחבתם. בקשה לדיון נוסף דנ"א 5286/04 עו''ד שחר הררי נ' בנק לאומי לישראל בע''מ, עמ' 5 (2006) נדחתה ונקבע ע"י כב' השופטת בייניש (כתוארה אז) כי -

"ההלכה לפיה ככלל פעולה שנעשית בהסכמת כל בעלי המניות בחברה לא תיחשב להפרה של חובת האמונים כלפי החברה נקבעה עוד בעניין אדורם. כלל זה מבוסס על העיקרון לפיו החברה שייכת לבעלי מניותיה ועל כן פעולה עליה מסכימים כל בעלי המניות הינה, למעשה, פעולה של בעלי המניות ברכושם שלהם... ההבחנה בין פסק הדין נשוא העתירה לפסק הדין בענין אדורם נוגעת למצב בו הפעולה שמבצעת החברה בהסכמת כל בעלי מניותיה משפיעה על גורמים חיצוניים לחברה – בראש ובראשונה נושי החברה. בסוגיה זו לא נדרש בית המשפט העליון להכריע בעניין אדורם. לעומת זאת, במקרה שלפנינו נקבע כי אין מקום להרחיב את חובת האמונים של נושאי מישרה בחברה כלפי נושיה מעבר להוראות העוסקות בהעדפת מירמה בדיני חדלות הפירעון".

 

11. ומן הכלל אל הפרט:

כאמור, המנהל המיוחד טוען כי סעיף 256(ג) חל במקרה זה. תנאי מוקדם להפעלתו של הסעיף הוא כי הופרה חובת האמונים של נושא המשרה. בענייננו, אמנם ליליאן אישר את עסקת לידן - ריטיילורס על אף שהיה נתון בניגוד עניינים שנבע מכך שהתמורה לעסקה הועברה לטובת חברת קריזמה שבבעלותו; אולם בפעולה זו לא הפר ליליאן את חובת האמונים המוטלת עליו, מאחר והעסקה אושרה על ידי כלל בעלי המניות בלידן.

מסקנה זו עולה מפרוטוקול אסיפת הדירקטוריון של החברה מיום 4.1.09 (נספח ג' לתגובת המנהל המיוחד מיום 7.12.10), עליו חתומים ליליאן (כמייצג קריזמה) ואברג'יל (כמייצג מקס). הפרוטוקול דן בהתקשרותה של לידן עם ריטיילורס למכירת כל חנויות מותג 'נייקי', תוך שהודגש בפרוטוקול כי "תנאי ההסכם מפורטים בהסכם עצמו המצ''ב כנספח לפרוטוקול זה". מנוסחו של הפרוטוקול, ברור כי אף אברג'יל - בעל המניות היחיד בלידן שלא הייתה לו תועלת ישירה מהעסקה - אישר את עסקת לידן - ריטיילורס על כל פרטיה, כולל העברת כספי התמורה לנייקי. מאחר וכל בעלי המניות אישרו את העסקה, הרי שלא היה בה הפרת חובת אמונים; לעובדה שהעסקה פגעה בנושים אפשריים אין השלכה בענייננו, שכן עניינם של הנושים מוגן בהוראות העוסקות בהעדפת מרמה בהליכי חדלות פרעון, הוראות שאין להן תחולה במקרה זה.

 

12. תנאי נוסף להפעלתו של סעיף 256(ג) הוא כי הצד השני לעסקה "ידע או היה עליו לדעת על העדר אישור לפעולה". כלומר, יש להוכיח כי נייקי ידעה שהעסקה לא אושרה כדין - בין אם לא ניתן היה לאשר אותה כלל, מאחר והיא אינה לטובת החברה, ובין אם היא לא עברה את הליכי האישור הנדרשים. דא עקא, שגם לו הייתי קובעת שהיה בעסקת לידן - ריטיילורס משום הפרת אמונים של ליליאן, הרי שלא הוכח שהעסקה לא אושרה כראוי וכי נייקי ידעה על כך.

 

13. המנהל המיוחד טוען כי לא ניתן היה לאשר את העסקה שכן היא לא היתה לטובת החברה. אכן, אין מחלוקת בין הצדדים כי משמעותה המעשית של העסקה היתה מכירת כל נכסיה של לידן מבלי שהוזרם ללידן עצמה ולו שקל אחד בתמורה. אמנם, נייקי הוכיחה כי העבירה סחורות גם ללידן, אך לאור טענתה היא המדובר בסחורות אותן היתה לידן מחויבת להעביר לריטיילורס ישירות, שכן ריטיילורס היא ששלמה עליהן, ועל כן העברת הסחורות לא משנה מהמסקנה כי לידן באופן אישי לא קבלה דבר מהעסקה. עם זאת, מצב בו בעלי המניות של חברה - סולבנטית לחלוטין באותה עת, ולא הוכח אחרת - מחליטים כי היא תחסל את עסקיה וכספי התמורה יועברו לחברות אחרות בקבוצת החברות שלה, אינה בעייתית כשלעצמה. הבעייתיות נוצרת רק כאשר מדובר בחברה אשר מצויה בקשיים כלכליים ויש לה נושים חיצוניים, ובעקבות הוצאת הרכוש מהחברה נושים אלה נפגעים; במצב שכזה, לא ניתן כבר לומר כי ריקון החברה מנכסיה הינו לטובת החברה. יפים לעניין זה דבריה של השופטת אלשייך בפש"ר (ת''א) 261/97 יאיר אשכולי נ' צבי ברקוביץ, עמ' 12-13 (2004):

"אמנם עמדה למשיב זכותו לסיים את פעילות החברה, אלא שבעניין זה, לא רשאי היה לעשות כרצונו, וליטול לעצמו את נכסיה, בלא לשלם על כך מחיר ראוי; זאת, גם ובעיקר על רקע העובדה כי היה מודע (או למצער) היה צריך להיות מודע, כי לחברה נושה פוטנציאלי גדול..."

עסקיה של לידן נמכרו ובכספי התמורה נקנתה סחורה מנייקי על ידי קריזמה - כלומר, בפועל הועברו כספים מלידן לקריזמה, חברת האם של לידן. הסיבה העיקרית לכך שלידן מכרה את עסקיה היא שהחנויות לא היו רווחיות מיד עם פתיחתן (עמ' 56 לחקירה של מאיר לוי, נספח ב' להודעה על הגשת תצהירים מטעם נייקי מיום 31.8.11), וללידן לא היה את סכום ההשקעה הנדרש על מנת לקדם את החנויות (עמ' 19 לחקירתו של ליליאן, נספח ג' להודעה על הגשת תצהירים):

"מאיר וגבי לא, לא היו מוכנים להשקיע עוד כסף מעבר למה שהם השקיעו, ואנחנו כבר לא יכלנו להשקיע, היינו חנוקים, והכסף הזה, הוא לא הספיק, מה שהם השקיעו בהתחלה. קפצנו כנראה גבוה מדי יחסית להשקעה שהייתה. אי אפשר היה להמשיך. המסגרת רכישה ב- Nike היתה צפופה, לא היה לנו מסגרת רכישה שם שהספיקה לפעילות שלנו והחלטנו למכור".

כלומר, לידן מכרה את החנויות לא מכיוון שלחברה היו חובות מרובים והיא היתה על סף חדלות פרעון, אלא מכיוון שלא היו לה את הכספים שנדרשו לשם ההשקעה נוספת שנדרשה בחנויות. מהראיות עולה כי נייקי כנראה לא סברה שלידן במצב קשה, מכיוון שרק ב- 12.8.08- כמה חודשים לפני עסקת לידן – ריטיילורס - חתמה נייקי עם לידן על הסכם להקמת 2 חנויות נוספות באשדוד, ובחודשים שקדמו לעסקה לידן עסקה בהכנות להקמת חנות נוספת ברמת גן.

אמנם, מסעיפים 42-43 לדו''ח המשלים של המנהל המיוחד מיום 3.11.10 עולה כי הוגשו תביעות חוב לחברה על ידי נושים שונים, ועל כן יתכן כי עם ריקון לידן מפעילות נותרו נושים אשר חובם לא שולם להם, עם זאת, לא הוכח שלנייקי היתה ידיעה על קיומו של בעל אינטרס חיצוני לחברה באותה עת, וגם לא הוכח שבעל אינטרס כזה אכן היה קיים.

אף לא ניתן לומר שנייקי היתה צריכה להיות מודעת לקיום הנושים, שכן אם לוי וליליאן, מנהלי לידן, סברו כי אין לחברה חובות כלשהם (ראה סעיף 4 לתצהירו של ליליאן וסעיף 3 לתצהירו של לוי מיום 7.10.10) , מה לנו כי נלין על נייקי אם סברה כך אף היא?

משלא הוכח כי נייקי היתה מודעת למצבה כלכלי של לידן או לחובות שלה, ומשלא הוכח מצבה הכלכלי באותה עת או קיומם של נושים, הרי שלא היה פגם באינטרס העסקי של נייקי כי כספי העסקה יועברו אליה בתמורה למכירת סחורה לקריזמה, במקום שיועברו ישירות ללידן; יש גם להעיר שהמדובר באינטרס עסקי מצומצם יחסית, שכן נייקי לא קבלה את הכספים כהחזר חוב אלא עבור סחורה חדשה. בנוסף, מאחר וקריזמה היתה חברת אשראי שנהגה להלוות כספים לחברות הבת שלה (עמ' 19 לחקירתו של ליליאן), הרי שניתן להסיק מכך שאף העברת כסף מלידן לקריזמה לא היוותה מעשה יוצא דופן שנייקי היתה צריכה לחשוד בו. כמו כן, לא הוכח כי לידן לא היתה מעוניינת להעביר את הכספים דרך נייקי אך לא היתה לה כל אפשרות מעשית להתנגד לדרישתה של נייקי לעשות כן.

מכל האמור עולה כי אין מקום לקבוע כי נייקי היתה מודעת, או היתה צריכה להיות מודעת, לכך שהעברת הכספים אליה אינה לטובתה של לידן.

 

14. המנהל המיוחד מוסיף וטוען כי גם אם יקבע כי העסקה היתה לטובת החברה, הרי שהיא לא אושרה כנדרש, מאחר ואושרה רק בדירקטוריון, בהחלטה בה הצביעו גם בעלי העניין. אולם מאחר וגם אברג'יל, אשר לא היה בעל עניין, הסכים לעסקה, ומאחר והרכב הדירקטוריון בחברה זהה להרכב בעלי המניות, הרי שנראה כי העסקה אושרה כנדרש בסעיף 272(ב) לחוק החברות.

בנוסף, טעם של ממש בטיעוני נייקי להרחבת החזית ככל שהיא נוגעת להליכי אישור העסקה. ספק בעיני אם עצם טענת ניגוד העניינים הינה הרחבת חזית, שכן העובדות המבססות אותה, גם אם לא העילה המשפטית, הוזכרו בבקשה עצמה, והפסיקה קבעה כי די בכך כדי לשלול טענת הרחבת חזית (רע"א 9123/05 אדמוב נ' סיטי סטייט, סעיף 15 לדעת השופטת ארבל (2007); ע"א 9803/01 תחנת שירות ר''ג בע''מ נ' סונול ישראל בע''מ, פ"ד נח(3) 105, 116-117 (2004)). לעומת זאת, באשר להליכי אישור העסקה, הרי אף הרקע העובדתי להם לא נזכר בבקשה, אלא בא לידי ביטוי לראשונה בתשובתו של המנהל המיוחד, בניגוד להוראות סעיף 64 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ''ד- 1984 אשר קובע כי אין להעלות בתשובה נימוק תביעה חדש. על כן, יש לראות בטענה בגין הליכי אישור העסקה הרחבת חזית אסורה אשר דינה להדחות.

 

מכל האמור לעיל עולה כי אין לסעיף 256(ג) תחולה במקרה זה, הן מאחר ולא התקיימה הפרת חובת אמונים והן מאחר ולא הוכח כי נייקי ידעה כי העסקה לא אושרה כנדרש.

 

15. בנוסף, העלה המנהל המיוחד שתי טענות לניגוד העניינים. ראשית, טען כי מתקיימת במקרה זה נשיה פיקטיבית, מכיוון שלידן העבירה כספים לחברת נייקי אולם לא קבלה כל תמורה בעבורם שכן כל התמורה הועברה לקריזמה. אין בידי לקבל טענה זו. נשיה פיקטיבית מתקיימת כאשר חברה (או כל גוף אחר) משלמת כסף לצד אשר אין לה כל חוב כלפיו, באופן בו הכסף ניתן ללא כל תמורה. במצב זה, נייקי קבלה את הכסף ונתנה תמורה מלאה עבורו, שכן היא מכרה בתמורה סחורה לקריזמה. מבלי לקבוע מסמרות בעניין זה, נראה כי אם קיים נושה פיקטיבי, זו קריזמה, אשר קבלה סחורה שלידן שלמה עבורה, מבלי שנתנה ללידן תמורה כלשהי בעבורה. על כן, אין מקום לראות בנייקי נושה פיקטיבי. וקריזמה קיבלה הסחורה במסגרת ערבוב נכסים שבינה לבין לידן והחברות האחרות באשכול חברות זה.

עוד טען המנהל המיוחד כי יש להעביר את כספי התמורה של עסקת לידן - ריטיילורס לקופת הפירוק גם לאור סעיף 36 לתקנות החברות וסעיף 305 לפקודת החברות, אשר קובעים כי המפרק רשאי לקבל לידו נכסים אשר החברה לכאורה זכאית להם. אין ממש בטענה זו, וטעם של ממש בטיעוני נייקי כי סעיפים אלה אינם מקימים עילת תביעה עצמאית.

 

16. לאור האמור לעיל, הבקשה נדחית. המבקשת תשלם לנייקי, הוצאות הבקשה ושכ''ט עו''ד בסכום של 15,000 ש''ח להיום.

 

ניתנה היום, ב בניסן תשע"ב, 25/03/2012, בהעדר הצדדים.

 

511322495