מראה מקום: פדאור 05 (9) 156
בית משפט מחוזי תל אביב-יפו
בפני: כב' השופט כבוב חאלד
תאריך: 03/04/2005
ע"י ב"כ עו"ד אורון אילון
נגד
המשיבה: פרקליטות מחוז ת"א-פלילי
ע"י ב"כ עו"ד שיפמן
זהו
ערעור על פסק דינו של ביהמ"ש השלום לתעבורה בת"א-יפו (כב' השופט
איזקסון) ב-
עפ"י המפורט בהכרעת דינו של ביהמ"ש קמא, ב"כ המערער לא חלק על העובדה כי אכן עבר עם רכבו על השטח המסומן על הכביש, אך לטענתו מדובר בתמרור שהוצב לא כדין. הטענה העיקרית אותה בחן ביהמ"ש הייתה לעניין אי קיומו של פרוטוקול התמרור נשוא כתב האישום, וסופו של דבר קבע כי גם בהעדר הפרוטוקול עדיין אין בכך כדי לאיין את תוקפו של התמרור נשוא כתב האישום, ומשכבר הודה המערער במיוחס לו בעובדות כתב האישום, ביהמ"ש מצא להרשיעו בדין, וגזר עליו עונש קנס בסך 300 ש”ח.
2. הטיעונים בערעור
טענות ב"כ המערער:
הפרוטוקול אודות אותו תמרור לא נמצא ע"י חב' נתיבי אילון, מכאן ומשלא נמצא הפרוטוקול כאמור הרי שהוא לא חוקי ולכן לא בוצעה כל עבירה.
טעה ביהמ"ש משהרשיע את המערער על סמך אותו תמרור על אף שלא הוגש פרוטוקול אודות חוקיות התמרור בנימוק של "חזקת תקינות מעשה המנהל".
מדובר בעבירה של אחריות קפידה אשר בהעדר צורך להוכיח את היסוד הנפשי מתגבר הצורך להוכיח מעל לכל ספק את היסוד העובדתי - ביהמ"ש התעלם מפסיקת ביהמ"ש העליון בנידון.
טעה ביהמ"ש קמא משהטיל על המערער את הנטל לסתור את החזקה של "חזקת תקינות מעשה המנהל" כאשר ברור כי בהעדר פרוטוקול לעניינו של התמרור בלאו הכי יבצר מהמערער לסתור דבר אודות אותה חזקה.
ביהמ"ש מתבקש לזכות את המערער מפאת העובדה כי לא הוכח היסוד העובדתי.
לעניין העונש – לא היה מוצדק כי ביהמ"ש יטיל קנס כפול מהקנס המקורי העומד לצד אותה עבירה.
תגובת ב"כ המשיבה:
מדובר כאן בתקנה 22 שלפיה המערער הוא זה שצריך להוכיח, הוא צריך לעמוד בנטל מאזן ההסתברויות ולהראות שהצבת התמרור נעשתה שלא כחוק (מפנה למשפט חוזר 5810/02, עו"ד בנימין שגיב), במקרים האלה אין כל מניעה לעשות שימוש בחזקת התקינות, כפי שעשה בית משפט קמא במקרה זה, בית משפט קמא ביסס את פס"ד על אותו פסק דין של כב' השופט טננבוים, בבית משפט לתעבורה בירושלים.
מדובר על אי תנועה, במחלף בנתיבי איילון מהסוג שחייב להיות שם, אין טענה של ממש ובכך שונה עניין זה מפסקי דין אחרים שדנים בתקנה 22.
באשר לת/4, המהנדסת מטעם נתיבי איילון הציגה את ת/4, העידה שמדובר בתוכנית גיאומטרית של ארלוזרוב שלדבריה הסימון שם לא שונה מעולם (מפנה לעמ' 5 לפרוטוקול).
דיון בערעור
תחילה ראוי לציין כי גם בטיעוניו בפני חזר ב"כ המערער על טענתו לפיה הוא אינו כופר בעובדות הנטענות בכתב האישום, אלא שכפירתו מתייחסת אך ורק לאי חוקיות התמרור נשוא כתב האישום, שבהעדר חוקיות תמרור הרי העובדות אינן מגלות ביצוע כל עבירה.
ברי כי המחלוקת העיקרית בתיק זה מתייחסת לשאלה: מי נושא בנטל ההוכחה, האם זו המשיבה אשר מחובתה במצב העניינים הנדון להוכיח חוקיותו של התמרור??, או שמא החובה רובצת דווקא לפתחו של המערער לסתור את "חזקת תקינות מעשה המנהל"?? ב"כ המערער טען כי עשה את שנדרש וסביר בנסיבות העניין על מנת להוכיח כי לא היתה בידי רשות הרישוי תכנית כדין שמכוחה סומן התמרור. נטען, כי לצורך הוכחת אי חוקיות התמרור די בכך שלא קיים פרוטוקול המעיד על קיום חוקי לאותו תמרור.
עפ"י
הוראות סעיף 22 ( א) ל
יפים
לעניין זה האמור ב
"הנטל להראות
שהתמרור הוצב שלא כדין מוטל היה על המבקש, זאת, בין השאר, מכוחה של חזקת התקינות
העומדת לה לרשות המינהלית במעשיה, ומכוחה של תקנה 22(א) ל
עוד
נאמר ב
"גם בהליך פלילי חלה חזקת החוקיות של החלטה מינהלית, וגם בהליך פלילי רשאי ביהמ"ש לבדוק את החוקיות של החלטה מינהלית...".
ב"כ המשיבה, טענה מנגד כי אין בעובדה שפרוטוקול הצבת התמרור לא נמצא כדי לעמוד בדרישת ההוכחה כפי שזו נדרשת עפ"י סעיף 22 (א) כאמור לעיל, כאשר מנגד לטענת ב"כ המערער לעניין אי מציאתו של פרוטוקול הצבת התמרור עומדת "חזקת תקינות מעשה המנהל".
מקובלות עלי טיעוניה של ב"כ המשיבה באמור, כאשר ההלכה פסוקה היא כי מעשי המנהל מבוצעים כחוק, ותהיה זו מחובתו של הטוען נגד חזקה זו כדי להוכיח אחרת. במקרה שלפנינו, אין חולק בין הצדדים כי אין לרשות את פרוטוקול ישיבת וועדת התמרור ( הישיבה בה אושר התמרור) - ב"כ המדינה אמר מפורשות כי לא נמאו המסמכים האמורים המוכיחים חוקיות התמרור.
ראה
לעניין זה דבריו של כב' השופט זמיר ב
"חזקת החוקיות, החלה על כל צו מינהלי, אומרת כי חזקה היא שהצו ניתן כחוק. מי שטוען אחרת, והוא מבקש להפריך חזקה זאת, עליו הנטל להוכיח את טענתו. אכן, נאשם בהליך פלילי רשאי לטעון כי צו מינהלי עליו מתבסס האישום פגום מבחינה משפטית ולכן הוא בטל. בית המשפט יכול וצריך לשמוע טענה כזאת, ואם יגיע למסקנה כי הצו אמנם פגום ובטל, הוא יכול לפסוק כך וכתוצאה לקבוע כי הנאשם זכאי. אולם, עד שיפסוק כך, צריך הנאשם להרים את הנטל הרובץ עליו מכוח חזקת החוקיות ולהוכיח כי אכן הצו פגום ובטל".
כאן נשאלת בעצם אותה שאלה משפטית - האם עמד ב"כ המערער בנטל ההוכחה המוטל עליו?? במילים אחרות האם די בעובדה כי לא נמצאו המסמכים הנדרשים לצורך הוכחת חוקיותו של התמרור על מנת להסיק מכך אי חוקיותו?
דומה כי אין חולק עפ"י ההלכה הפסוקה כי אם אין דבר בידי המשיבה שיכול להוכיח חוקיות הצבתו של התמרור, אזי יהיה מקום לשחרר את המערער מאחריות, כאשר ההלכה היא כי תמרור שהוצב לא כדין כאילו בטל ועבר מן העולם. (ראה פס"ד יצחק אסולין). יחד עם זאת מבדיקה מדוקדקת יותר לעדויות שעלו מטעם עדי התביעה, ניתן להבחין כי דווקא קיימת מעין אסמכתא שיכולה להוכיח חוקיותו של התמרור מכוח חזקת תקינות המנהל, וזו עדותה של עדת תביעה באשר ל- (ת/4) המהנדסת מטעם נתיבי איילון שהעידה כי: "קיימות הנחיות לתכן גיאומטרי של דרכים בין עירוניות, צמתים ומחלפים. קיים גם תיאור סכמתי של מרכיבי איזור אף היציאה... איש האחזקה לצביעה באיילון עושה זאת עפ"י תוכנית... פועל עפ"י הנחיות. התוכנית הגיאומטרית של ארלוזורוב ששם קיים הסימון הזה
לא שונה מעולם.."
יפים
לעניין האמור ב-
"טענתו של התובע מתייחסת למעשה לאי מילוי אחר תנאי מוקדם להשלמת תוקפו של הליך ההסדר. ברגיל, לו היה המדובר בהסדר שנעשה במדינת ישראל לא היה צריך להוכיח כל פעם מחדש, שהתמלאו התנאים המקדמיים לגיבושו של ההסדר הסופי, מעת שזה אושר והותר לרישום. חזקה היא שמעשי המנהל הם תקינים והתנאים המוקדמים לביצועם התקיימו כראוי...".
יפים
גם לעניין זה האמור ב
אמת, החלטת הרשות
המקומית לא נמצאה. אין בכך כדי לפגוע בחוקיות ההיטל, שכן לרשותה של הרשות המקומית
עומדת חזקה התקינות (או החוקיות). על פי חזקה זו, נקודת המוצא הנה כי המינהל פעל
באופן חוקי ותקין .praesumuntur rite et solemniter esse
acta omnia ניתן, כמובן לסתור החזקה. הנטל מוטל על
המבקש לעשות כן. חזקה זו נתקבלה בפסיקה הישראלית (ראו, למשל,
עוד נאמר:
"החזקה היא
שההחלטה ניתנה כדין. לפיכך מי שטוען כי ההחלטה ניתנה שלא כדין עליו הראיה. זאת
ועוד: חזקת החוקיות עשויה להוסיף משקל עם הזמן. לאחר שנים רבות יהיה לה משקל רב.
אכן, עדיין היא רק חזקה, ולכן עדיין היא ניתנת לסתירה, אך ככל שחולף הזמן יקשה
יותר ויותר לסתור אותה" (
אין לקבל את טענת ב"כ המערער לפיה אין להסתמך על תמרורים שהוצבו מזה זמן ניכר, ויכול וכבר לא קיימים לגביהם פרוטוקולים המהווים אסמכתא לחוקיותם, כאשר זהו בדיוק מקומה של "חזקת תקינות מעשה המנהל" שעניינה להסדיר, בין היתר, מצבים כגון דא, ועל מנת לסתור חזקה זו, יהיה על הנדרש לכך להוכיח אחרת.
לעניין זה נאמר באותו פס"ד :
"עוצמתה של החזקה משתנה על פי הנסיבות. בדרך כלל, ככל שעבר זמן רב יותר מהפעולה המינהלית, גובר כוחה של חזקת התקינות... חזקת החוקיות עשויה להוסיף משקל עם הזמם. לאחר שנים רבות יהיה לה משקל רב. אכן, עדיין היא רק חזקה, ולכן עדיין היא ניתנת לסתירה, אך ככל שחולף הזמן יקשה יותר ויותר לסתור אותה... באי מציאת ההחלטה בארכיונה של הרשות המקומית יש כדי להצביע על חוסר סדר בארכיונה אך אין בכוחה לסתור את חזקת התקינות".
דברים
אלה יפים גם לענייננו והם מקבלים חיזוק בהוראת תקנה 22(א) ל
סיכומו של דבר, מצאתי לדחות את הערעור.
ניתן היום, ט"ז/ אדר ב/תשס"ה (27.3.05) בלשכתי.