מראה מקום: פ"ד ל (3) 309
בג"צ מס' 561/75
מוטי אשכנזי
נגד
1. שר הבטחון
2. ראש המטה הכללי של צה"ל
בבית-המשפט העליון בשבתו כבית-משפט גבוה לצדק [20.11.75, 9.3.76, 14.6.76]
לפני השופטים ויתקון, מני, שמגר
בעתירתו מבקש העותר לחייב את המשיבים להורות על ביצוע תחקיר מבצעי מקיף לגבי "הליקויים שהתגלו תוך כדי לחימה במעוזי התעלה" במהלך מלחמת יום הכיפורים, וכן לפעול על-פי המלצות ועדת אגרנט לחשיפת "חריגת מפקדים מנורמות התנהגות מחייבות". לטענת המדינה, אין הנושאים שהועלו על-ידי העותר שפיטים וכן אין לעותר זכות עמידה בכל הנוגע לתלונות נגד המפקדים.
בית-המשפט הגבוה לצדק פסק -
א. (1) לצורך הקניית זכות עמידה בבג"צ, די בכך כי הזכות תחול על חלק מהותי מטרוניותיו של העותר.
(2) מקום בו שלובים הנושאים שהעלה העותר זה בזה, וניתן ללמוד על פגיעה באינטרס ישיר בעותר, הנובעת מחלק משמעותי מן הנושאים שהועלו לדיון, יסכים בית-המשפט לפרישת היריעה כולה בפניו (ע' 317 - ו-ז).
ב. (1) בית המשפט הגבוה לצדק אינו מנוע מהתערבות בנושאים שהם בתחומי הפעלתו של החוק הצבאי או בתחומי המשמעת הצבאית, ובלבד שמדובר בסוגי ענינים עליהם פרושה סמכותו הכללית של בג"צ (ע' 318 - ו).
(2) נושאים הקשורים לארגונו של הצבא, מבנהו והיערכותו, הצטיידותו ומבצעיו- אינם שפיטים באשר אינם הולמים דיון והכרעה של ערכאות השיפוט (ע' 319 -למעלה).
= 310 =
(3) גם נושאים הקשורים בדרכי הדיון וההכרעה בצבא, אימוני כוחותיו והדרכתם אינם שפיטים (ע' 319 - למעלה).
(4) אין זה סביר כי רשות שיפוטית תשקול ותכריע מהי השיטה היעילה ביותר, מבחינה צבאית-מקצועית, להפקת לקחים מפעולות מבצעיות, ותמיר שיקול-דעתן שלרשויות צבאיות בשיקול-דעתה היא (ע' 319 - א).
(5) ענין כזה הוא בתחומי פעולתן המקצועית של רשויות הצבא ושל הרשות המיניסטריאלית המופקדת עליהן.
פסקי-דין של בית-המשפט העליון שאוזכרו:
[1]
[2]
[3]
246.
[4]
[5]
[6]
[7]
[8]
[9]
[10]
[11]
[12]
[13]
= 311 =
פסקי-דין אנגליים שאוזכרו:
.[14] R.V. THE ARMY COUNCIL. EX PARTE RAVENSCROFT: (1917) 2 K.B
.L.J.K.B. 1087; 117 L.T. 306 33 T.L.R. 387, D.C 86 ;510 ,504
;[15] CHANDLER V. D.P.P.: (1962) 3 ALL E.R. 142; (1964) A.C. 763
.W.L.R. 694; 106 SOL. JO. 588; 46 CR. APP. R. 347, H.L 3 )1962)
הערות:
1.
לזכות עמידה בבג"צ, עיין:
2.
לשפיטות, עיין:
עתירה למתן צו-על-תנאי. העתירה נדחתה.
העותר טען לעצמו; ג' בך, פרלקיט המדינה - בשם המשיבים
פסק-דין
השופט שמגר: 1. העותר הוא קצין בכוחות המילואים של צה"ל אשר נטל חלק פעיל במלחמת יום הכיפורים והיה מפקדו של המעוז הצפוני ("בודפשט"), שעמד מול התקפות הצבא המצרי, ויכול להם.
בעתירתו בפנינו - המופנית נגד שר הבטחון וראש המטה הכללי של צה"ל - מבקש העותר כי שני המשיבים האמורים יידרשו לנמק -
"א. מדוע לא יורו על ביצוע בירור ותחקיר מבצעי מקיף לגבי כל הליקויים שהתגלו תוך כדי לחימה במעוזי התעלה (לרבות מוצב בודפשט) בפרוץ מלחמת יום הכיפורים ובמהלכה.
ב. וכן מדוע לא יפעלו המשיבים על-פי המלצות ועדת אגרנט לחשיפת כל הכשלונות, הליקויים וחריגת מפקדים מנורמות התנהגות מחייבות וזאת במצבי התעלה בקרבות הבלימה במלחמת יום הכיפורים."
בעתירתו מוסיף ומפרט העותר כי לדעתו פגעו אחדים מסגל הפיקוד של הגדוד, עמו נמנה בעת המלחמה, "בנורמות ההתנהגות המחייבות בצה"ל, במשמעת, במורל וברוח
= 312 =
הלחימה". עם תום הלחימה ביקש העותר, לדבריו, להניע את גורמי הפיקוד הנוגעים בדבר לקיים תחקיר על-ידי גוף בלתי-תלוי מחוץ לגדודו, שיתייחס לכל נושאי הלחימה במוצבי התעלה, אולם נערך רק תחקיר פנימי, היינו נערך תחקיר על-ידי גורמי הגדוד, אשר הם עצמם היו מעורבים בנושא שנחקר. חומר העדויות החלקי, שהוקלט בתחקיר הפנימי, שנמשך מספר חדשים, נמצא לפי מיטב ידיעתו של העותר בידיים פרטיות, והוא עדיין בלתי-מפוענח, בלתי-מסוכם וללא הפקת לקחים לעתיד. עותק אחד הימנו נמסר למחלקת היסטוריה במטה הכללי.
זאת ועוד, אי-הפקת הלקחים, כמתואר, גרמה, לדעתו, למשבר אמון בינו לבין מפקדים שונים והביאה לבסוף להוצאתו מן המסגרת היחידתית אליה השתייך.
ביום 9.8.75 פנה, בעקבות שיחה קודמת, בכתב, לאלוף הפיקוד והעל בפניו דרישתו לקיום תחקיר מבצעי על-ידי גורם אובייקטיבי. התשובה מטעם אלוף הפיקוד ניתנה ביום 19.9.75 והיתה כהאי לישנא -
"לאחר עיון בפנייתך ומאחר והתחקירים והטיפול בהם הסתיים, החליט האלוף להמליץ בפני הרמטכ"ל שלא לערוך חקירה מהטעמים הבאים:
א. ניתנה לך הזדמנות אשר ככל הנראה נוצלה על ידך להעלות השגותיך בפני ועדת אגרנט אשר גם התייחסה לנושאים אותם אתה מזכיר בפנייתך.
ב. עיתוי הפניה כשנתיים ימים אחרי האירועים המוזכרים אינו מאפשר היום בדיקה ממצה ויסודית. מסיבה הידועה רק לך לא מצאת לנכון להעלות נושא זה בעתו.
ג. אין לצה"ל ספק שמסקנות עקריות מהמלחמה הוסקו, גם בשטח האישי, ולכן אין לצה"ל כוונה להפנות פנים אחורה. הצבא מתרכז בהכנות לקראת מלחמות אפשריות בעתיד."
ביום 29.9.75 פנה העותר באותו נושא לשר הבטחון והעלה את הדרישה למינוי ועדת חקירה, שתערוך תחקיר בהתנהגות מספר מפקדים יחידתו. ביום 31.10.75 חזר ופנה לאלוף הפיקוד וחלק על עיקרי התשובה הנ"ל שניתנה לו. הוא דחה את טענת השיהוי בהגשת השגותיו שהופנתה כלפיו, מאחר ולעניות דעתו לא חייבת היתה היזמה לעריכת התחקירים לבוא ממנו אלא מלמעלה. זאת ועוד, פנייתו האחרונה באה רק בעקבות פניות קודמות, לדרגי פיקוד נמוכים יותר, אשר לא נענו. לענין הטענה כי מסר כבר עדותו בפני ועדת החקירה הממלכתית, השיב כי עדותו בפני הוועדה התייחסה לתקופה שקדמה למלחמה ולימי המלחמה הראשונים בלבד. כן חזר העותר והדגיש דעתו כי בהעדר תחקירי אמת מבצעיים, בחלק מן היחידות שנטלו חלק בקרבות ובהעדר מסקנות אישיות לגבי מפקדים שלא עמדו בנורמות ההתנהגות, לא ניתן יהיה להכין את צה"ל לקראת מלחמה אפשרית לעתיד.
= 313 =
משנכזבה תקוותו של העותר להיענות לדרישותיו, פנה כאמור לבית-משפט זה.
2. בישיבתנו מיום 20.11.75 החלטנו להזמין את היועץ המשפטי לממשלה לדיון בעתירה. בעקבות זאת הובאו בפנינו נתונים בקשר לדו"חות ולתחקירים אשר להם זיקה לנושאים אליהם התייחס עותר בעתירתו. בתמצית ניתן לומר כי חומר זה, אשר פרטיו אינם מובאים כאן מטעמי בטחון המדינה אך הועברו במקביל גם לידיעת העותר, מורכב בעיקרו מאלה:
(א) הפניה לדו"ח ועדת החקירה - מלחמת יום הכיפורים, בו מובא תיאור מפורט של המצב במוצבים ובמעוזים עם פרוץ המלחמה ובעת קרבות ימי 7/8 לאוקטובר 1973(לרבות התייחסות לעדותו של העותר בפני ועדת החקירה) וציון העובדה כי הוועדה האמורה סיכמה הערות לענין זה.
(ב) מסמך של אגף המטה הכללי של צה"ל המביא סיכום הצעדים שננקטו בעקבות דברי דו"ח ועדת החקירה שהתייחסו, במישרין או אף בעקיפין, לנושא המבצעי, אליו ביקש העותר להפנותנו. בהקשר זה אוזכרו שינויי נוהלים, תירגולים, הכנת ספרות מקצועית ועוד.
(ג) לענין התחקירים הובא ריכוז נתונים על תחקירים שנערכו מעת המלחמה ואילך בתחומים הנוגעים לסוגיות שנפרשו בפנינו:
(1) מסתבר כי עוד בזמן המלחמה נערך בגדודו של העותר תחקיר מבצעי מטעם הפיקוד, על-ידי מי שכיהן מספר שנים לפני כן כמפקד החטיבה, עמה נמנה העותר.
(2) בחודש נובמבר 1973 נערך התחקיר הפנימי, אליו התייחס העותר.
בחלק מפגישות התחקיר נוכח אלוף הפיקוד וברובן גם מפקד החטיבה דאז וקצין ממחלקת היסטוריה במטה הכללי. ההקלטה פוענחה ונשלחה בסוף שנת 1973 למג"ד, למח"ט וללשכת הרמטכ"ל, לצורך עיון והפקת לקחים.
(3) בדצמבר 1973 נערך על-ידי ראש מה"ד תחקיר של מפקדי מעוזים בקשר למצב הכוננות למהלכי הקרב. החומר שהוקלט ונרשם בפגישה זו - שימש כעזר לעבודת מה"ד.
(4) בפברואר 1974 נערכו כנס מפקדי מעוזים ותחקיר במסגרת אוגדתית.
(5) בחודש מרס 1974 הפיץ אג"ם/מה"ד שאלון מיוחד בנושאי המלחמה למספר גדול של חיילים. בין המשיבים לשאלון היו גם מאנשי גדודו של העותר.
= 314 =
(6) פגישות תחקיר נוספות להפקת לקחים נערכו בין המג"ד לבין קצין חי"ר וצנחנים ראשי וקציני מטהו וכן עם קצין בכיר נוסף.
זהו סיכומו של הגורם במפקדת פצ"ר אשר ריכז את הנתונים בעקבות הדיון בבית-משפט זה:
"4. נתונים רבים שנתקבלו בתחקירים יושמו כלקחים הלכה למעשה.
במחלקת הסטוריה נמצא ריכוז החומר שישמש לצורך מחקרים מקיפים ומעמיקים, אשר עשייתם נמצאת בעיצומה. יש מקום להדגיש כי גם מחקר של מחלקת הסטוריה איננו משמש לצורכי רישום הסטורי בלבד, אלא עוסק בדרך כלל גם בניתוח מבצעי של מהלכים, ליקויים, המלצות וכו'.
5. העותר השמיע את דבריו בתחקירים הנזכרים ותאר את שקרה, מתח בקורת והצביע על ליקויים שנתגלו לו במהלך הקרבות.
6. דבריו של העותר אודות פגיעה כביכול בנורמות התנהגות של אחדים מסגל הפיקוד של הגדוד מבוססים על נקודת השקפה אישית שלו ואף מסקנותיו במכתבו מ-9 אוג' 75 אל אלוף פיקוד המרכז, אודות הקצינים שאליהם התייחס, שנויות במחלוקת, לרבות עובדות הנזכרות בהן. במרבית הדברים המדובר בשיקולים שלמפקדים בנסיבות קרב מסויימות ובמצב גופני ונפשי של החיילים, אשר לדעת גורמי הצבא המוסמכים אינם מצדיקים הסקת מסקנות כגון אלה שהסיק העותר. במרבית הענינים, ההיפך הוא הנכון.
לדוגמא - פעולות החילוץ שבוצעו על-ידי (קצין שהוזכר על-ידי העותר) לא רק שלא נדמו כפעולות שיש לגנותן, אלא שהמטה הכללי אף סמך ידו עליהן לצורך ציונו לשבח על-ידי אלוף פיקוד המרכז."
3. בטיעונו בעל-פה בפנינו הוסיף פרקליט המדינה המלומד, כי הנושאים שהועלו על-ידי העותר אינם שפיטים כלל ואינם נכנסים לתחום הנושאים שהם בגדר עיסוקו של בית-משפט, כי הרי לא סביר יהיה, בין היתר, כי בית-משפט יורה לרשויות צה"ל מה הדרך בה יפיק לקחים מבצעיים מן המלחמה. בהקשר זה הפנה אותנו הפרקליט
לפסק-הדין בענין (THE KING V. THE ARMY COUNCIL. EX PARTE RAVENSCROFT, (1917
[K.B.
504, 510, ]14 2. כן טענה המדינה כי בכל הנוגע לתלונות נגד
המפקדים אין לעותר זכות עמידה, באשר איננו בגדר מי שנפגע ישירות ומוחשית (בעקבות
דברי ב-
4. העותר הגיש לבית-משפט זה תשובה בכתב - אחרי שניתנה לו האפשרות לעיין בחומר שאוזכר לעיל:
לטענתו אין בחומר שעיין בו ניתוח אירועים, הפקת לקחים והמלצות על מסקנות,
= 315 =
ובעיקר מלין הוא על כך שאין בחומר התייחסות להתנהגותם של המפקדים, אשר ראה בה פסול. הוא גורס כי יש להשלים את התחקיר המבצעי על-פי קווים אותם הוא מתווה, וחוזר ומדגיש את ענין הסקת המסקנות האישיות ביחס למפקדים. לדעתו, יש באי-נקיטת צעדים, כנדרש על-ידו, משום התעלמות מהמלצותיה של ועדת החקירה למלחמת יום הכיפורים, לפיהן אין לעבור לסדר היום על גילויים שליליים ופגיעה במשמעת שהיו במלחמה.
לענין מעמדו האישי בסוגיה שבפנינו טוען העותר:
"הפגיעה בו נמשכת בעצם ימים אלה כאשר עד היום הזה כשנה לאחר הרחקתו מיחידתו ועל אף כישוריו והערכות מפקדיו את יכולתו במלחמה, טרם נמצאה לו יחידת מילואים בה יוכל לשרת. העותר טוען כי למיטב ידיעתו והכרתו, תחקיר מבצעי כנדרש על ידו היה מונע פגיעה זו שכן, היה מבליט את התנהגותו הוא לעומת אחרים אשר לא עמדו בנורמות-התנהגות כנדרש ע"י צה"ל."
5. השאלה הראשונה העולה וניצבת בפנינו היא אם יש לעותר זכות עמידה במשפט זה, הווה אומר אם על-פי אמות-המידה המקובלות עלינו יש לעותר מעמד לצורך העלאת הטרוניות וההשגות אותן הציג בבית-המשפט.
בטרם נדון בשאלה זו יש להקדים ולהדגיש כי עלינו לאבחן בין שתי סוגיות נפרדות:
מחד גיסא, שאלת זכות העמידה של עותר, על-פיה יוכרע אם בית-המשפט יטה אוזן קשבת לדברים המובאים מפיו של עותר זה דוקא, כמי שרב ריב שהוא ריבו הוא.
מאידך גסא, בעיה נפרדת ונבדלת היא שאלת השפיטות, היינו השאלה אם עשוי בית-המשפט לדון לגופו של הענין בסוגיה המועלית בפניו: הרי, עד כמה שהדבר מצער לא אחת, אין בית-משפט זה נושא באמתחתו תרופה לכל מכל כל; כן אין הוא דן בנושאים המצויים, באופן בלעדי, בתחומה של אחת מרשויות השלטון האחרות ואשר אינם הולמים, לפי טיבם וטבעם, החלטה והכרעה שיפוטיות. יכול על-כן להיווצר מצב בו עותר פלוני אכן ייחשב כמי שיש לו מעמד, כבעל דברים של הרשות, אך אין בידי בית-משפט זה להושיעו, כי לגופו של ענין אין התרופה המבוקשת על-ידיו בתחום סמכותו וכוחו של בית-משפט זה או אין הנושא, לפי מהותו, בגדר אלה שבית-משפט יכול להכריע בהם.
למותר להוסיף, כי כאשר מדובר על מקרים שאינם נתונים לסמכותה של ערכאה שיפוטית או של רשות אחרת, המסוגלות ומוסמכות להושיט סעד, שהוא יעיל במידה הראויה, יעשה בית-משפט זה, ככל יכלתו, כדי לחפש תרופה לפגיעה, בעטיה עותרים אליו, ומגמתו תהיה למעט, ככל האפשר, ביצירת נסיבות בהן מושמעות בפניו תלונות והשגות שטעמן עמן, אך תרופה אין להן.
= 316 =
לסיכומה של נקודה זו: בטרם נדון בשאלה השניה והנפרדת, על-פיה ייבחן אם הענין נשוא הדיון הוא בתחומה של ערכאה שיפוטית זו ואם יש בידינו להושיט סעד לעותר, עלינו לחזור ולהתייחס תחילה לשאלת זכות העמידה של העותר, שהיא אליבא דכולי עלמא, השאלה הטרומית העיקרית.
6.
ענין מעמדו של העותר ייבחן ויימדד על-פי העקרונות, שהובהרו על-ידי בית-משפט זה לא
אחת, ובעיקר כפי שגובשו ורוכזו, על כל היבטיהם, על-ידי הנשיא (אגרנט) ב-
א.
קיומה של זכות העמידה אינו מותנה בכך שההחלטה או הפעולה, אשר עליה מלין
האזרח-העותר, פוגעת בזכות המעוגנת בחוק דוקא. כן אין על העותר להראות, כי ההחלטה
או הפעולה האמורות הן בגדר הפרת חובה אותה חבה הרשות הציבורית כלפי היחיד או כלפי
חלק מן הציבור, להבדיל מחובה שהיא חבה כלפי הציבור כול (דברי השופט לנדוי ב-
ב.
כאשר העילה לפניה לבית-המשפט היא הפרת חוק על-ידי רשות מינהלית, אין זה מספיק, לשם
הקניית זכות עמידה לעותר, כי הוא, כאחרים כמותו, מעוניין במניעתה של הפרת החוק
האמורה; אולם אם יש לעותר זכות המוכרת מן הדין, הרי שונה הדבר ותוכר זכות העמידה
שלו, גם אם ישנם אנשים נוספים, ואפילו הם רבים, היכולים לבוא בתביעה דומה (בעקבות
ג.
האינטרס עליו מדובר צריך להיות אינטרס ממשי וישיר ולא ענין רחוק, קלוש ועקיף (דברי
הנשיא (אגרנט) ב-
ניישם עתה עקרונות אלה לעובדותיה של העתירה בה אנו דנים.
7. א. קובלנתו של העותר שבפנינו מורכבת משלושה חלקים המשולבים זה בזה: הוא מלין על אי-עריכת תחקיר מבצעי (טענה ראשונה), על אי-נקיטת צעדים נגד אי-אלה מפקדים (טענה שניה) ומוסיף ומצביע על כך כי כתוצאה מכל אלה נגזרה עליו, לפי גרסתו, העברה מיחידתו והוא טרם שובץ מחדש בכל מסגרת צבאית פעילה אחרת (טענה שלישית).
ב. אי-הצבתו של העותר ליחידה אחרת, כטענתו השלישית, לא שימשה עילה לאחד
= 317 =
מצווי העשה, שנתבקשו על-ידיו והיא, למעשה, גם לפי גרסתו של העותר, רק בגדר תוצאה נגררת של שני הנושאים שאוזכרו לראשונה, לא ניתן גם להסיק כי העותר מיצה, בנסיבות הענין, את הליכי הטיפול בדבר שיבוצו מחדש במסגרת הצבאית.
אולם לצורך ההכרעה בשאלה הטרומית שבפנינו, היינו אם אכן מדובר בפגיעה אישית, ישירה ומוחשית, מתבקשת התשובה כי ענין אי-ההצבה של העותר ליחידה כלשהי היא אכן פגיעה אישית, ישירה ומוחשית, כאמור. לא למותר לחזור ולהדגיש כי איננו דנים כאן עדיין בשאלת השפיטות של טענה זו.
ג.
זאת ועוד, לעותר יש, לכאורה, גם מעמד לענין קובלנותיו נגד אי-אלה מחיילי יחידתו
לשעבר. פקודות הצבא מכירות בזכותו של כל חייל להלין נגד חייל אחר, אפילו אם הוא
גבוה ממנו בדרגה ובחובתם של המפקדים לטפל בקבילה כאמור (פקודת מטכ"ל 33.0301,
פרק ב' - קבילות, ופרק ג' - קבילות נגד מפקד). מכאן שמדובר בזכות המוכרת מן הדין,
לפחות לצרכי
ד.
לענין ביצועו של התחקיר המבצעי, לא השכיל העותר להניח דעתנו כי יש לו מעמד מעל
ומעבר למעמדו של כל אזרח, החרד לפעולתו התקינה של הצבא, ובכך בלבד לא סגי לשם
הקניית זכות עמידה בבית-משפט זה. אולם המערער כרך יחד את שלושת נושאי העתירה,
היינו את שני הנושאים לגביהם יש לו, לכאורה, מעמד ואת ענין התחקיר המבצעי, שאין לו
לגביו זכות עמידה באשר הוא בגדר טרוניה אשר הלכת
תעלה כאן על-כן השאלה, אם לצורך הקניית זכות עמידה, תנאי מוקדם הוא כי זכות זו תחפוף במלואה את הסוגיה, אותה מבקשים להעלות לדיון בבית-המשפט, או שמא די בכך כי הזכות האמורה חלה על חלק מהותי ומשמעותי מטרוניותיו של עותר. לא אעסוק כאן בשאלה התיאורטית מה הדין כאשר הנושאים השונים המועלים לדיון ניתנים, על נקלה, להפרדה זה מזה. די לנו בהכרעה בשאלה הקונקרטית, בלבוש אותו לבשה במקרה שבפנינו: השאלה הניצבת כאן היא, אם במקרה, בו כרך העותר בעתירתו שלושה נושאים, השזורים וקשורים, לכאורה, זה בזה, יש להקפיד עמו באופן דוקני ולהכיר בזכות העמידה רק במשורה, היינו רק כמידתה המדוייקת של הפגיעה הישירה שהוכיח, או שמא ננהג בדרך ליברלית יותר, ונחליט כי מקום בו שלובים הנושאים זה בה וניתן ללמוד על פגיעה באינטרס אישי בעותר, הנובעת מחלק משמעותי של הנושאים המועלים לדיון, הרי יסכים בית-המשפט לכך כי תיפרש בפניו היריעה כולה.
הנני בדעה כי יש להכריע על-פי הדרך השניה שהותוותה לעיל, היינו, לאחר שנוכחנו לדעת כי יש לעותר, לכאורה, זכות עמידה בשניים מן התחומים אותם העלה, נפתח בפניו
= 318 =
את השער, כדי שיידון בפנינו גם הנושא השלישי, הכרוך בענין, ואשר בו הוא רואה עילה עקיפה לפגיעה בו.
8. מכאן לשאלה השניה, והיא אם יוכל בית-המשפט להושיט לעותר סעד, כעתירתו.
כפי שהזכרנו ביקש העותר, ראשית כל, כי בית-משפט זה "יורה על ביצוע בירור ותחקיר מבצעי מקיף לגבי כל הליקויים שנתגלו תוך כדי לחימה במעוזי התעלה".
טענת המדינה היא כזכור, כי היא מיצתה את תהליכי הפקת הלקחים. אך תשובתה המרכזית של המדינה היא, כי סוגיה זו היא כל כולה בלתי-שפיטה וכי בית-משפט זה לא יטה להתערב בנושא כגון זה.
אינני סבור כי יש מקום להחלטה כללית וגורפת - כפי שעלול להשתמע דברי פרקליט המדינה המלומד - לפיה נושא הנוגע לענין צבאי-פנימי הוא לפי עצם טבעו
ומהותו לעולם בלתי-שפיט. פסק-הדין בענין, [RAVENSCROFT, ]14 המשקף את המקובל בבריטניה בתחום זה, מרחיק לכת בקביעותיו המסייגות, ואין ספק כי לא היינו מאמצים את האמור בו לצרכינו: פסק-הדין האמור לא התייחס לסוגיה צבאית-מבצעית, אלא לסוגיה צבאית-משמעתית, וקבע, בתמצית, כי בית-המשפט (האזרחי) לא יתערב בנושאים הנוגעים להפעלת החוק הצבאי ובעיקר לדרך פעולתן של ועדות חקירה צבאיות. אגב, בית-המשפט ביסס החלטתו על כך שהיתה פתוחה בפני העותר הדרך
החלופית של הגשת תלונה ל-ARMY COUNCIL )לפי סעיף 42 ל- & ARMY ACT, 1881 (44
(VICT., C. 58 45 שהיה אז בתוקף).
כאמור,
אינני סבור כי בית-משפט זה יראה עצמו מנוע מלהתערב בנושאים שהם בתחומי הפעלתו של
החוק הצבאי או בתחומי המשמעת הצבאית, ובלבד שמדובר בסוגי ענינים עליהם פרושה
סמכותו הכללית של בית-משפט זה מכוח הוראותיו של סעיף 7 ל
השאלה המצומצמת יותר העומדת בפנינו היא, אם יראה בית-המשפט להכריע בענין קיומם של התחקירים. אשר לנושא כגון זה, הרי יש לאבחן בין מקרה בו נמנעת רשות צבאית לפעול בהתאם לחובתה לפי דין או לפי צוויה של רשות מוסמכת או ממאנת בשרירות לקבל המלצתה של רשות שנתמנתה לכך כדין, לבין מקרה בו פעלו הרשויות הצבאיות בתחומי סמכותן, אך דרך הפעולה ושיטת הפעולה אינה נראית לעותר פלוני.
במקרה שבפנינו פורטה על-ידי הפרקליטות הצבאית שורה ארוכה של פעולות
= 319 =
שננקטו
על-ידי צה"ל והנדרש מאתנו עתה הוא שנכריע בכך אם אכן נקט הצבא בדרך ובשיטה
נכונים של ביצוע תחקירים והפקת לקחים מבצעיים: דעתי היא, כי נושאים הקשורים
לארגונו של הצבא, מבנהו והיערכותו, הצטיידותו ומבצעיו - אינם שפיטים, באשר אינם
הולמים כלל דיון והכרעה של ערכאות השיפוט. הוא הדין בענין דרכי הדיון וההכרעה
בצבא, אימוני כוחותיו והדרכתם. מן הכלל אל הפרט שבפנינו: אין זה סביר כלל ועיקר,
כי רשות שיפוטית תשקול ותכריע מהי השיטה היעילה ביותר, מבחינה צבאית-מקצועית,
להפקת לקחים מפעולות מבצעיות ותמיר שיקול-דעתן של רשויות צבאיות, שהוכשרו לכך
והופקדו על כך, בשיקול-דעתה היא. ענין כזה הוא בתחומי פעולתן המקצועית של רשויות
הצבא ושל הרשות המיניסטריאלית המופקדת עליהן, והללו נושאות באחריות וחייבות בדין-וחשבון
בהתאם להוראות החוקתיות, אשר מגדירות את שרשרת הכפיפות של הדרגים הצבאיים לרשויות
השלטון האזרחיות ואת הזיקה ביניהן: הצבא והרשות האזרחית המופקדת עליו נושאים
באחריות כלפי הממשלה (סעיף 2 ל
הווה אומר: הימנעותו של בית-המשפט מדיון בכגון דא איננה נובעת מן ההשקפה כי התחומים הצבאיים שהוזכרו לעיל אינם מחייבים מעקב, פיקוח ובקרה. אין דבר רחוק יותר מתפיסתנו. מסקנתנו היא פועל-יוצא מן האופי ומדרכי הפעולה של זרועות השלטון השונות ומן ההגיון המונח ביסודה של התוויית התחומים הנפרדים, שיוחדו לכל אחד מהן במערכת שלטון תקינה. קיומה של בקורת יעילה על כל אחת מן הזרועות היא יסוד מוסד בכל שיטת מימשל, אשר הפרדת הרשויות היא אחת מאשיותיה, והיא גם שמבטיחה, בין היתר, את האיזון בין הרשויות, שהוא מרכיב חיוני במימשל הדמוקרטי. אולם גם מי שער - מטעמים אלה - לחשיבותה, במערכת המימשל שלנו, של בקורת שיפוטית יעילה וגם מי שגורס, מעבר לכך, כי יש להקנות לבית-משפט זה סמכויות לצורך קיום פיקוח שיפוטי-חוקתי - ואני אחד מאלה האחרונים - לא ידגול בערבוב תחומים בין השיקול הצבאי-המבצעי לבין השיקול השיפוטי.
על-כן סבור אני, כי ענין התחקירים המבצעיים הוא בלתי-שפיט לחלוטין.
9. עתירתו השניה של העותר היתה, כי תיבדק התנהגותם של מפקדים מסויימים, אשר נראתה פסולה בעיניו, כפי שפירט במכתביו ובפניותיו ובמידה מסויימת גם בפנינו.
זכותו של העותר היא להעלות השגותיו וקבילותיו, אך ההכרעה בהן היא בידי הרשויות הפיקודיות הצבאיות לדרגיהן, כפי שעולה ברורות מהוראותיה של פקודת מטכ"ל 33.0301. מן החומר שבפנינו נובע, כי טענותיו של העותר הגיעו עד לראש המטה הכללי. בכך קויים האמור בסעיף ג(12) לפקודה הנ"ל. אשר לפיה:
"12. במקרה שאף החלטת הקצין הממונה אינה מניחה את דעת החייל או במקרה שלאי קבלת הודעה על החלטת הקצין הממונה, רשאי החייל
= 320 =
להפנות קבילתו למפקד גבוה יותר הממונה על הקצין אליו פנה לאחרונה וכן הלאה, עד לראש המטה הכללי."
השגותיו של העותר לא היו על מעשים פליליים. הן סבו על כך אם מפקדים מסויימים נהגו בהתאם לנורמות ההתנהגות של צה"ל. בנושא זה לא נתערב בשיקולי אלוף הפיקוד וראש המטה הכללי, אשר בחנו את הענין לגופו, אך לא קיבלו דעתו של העותר, וזאת כל עוד לא שוכנענו כי שיקוליהם מופרכים מעיקרם או שרירותיים.
10. ענין הצבתו של העותר ליחידה חדשה לא הועלה על-ידיו בעתירה בפנינו ואנו גם איננו סבורים כי יש הצדק ועילה להתערבותנו בנושא זה.
מניחים אנו כי נושא זה ימצא עתה את פתרונו הנאות.
אשר-על-כן החלטנו לדחות את העתירה.
השופט ויתקון: על שתי השאלות המוקדמות - על שאלת זכות העמידה ועל שאלת השפיטות - משיב גם אני כפי שהשיב עליהן חברי הנכבד השופט שמגר: יש להכיר בזכות עמידתו של העותר להביא לפנינו את עתירתו, אך עם זאת אין לומר על עתירה זו שענינה ענין "שפיט" הוא, משמע שאין הענין ראוי לפי מהותו להידון בבית-משפט ולשמש נושא להכרעה שיפוטית.
וניתנה האמת להיאמר, שאף לענין זכות עמידתו של העותר רק בדוחק מוכן אני לומר שהוא נפגע פגיעה אישית וממשית, כדרוש להקנות לו זכות כזאת. אין אני חולק על כך - ולו אך לצורך הוויכוח - שהוא נפגע כפי שטען ונמצא מקופח מבחינת המשך שירותו בצה"ל. אך לא לקיפוח זה מבקש העותר תרופה אצלנו ולא את אי-החזרתו לשירותו הקודם נצטוו המשיבים להצדיק. אפשר לפקפק איפוא, אם פגיעה זו רלבנטית לנושא העתירה. מאידך גיסא, טענתו של העותר שבאין תחקירים ובאין הסקת מסקנות ולקחים כפי שהוא דורשם, ייווצר מצב העלול לסכן את שלום המדינה ואת שלומם של חיילים המשרתים בצה"ל והוא בתוכם - טענה זו אינה מגלה פגיעה אישית וממשית בעותר כפרט (להבדיל מפגיעה הפוגעת בו כחלק מהציבור), שכידוע, רק היא עשויה להקנות לו זכות עמידה.
אף-על-פי-כן מוכן אני שלא להחמיר עם העותר ולראות בחששותיו לגבי עתידו בצה"ל יסוד מספיק להקנות לו זכות עמידה. אך אינני יכול למצוא בסיס לזכות זו בהוראות פקודת מטכ"ל 33.0301, פרק ב' - קבילות, ופרק ג' - קבילות נגד מפקד, כפי שחברי השופט שמגר גורס. הוראות אלו מקנות לעותר, כלכל חייל, את הרשות להגיש קבילה נגד חייל אחר, שהוא יודע עליו כי הוא עבר עבירה. אך רשות זו אינה שונה במהותה מרשותו של כל אדם לפנות למשטרה, לפרקליטות המדינה או ליועץ המשפטי לממשלה ולהודיע להם שפלוני עבר עבירה ושלדעת המודיע ראוי הוא ליתן את הדין על
= 321 =
כך. אם יימנעו הרשויות הללו (או מי מהן) מלקבל את התלונה ולפעול נגד פלוני כפי שביקש מהן המודיע, כלום תהיה לזה זכות עמידה לפנות לבית-המשפט הגבוה לצדק ולבקש את התערבותו? סבורני שלא, אלא-אם-כן יש בידי אותו אדם להראות שהמחדל לפתוח בחקירה ולנקוט בצעדים נגד פלוני פוגע בו פגיעה אישית וממשית.
בעוונותינו כי רבים הם, יש עבריינים וחשודים לא מעטים המתהלכים חפשי בתוככנו, אך לא ניזקק לתלונתו על כך של סתם אזרח, כשהדבר אינו נוגע לו אישית. לא לכך נוצרה סמכותנו. לכל היותר אפשר אולי לומר שאם הגיש חייל קבילה או סתם-אדם תלונה במשטרה, בלי שנשוא הקבילה או התלונה פגע בו אישית, ומי שהיה מתפקידו לקבל את הקבילה מידי המגיש לא היה מוכן לקבלה אלא השליך אותה לסל - כי אז יתערב בית-המשפט. יתכן שבצורה מצומצמת זו אפשר להכיר בזכות העמידה של מגיש קבילה או תלונה. אך אין צורך להביע על כך דעה. כאן אין ספק שתלונותיו של העותר הגיעו לשלטונות הצבא המתאימים, לרבות הרמטכ"ל ושר הבטחון, ולא על אי-קבלתן קובל העותר, אלא על תגובתם השלילית של אלה על עצם תרעומתו. תרעומת זו אינה עשויה להקנות לו זכות עמידה. אך, כאמור, מוכן אני לראות את העותר כנפגע אישית בגלל השלכות פעולתו על עתידו בצבא.
מכאן
לענין השפיטות. אין בדעתי לסקור כאן את הפסיקה העניפה שהצטברה בנושא זה בשנים
האחרונות באנגליה ובארצות-הברית. הדברים נלקטו וסוכמו בספרות, ובעיקר בספריהם
הידועים של פרופסור די סמיס ופרופסור לואי יפה. אצלנו בישראל נזדמן לי ב-
"פעולה צבאית בטחונית (להבדיל מפעולה מינהלית בתוך מסגרת הצבא)- אם מעוגנת היא בדין ואם נחה דעתנו שמניעיה היו בטחוניים - אין בית-המשפט המקום המתאים להרהר עליה ולשאול, אם אמנם היתה מחוייבת לפי המצב הבטחוני או שמא ניתן היה לפתור בעיה בטחונית גם בדרכים אחרות. אפילו לדעתם של אלה (ואני ביניהם), שאינם ממהרים לגרש ענינים 'מדיניים' וכיוצא באלה מטרקלין בית-המשפט, הרי עניני צבא ובטחון, כמוהם בעניני מדיניות חוץ, אינם מן הדברים הראויים להכרעת הרשות השופטת". ברור שאין הדברים האלה מתיימרים לתחום תחומים בין מה ששפיט ומה שבלתי-שפיט בשטח זה. גיוסו של אדם לצבא הוא ללא ספק דבר צבאי, ובכל זאת מי שבא וטוען שהוא גוייס שלא כדין, נזקקים לעתירתו. הוא הדין באדם הטוען שלא כדין נכפה עליו שיפוט צבאי או שנתנהל נגדו הליך שיפוטי תוך חריגה מהסמכות או תוך פגיעה בחוק או בכללי הצדק הטבעי.
אלה אינם אלא דוגמאות של "ענינים צבאיים", שלדעת הכל שפיטים הם, אם כי כדאי להעיר שאפילו במסגרת הדיון בענין שפיט כזה (כמו ענין משמעתי) עלולה להתעורר שאלה מיוחדת שהיא, כשלעצמה, אינה שפיטה. לעומתם יש ענינים שלגביהם הכל תמימי-דעים שאינם שפיטים, למשל ענינים שהם (או שכרוכים בהם) סידורים או
פעולות אופרטיביים צבאיים, הן בימי שלום והן בימי מלחמה: ,.CHANDLER V. D.P.P
[15] (1962). אי-התערבות הרשות השופטת בענינים כלה אינה נובעת מיחס של כניעה בפני רשויות הצבא, ואין צריך לומר שהללו אינם מעל החוק. הם אף לא טוענים כך.
אי-התערבות
= 322 =
הרשות השופטת נעוצה בכך שקני-המידות. סדר העדיפויות ומערכת הערכים המקובלים עלינו והמאפשרים לנו להעביר את מעשי השלטון האזרחי תחת שבט בקורתנו, לא בהכרח הולמים הם את צרכי הצבא הדורשים, בראש ובראשונה, מרות והחלטיות. כפי ששמענו, מקובל על צה"ל לערוך תחקירים, להסיק מסקנות וליישם את הלקחים לקראת העתיד לבוא, הן מבחינה אישית והן מבחינה ענינית. זהו חלק מתפקידו של צבא. העותר סבור שבמקרה דנן לא מילא הצבא את התפקיד הזה או שלא מילא אותו כראוי, לא ערך את התחקירים הנכונים ולא הסיק מהם את המסקנות המתחייבות. עם כל היומרה שבעצם הטענה (שמצאה גם ביטוי בסגנון מכתבו של העותר אל אלוף הפיקוד), זכותו לחלוק על שלטונות הצבא זכות היא, אך לא מתפקיד הרשות השופטת הוא לפסוק במחלוקת זו.
אין לנו הכלים לכך, ונטילת סמכות שכזאת לידינו אינה לתועלת הענין. הוא שאמרנו: הנושא אינו שפיט.
השופט מני: גם אני בדעה שיש לדחות את העתירה, וזאת מתוך היות נושאה בלתי-שפיט.
לאור האמור לעיל הוחלט לדחות את העתירה.
ניתן היום, ט"ז בסיון תשל"ז (14.6.1976).
- משפט חוקתי - צבא - היחס בין הצבא והרשויות האזרחיות
אין זה סביר כי רשות שיפוטית תשקול ותכריע - בשאלת השיטה הצבאית היעילה ביותר - להפקת לקחים מפעולות מבצעיות - ענין זה הוא בתחומי פעולתן המקצועית של רשויות הצבא והרשות המיניסטריאלית המופקדת עליהן.
- משפט מינהלי - בג"צ - שפיטות
זכות עמידה ושפיטה כסוגיות נפרדות - אימתי יתערב בג"צ בעניני הצבא - נושאים הקשורים לארגון הצבא ומבצעיו אינם שפיטים - הוא הדין לגבי נושאים הקשורים בדרכי הדיון וההכרעה בצבא.
- משפט מינהלי - בג"צ - זכות עמידה
זכות עמידה ושפיטות כסוגיות נפרדות - די בתחולת זכות העמידה על חלק מהותי מטרוניות העותר כדי להקנות לו זכות עמידה לצורך כל העתירה.
- צבא - בקורת בג"צ - שפיטות וזכות עמידה
נושאים הקשורים בארגון הצבא ובמבצעיו - כמו גם נושאים הקשורים בדרכי הדיון וההכרעה בצבא - אינם שפיטים - סוגיית זכות העמידה של קצין מילואים לגבי נושאים הקשורים במלחמת יום הכיפורים.
תגיות: ביקורת שיפוטית | ביקורת שיפוטית על הצבא | אי התערבות בג"צ | זכות עמידה בבג"צ | שפיטות בבג"צ | רשויות הצבא